אני מוצא את עצמי פתאום בלי מילים.
שום מילה לא תוכל לתאר את החור הזה שיש לי.
החור בנשמה.
אוויר לאט לאט נשאב אל תוך החור. ואני מנסה לדבר אבל שום מילה לא יוצאת. באותו מימד לצליל אין משמעות והתקשורת נעשית במישור של הרגשה. נוזל כחול סמיך שזז בתוך כדור זכוכית. מכסה את הדפנות ולאחר רגע ניסוג לדופן הכדור.
מתרחב ואז מתכווץ. סערורי ואז נרגע.
איך אפשר להיות כל כך קרוב בגוף וכל כך רחוק בנפש?
זהו שאי אפשר. לכן משהו פה פגום. מישהו פה פגום.
לקחת אותי לעולם שלך לכמה רגעים. נתת לי את המפתח ללב רגע אחד וכמה שניות אחרי זה כאילו כתגובה לחודרניות שלי סגרת את הדלת לפני.
אבל אני הספקתי להציץ ולחייך למראה של מה שראיתי. להזיל דמעה למקרה שרגע זה לא יחזור אף פעם.
אלי הטוב. למה בראת אותנו כל כך אנשים?
אנוש יפה
תם ביזע ודמעה
ראה אותה
האהבה
היא מחכה
לך היום
שלא תברח כמו
יום אתמול
למראה ליבך ערום
למראה זיכרון ישן
למראה תשוקת כבשן
למשמע צליל לבט קט
למרגש ספק במעט
חשוב שנית
והיא תחזור
לרדוף אותך
פן יעבור
מות אנשים
אל מול עבר
אכזר אין קץ
ליבו של עץ
עתיק יומין
אלחש לבנו
עפר יומך
תיזכור בשמו
אם כן שמות ומשפטים
ומחשבות ועירעורים
יחקקו בלב העץ
אנוש אבוד יפול אין קץ
ויטמא באדמה
ממנה בא
ושם גם שמה
אדם ענוש
דמך קרוש
בלב ליבה
של אדמה
אליה תחזור
ליממה
לנשמה
כמה מיתות אאלץ לעבור לפני שהראה אותך שוב?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: