כֵּנוּת

פוסט ערום

בלי תכנון מראש על נושא, בלי שכתבתי אותו מבעוד מועד, ובלי מוזיקה ברקע

פוסט זה גם דואר, אבל למי?

החלפתי את התמונה שהייתה תלויה מעל המיטה בחדר שלי מזה כמה שנים עכשיו. הקודמת צויירה ע"י החברה הראשונה וכללה אותה בתור דרואידית עם כמה חיות מסביב. אומנם היא מצויירת טוב, ממוסגרת וזו הייתה מתנה אבל עדיין, הרגיש לי לא נכון שהיא שם כל כך הרבה שנים מאז שנגמר. 

מיסגרתי תמונה חדשה במקומה, של בודהה בקרחת יער בלילה עם איזה טקסט מעל. לא 'ואוו' אבל  מייצרת את האפקט המרגיע.

אני לא יודע למה אני כותב את זה עכשיו כי גם יש לי מלא קטעים אחרים שאני יכול לשים כאן אבל כולם דורשים תיקונים, עריכה ובעיקר חזרה למשהו שלא נמצא איתי כרגע. כולם כוללים איזשהו סוג של שקר, גם שהשקר מצוי בקשר לאמת עדיין יש שתי אותיות לא במקום.

למשל, יכולתי לשכתב כאן כמה שירים או פרוזה על האהבה האחרונה שלי, השברון לב האחרון. אבל אני לא באמת רוצה לחזור לזה, להתעסק בּטֵמות שאבד עליהם הכלח, להטריד במנוחה את רוחות המתים, לא רוצה לחפור מחדש תילים של רגשות.

או שיכולתי לכתוב על "האקט הנועז", זה שהקדשתי לו כבר שני פוסטים, זה שבכלל אני אולי לא אגיע אליו בסוף. ילדותי משהו, שנועד להעלות את קרני בעינכם ולהסתיר חיים הפשוטים עד כדי הרמת גבה. אין שום דבר "נועז" באקט הזה אם לומר את האמת. סתם עוד דרך לצאת המתקיעות הזאת שנקראת שגרה, מהכלא הזה שנקרא אופי, טוב הוא רק כדי לערבל את החומרים במיקסר הזה שנקרא חיים וליצר משהו אכיל, שזה הרע במיעוטו כי נועד הוא באמת ליצור משהו שיהיה עַכִּיל- מלשון ניתן לעיכול.

"על מה הוא מדבר, הבנאדם הזה?"

לא הבנתם? לא חשוב תקפצו הלאה. אל לכם להתעכב על קטנות.

[תה מושלם - הנאות של חורף]: נכתב מחוץ לטקסט

"אבל היה עוד דברים שיכולת לכתוב עליהם. כן? מה עוד.. כן!"

יכולתי לכתוב "העיר האהובה עליי". על גבעת האירוסים, where you bring your date hoping to get lucky, תל אביב אם לא הבנתם. ואם כבר תל אביב, רוצים שאני אדבר על הפיגוע ואקשר את הפוסט שלי לנושא החם?     תשכחו מזה. כשאובמה יעשה מייקל ג'קסון (למי שזוכר) אני אכתוב פוסט על המצב הביטחוני.

אבל בעיקר אני מחפש השראה (וזמן, זה תמיד בלי קשר) בימים האלו לכתוב על כל האנשים שאני מכיר, על אלו הקרובים לפחות. אני עושה את זה ממניעים מאוד אנוכיים, או אולי טכנים, מכניים אפשר לומר. בסך הכל אני צריך לחדש את הרשימות בפאנל משמאל. אומנם חלק מהאנשים שם השביחו כמו יין מתקתק (או חומץ חמצמץ אם תרצו), חלק אחר סרחו כמו גרביים בּטְרֶק באמזונס, נעלמו מהחיים שלי מסיבה כזאת או אחרת. שלא תהייה טעות, כבודם במקומם מונח רק מעצם העובדה שהם אנשים, אבל על מי אני עובד? כותבים "אדם לאדם זאב", לא "אדם לאדם זהב". אפילו אומרים את זה אחרת.

אני קורא את מה שכתבתי ומבין שכנראה היה לי שם חסך אינטלקטואלי השבוע. או לפחות חסך בציניות. אבל בטוח שהיה שם חסך כלשהו כי כזה 'אפור קרמטוריום' מזמן לא הייתי. יש סמיילי שמתבקש בסוף המשפט הזה אבל אני מתכוון להיצמד לעקרונות שכרגע יצרתי כמו מחלה מדבקת ולחסוך אותו ממכם. תוסיפו סמיילים בתגובות 'אם תרצו'. וכמובן שאין כאן שום כוונה להצביע להם או לדומיהם, כמו בשנים קודמות ההצבעה שלי תתחלק בין 'פועלים' ל-'חדשים' לכאלו ש-'עובדים במרץ', תלוי במצב רוחי באותו יום, או משהו בסגנון 'עובדים זרים שמדברים מהר וכרגע ירדו מהמטוס', "אם תרצו".

אני יודע שלפחות חבר אחד יהיה גאה, והפעם אני אפילו לא מדבר על קומוניסטים או על גייז.      

כתיבה שמבקרי תרבות אולי מהללים אבל ההרגשה היא... 'של הנורא באדם'

יאללה, הולכים לישון אז תולים את המוח ליבוש

כמעט מדיטציה בשדה קרב

כמעט