כֵּנוּת

יש הרבה דברים אותם הייתי רוצה לעשות, אך אני לא מעז לעשות אף אחד מהם.

אני צריך לחכות לזמן המתאים, למקום המתאים.

אני צריך להפסיק לרצות, אז אוכל לעשות את אותם דברים.

חסר לי מישהי לחבק אותה.

אם יכולתי להראות איכשהוא שאני לא מזיק, לא מסוכן. רק מעוניין בטוב בסיסי, בשיתוף פעולה.

לא מוכן למכור את עצמי סתם כך והקסם לא עושה את שלו. נשאר לי רק לחכות, אולי משהו יבוא.

אהבה היא אותו דבר שמעלה את החיים לויברציה גבוה יותר. הכול פועם פתאום, האורות חוזרים.

ניסיון רע מהעבר גורם לי לחשוב פעמיים לפני שהפרפרים מתחילים לעוף.

יותר מדי שיקולים בדרך.

איזה מין בן אדם אני בכלל.

איזה מין חיים יש לי.

מין מוצא את מינו ואז יש פירוד.

ועוד פעם.

אהבה זה באמת כמו כימיה. 

לא מאמין באחת ויחידה. יש כמה אחת ויחידות.

לאחר שנתיים וחצי של קשרים פתאום נגמר הדלק.

ועדיין מנסה להתניע.

הרבה מטרות יש לי בחיים האלו. רובם מחזיקי כוסות.

מצבי רוח מכתיבים לי תסריט ואני מנפנף בידיים פעם בהסכמה ופעם במחאה.

לפעמים נהנה לזרום עם התת מודע הקולקטיבי ולפעמים נמאס לי ממנו.

בלילה יש גם חלומות אבל הם יותר כמו רשימות של הנפש. את זה אני אוהב את זה אני שונא. מה בכלל יוצא לי מזה.

ואז מתעורר בבוקר ורושם את הכל.

אבל אין כמו חלומות אירוטים.

ולא יכול שלא לנסות כך שאם תרצי לדבר רק תשלחי הודעה.