כֵּנוּת

אנשים מהמנזר,

אנשים במנזר, 

והפעם אני פונה לכריכה האחורית של יומן הכיס ומסתכל על שמות של אזרחים אמריקאים מן המניין, זקנים וצעירים, נשים וגברים, בעלי green card ובעלי אזרחות זרה וקורא את התיאורים. גם בכריכה הקדמית יש תיאורים של אנשים. כריכה אחת לא הספיקה.

אלה הם האנשים שעשו את הנסיעה שלי, לא סתם מצאתי לנכון להקדיש להם מס' שורות במחברת- יומן הזה ולספר איך הם השפיעו, נגעו, השאירו בי משהו. בין שעשו זאת ביודעין או שלא, לא סתם בחרתי לרשום דווקא עליהם, ועכשיו אני קורא את התיאורים. כמעט חמש שנים אחרי.

מרק לנקסטר- מזל גדי. לקראת נזיר בכיר (היום כבר כן). ברח לשבדיה כדי לערוק מויטנאם בסוף ה-סיקסטיז. לא בא מוכן וכמעט מת מרעב ומקור. בסוף מצא עבודה וחַבֶרה לאחר לב שבור, בטח בלונדינית.

כל הזמן בתנועה, חסר מנוחה אבל רגוע וחכם. מדבר המון. לֶב של בנאדם, באמת שאין דרך אחרת לתאר אותו.

3>

היה לי איתו אחלה Dokusans (שיחות שבועיות) - בנושאי תרגול, חיים, ושאר ירקות.

שיחה אחת על פגיעות בחיים. "אתה רוצה להיות חזק אבל 'יותר מדי חזק' זה כבר אטום, זה סגור. חייבים להיות רגישים לפחות איפשהו - אחרת קופאים". זה לא היה במילים האלה אבל המסר עבר.

דאייגקו רומיי - בשמו היפני. זנח את שמו המערבי אחרי שקיבל הסמכה מלאה ל-זן במנזר ביפן, ארץ בה העביר 30 שנה מחייו. פאקינג 30 שנה!

עובדה מעניינת היא אבא שלו, שהיה מיסיונר באותה ארץ. הו הו הו - צחוק הגורל. ככה הוא הגיע לשם בגיל הצעיר של 11. התאהב בארץ בשנות הנעורים המאוחרת כשקרא ספרים על אומני קליגרפיה יפנים.

רזה, גבוה מאוד, נראה מפחיד - 'בר מינן' היה מתאר אותו היטב אבל בעל דיבור רך וחיוך אנושי שמשדר שקט, צניעות, ביטחון. מתרגם ספרים מיפנית עבור ארגון סוטו זן העולמי. נראה כמי שמתקשה להסתגל מחדש לחברה מערבית אבל טוען שאין לו כוונה לעזוב.

יום אחד שאלתי נזיר שבא איתו איך אני יכול להגיע ליפן. הוא אמר לי "פשוט תבוא, תגיע למנזר. משם הכל יסתדר". לא האמנתי לו אז.

Video

רֶן, רנשין - מזל שור, מכינה עוגיות, שייכת למנזר green gulch שבפאתי סאן פרנסיסקו- מנזר החווה.

אשה חזקה ורגועה שתמיד נחמה אליי (ולכולם). איכשהו מזכירה באופי את אמא שלי (אותו מזל, וגם דומות במראה משום מה). תמיד מוצאת נושאים לשיחה בטבעיות ובענייניות. קיבלה חניכה לזן מאב המנזר ב-green gulch, סטיב סטוקי.

ויקי, ויקטוריה אוסטין - בטח מזל טלה (בזמנו חשבתי שבתולה). יש אנשים שכל כך מעייפים אותי שיוצא לי החשק לשאול.

מורה ליוגה מעצבנת, אם כי מנסה להיות נחמדה- ואולי בגלל זה. כל הזמן מנסה לתקן לי את ישיבת המדיטציה ואפילו מוצאת פגמים בהליכה שלי. למדה ביחד עם גיל פרונסדל, האיש שבזכותו הגעתי למנזר בסאן פראן. בסה"כ היא דמות סמכותית וחשובה במנזר מעצם היותה מורה רבת שנים במקום. ניסיתי להבין מאיפה הכבוד הזה שאנשים חולקים לה אבל כל מה שראיתי זה חוסר יחודיות והתעסקות בקטנות.

זה לא אומר, כמובן, שהיא בנאדם רע או משהו. וחוצמזה, נסתרות הם דרכי העולם הזה, או לפחות ממני.

המוֹרָה שלה בלאנש הרטמן אמרה לי פעם ש-2/3 מהבודהיסטים בארצות הברית הם ממוצא יהודי. החסרתי נשימה, לא רק ויקי אוסטין.

ג'ינה - מזל תאומים, אופק בבתולה (הבחורה עשתה שעורי בית). ניחשתי שהיא בת 29 אבל היא בת 46.

עבדה קשה כל חייה במקצוע שרכשה עוד בצעירותה בקנדה - נַגַרית. רגועה, נחמדה, שלווה, עברה ממקום למקום כל חייה וגם חייה בטבע. אשלי רמזה שהיא לסבית (אכן כן). התייעצה עם אסטרולוגים פעמיים בעברה, וגם אני עשיתי לה מפה (חינם. הלו? זה מנזר פה אנשים...).

<<לב חם והרבה אדמה>>

בזכותה היכולת שלי לאכול במקלות סינים השתפרה פלאים.

בהערת צד/ עכשיו מתברר - כל הבנות שאני פוגש ומתקרב אליהם רוצות להיות נגר. אז בחורות, אם יש המתלמדות בעץ מבינכן תשאירו הודעה :) 

.

העיניים שלי כבר דולפות מרוב שהייה מול המחשב, אז חלק ב' של הפוסט יעודכן בעוד כמה ימים.

\*/

/*\

13.3.08

מתחיל לשים לב שאני מייחס חשיבות גדולה מדי לאוכל - חושב עליו בזמן מדיטציה. מתכנן מה אני אוכל וביחד עם מה אני אוכל את זה, קורא עליו בויקיפדיה!
בהיעדרם - אוכל מחליף את משחקי המחשב.


משמש כ-Jiko (מעביר מקל הקטורת) בפעם השנייה. תרגולים טקסיים שונים לקראת שבוע המדיטציה המרוכזת עוד כמה ימים.

הרצאה במנזר על "דיבור נכון". אחד מ-8 הערכים הבודהיסטים.

יש כמה רעיונות ממש טובים. מוצא את עצמי רושם ביומן כיס:



- להקשיב בחמלה, הבנה או סבלנות דווקא לדברים הפוגעים שבני אדם אומרים לך.

- ביפן, ועכשיו גם כאן בסאן-פראן איפה שהמנזר שלנו, נזירים הולכים לרוטינה באורך יום של קיבוץ נדבות. זה נקרא Takuhatsu. הרעיון הוא להוריד את האגו של המתרגל, ליצור קשר עם העולם החיצוני למנזר והכי חשוב לתרגל את כל מה שאתה לומד: חמלה, סבלנות, קבלת המצב שלך כמו שהוא. וכל זה תוך כדי סיכון העור שלך. תוך סיכוי שתגמור את היום רעב, נכשל, מושפל, שרוף מהשמש ולא חזק מספיק מנטלית. לא מואר אם תרצו.
אני חושב שיש משהו טוב בתרגול הזה. וגם העניין שהוא (בתיאוריה) לא עושה הבחנות בין אורך יומו של הומלס לאורך יומו של נזיר. אם כי הבגדים שלהם ומכאן איך שהחברה מסתכלת שונה לחלוטין.

- בסגירת מעגל לנושא האוכל שלמעלה.
  בזמן הארוחות יש לנו "שולחן שקט" בו אמורים לשבת מי שרוצה לתרגל מדיטציה-התבוננות-תשומת לב  גם בזמן הארוחה. ניסיתי לשבת שם כמה וכמה פעמים אבל כל פעם שרגלי מוצאת את דרכם לשולחן הארוך שבקצה החדר, מאונך לשאר השולחנות, אני קולט עד כמה המחשבות שלי עושות הכל חוץ מזה. בעיקר אני מסתכל על שאר הסועדים וחושב מה הם חושבים עלי שהלכתי לאכול פה. גם מגניב מבט מדי פעם לסועדים איתי בשולחן וחושב עד כמה המניעים שלהם לשבת כאן טהורים ועד כמה נראה לי שמצליח להם. למען האמת הרבה יותר קל לי להיכנס למצב מדיטטיבי כשהכול מסבבי נורמלי. כשאנשים מדברים בשולחן רגיל אצלנו, אומרים שלום, להתראות ותעביר את המלח.
הארה בתוך העולם? אולי.

- וגם כן בעניין של חסרי בית, נזירה בשם ג'אנה מספרת על חויות ההתנדבות שלה ברחובות דאונטאון סאן פראנסיסקו. בתכלס משכנות עוני ומעורות פשע וסמים.
משפט אחד תפס את תשומת ליבי:
we don't know when our time is over, even if we think we do  
בדיוק המשפט שבן 21 אחרי הצבא ולפני החיים צריך לשמוע.

12.3.08

פותח את יומן הכיס כל פעם שהחיים החילונים הופכים ליותר מדי בשבילי. תחושת מחנק ממערכות יחסים בעיקר. רצון להתנתק מהכל, לקרוא, להקשיב, להתעסק במשהו שהוא רק שלי.




- גם לפני המנזר וגם במנזר זה קרה לי [עד היום זה קורה עכשיו שאני חושב על זה]
מבין שיותר מדי חשוב לי שאחרים לא יצחקו עלי, איך אני נראה בעיני אחרים - עובד על לקבל את זה. אבל איך עושים זאת?
זה בטח קשור לאפשרות שיש לי כאן לעשות way seeking mind talk, שזה בסה"כ שם מפוצץ לאפשרות של תלמידים חדשים במנזר לערוך שיחה-הרצאה בו הם מספרים את הסיפור שלהם, בדגש על איך הם הגיעו לבודהיזם ולמרכז בסאן פרנסיסקו. אני מאוד נמשך לזה (יכולות חיים שאני אזדקק להם במוקדם או במאוחר) אבל עד עכשיו אני לא מצליח להביא את עצמי לדבר עם אחד הנזירות/ים בעניין.
מזכיר לעצמי לחזור ולחיות ברגע ההווה. מה שחשוב באמת.
- במבט לאחור אני !כמובן! מצטער על זה שלא יצא לי בסוף לספר את הסיפור שלי. אני זוכר שעד שגמרתי בדעתי לבקש לארוח את ה- talk זה כבר היה שבוע לפני עזיבת המנזר ואותו שבוע הוקדש למדיטציה אינטנסיבית.


Dokusan with Mark Lancaster
שזה בעצם מן שיחת אמצע דרך על החוויות שלי עד הלום.
מרק תמיד היה בין נזירי הזן האהובים עלי. מזג נוח, חוש הומור והכי חשוב לא מנפנף לך בודהיזם מול העיניים בכל הזדמנות. מישהו אמיתי, פשוט אולי.
השיחה הגיעה לתובנה מאוד פשוטה (וחשובה). פשוט להיות עם מה שעולה לי במחשבות, ברגשות. עם מבוכה, חוסר נעימות, פחד, רגש מטריד - לקבל את זה בעצמך במקום לחפש רציונליזאציה או לעשות פעולה שאמורה לפטור את אותו גורם מפריע.



בערב התחלנו להתכונן לשבוע האחרון במנזר, sesshin שזה בעצם שבוע ללא דיבורים כאשר רוב היום מורכב ממדיטציה.
במסגרת ההכנות אני מתאמן על ההליכה הנכונה, ההחזקה הנכונה, התנועות הנכונות והתזמון הנכונה שבהחזקת מקל קטורת אותו אני מעביר לנזיר הזן בטקס העתיד לבוא. התפקיד שלי נקרא Jiko ביפנית.
- אני מבין עכשיו שאם הייתי נשאר במנזר באמצעות אותם דברים קטנים, תפקידים קטנים הייתי לומד לאט לאט איך להפוך לנזיר בעצמי, נזיר במשרה מלאה, עם גלימה מלאה וקרחת. כזה שקורא סוטרות על בסיס יומי ומנהל טקסי הלוויה כשצריך.

11.3.08

יום שלישי. יום עמוס במיוחד בלו"ז שהקצו לי.

5:10 - שומר דלת אחורית במדיטציה בוקר (מה שאומר שאני צריך לקום ב - 4:30)
16:00 - עוזר בהכנת ארוחת צהריים

19:30 - הרצאה

הגעתי למסקנה שאני צריך להיכנס לכושר עכשיו שאני במנזר. ככה אומרים לי הצמיגים שמתאספים להם שם בשיפולי הבטן. באופן מפתיע (או לא) אחד החלקים הכי טובים במנזר זה הארוחות. בחיי שהם מבשלים טוב האמריקאים האלה. כרגע צ'אד בתפקיד השף התורן וגם אותו, כמו כולם, יחליפו בעוד חודש שניים. כמו בצבא יש רוטצייה של תפקידים. אם לחזור למציאות לרגע בישראל נהגתי לאכול 2 ארוחות ביום וכאן זה תמיד 3 לא כולל נישנושים כמו הקערת פירות שליד המטבח. אני מנסה לעשות ריצות בערבים, אבל גם זה רק כשיש זמן, צריך להשחיל את זה בין פעילות אחת לאחרת וגם אז הריצה לוקחת פי 3 פחות זמן מהמקלחת, החלפת הבגדים והתכנון מסביב. 

בנוסף לכל נהייתי קצת חולה. מצונן ככה. ביקשתי מהצוות מטבח לחם עם שמן זית ושום. תרופת סבתא רוסית מאמא שלי בישראל. בחיי שמשהו פשוט כזה יכול להיות מעדן אחרי שלא אוכלים אותו במשך חודשיים. ובכלל משום מה הם לא משתמשים ב-שום בבישול פה. (לקח לי זמן להשיג את המוצר הבסיסי).

באמצע היום בספרייה או בעבודה משרדית שסיפחו אותי אלייה (לא זוכר) מצאתי זמן לקרוא את ההנחיות לטבח של דוגן (נזיר יפני מפורסם מהמאה ה-16 ביפן). בעיקר דיבר אלי דברים קטנים שעשיתי ועיניתי את עצמי לגביהם בחלק שנותן הנחיות לנזיר המקבל את האוכל:
[טוב שמסורות נשמרות בזן - אפשר לכעוס על חטאיך, בדיוק כמו נזירים זוטרים 500 שנה קודם.]

חטאים שלי/ איסורים ע"פ דוגן:

- לא להסתיר אורז מתחת לסלט או מרק

- לא לערבב יותר מדי בין תכולות הקערות (יש 3 לכל סועד אותם שוטפים בסוף כל ארוחה ולוקחים לחדר)
- לא למלא קערה יותר מדי עד שיש סכנה שזה ישפך

- לאכול במנות קטנות

- לא לערבב קערות 2 + 3 בארוחה הטקסית של שישי (אוריאקי)

לא פלא שנהיו צמיגים :)

10.3.08

יום שני, תחילת השבוע (הארוך)

בוקר:

 אחרי ארוחת בוקר שיחה עם נזיר אמריקאי שהיה ביפן 7 שנים ועושה אייקידו, נאגינטה, טקס תה ועוד. המתרגם של הנזיר היפני הייטסו סוזוקי שבא להרצאת אורח. דאיגקו רומיי הוא השם ובתכונותיו הוא גבוהה ולכאורה בעל פוטנציאל להיראות מאיים (בלי גלימת הנזיר). אבל באמת שמדובר בבן אדם נעים ובן שיחה רגוע ושקול. ספור החיים שלו מעניין, אבא שלו היה מיסיונר נוצרי ביפן וצחק הגורל כשמשך את בנו לדת אותה ניסה להכחיד בארץ השמש העולה. אחד מהאנשים שהכי נעים לי להיזכר בהם. באותה תקופה בדיוק סיים לתרגם ספר של המורה היפני שלו, את אותו ספר מצאתי מתחת לדלת שלי ביום האחרון לשהותי במנזר עוד שבועיים. 

צהריים:

עבודה שבועית - שטיפה של גרם המדרגות המרכזי בבניין הידועה בכינוייה האמריקאי: mopping. הספקתי מהר מהצפוי, בד"כ אני דוחה את המטלה השנואה לימי חמישי.

- מתלבט האם לעשות way seeking mind talk, שזה הרצאה בפני השוהים במנזר בדבר הסיבה שמלכתחילה הגעתי לכאן (למנזר, לבודהיזם, להתגלגל בגוף של אדם)

ערב:

[אני קורא את זה עכשיו ומתפלא עד כמה איזה גרעין קשה בי לא משתנה עם הזמן, בניגוד למה שלימד הבודהה (חלופיות)]

- שיחה עם סטיבן, יהודי שחיי בישראל בזמן שהיה בתיכון - הוא חושב שהוא מצחיק. אותי מן הסתם הוא לא..

- שיחה עם סאבוט, בודהיסט חילוני מהודו במקור. סאבוט מלגלג על שאלות שאני שואל על מטבח הודי. לא שאלות חכמות במיוחד והרבה מהם הופכים את השיחה למעצבנת במיוחד בשבילי לאחר התגובות המחוייכות של סאבוט.

מצב רוח: (באותו ערב)

"על הקרשים"

9.3.08

יום ראשון, חופש, אין מדיטציה ב- 6:00 בבוקר.

ASHLEY TOURS

Ashley חברה טובה מהמנזר. באותו יום מאוחר יותר התברר לי שאבא שלה אלכוהוליסט ואמא פרופ' לספרות.

           לפני זה הכרנו כשעשיתי לה מפה אסטרולוגית מול המחשב היחיד בכל הבניין, במרתף ליד הספרייה.

           עוד לפני זה אני זוכר שחשבתי שהיא חמודה באחת מארוחות הערב הראשונות שלי במנזר. השיחה התגלגלה

           באופן לא צפוי לאסטרולוגיה והרגשתי מחוייב לתרום את חלקי. התברר שהיא מזל אדמה (היסוד האהוב עליי)

           בתולה אם להיות ספציפי.

        כרגע הסתכלתי, עדיין יש לי את המפה האסטרולוגית שלה.

        עכשיו שאני מסתכל זה בכלל לא מפתיע אותי שהתחברנו. כרגיל הייתי צריך להיות יותר שאפתן :)

        קצת מתנגש עם אידיאל הנזירות החדש שכל כך התלהבתי ממנו אז. וגם אם הכלל של 'לא להתחיל מערכת יחסים

        ב- 6 חודשים הראשונים שאתה נמצא זן סנטר' אבל בכל מקרה.

       טיילנו ברובע הלטיני, שנראה בעיניי קרימינלי במיוחד (ראו רשימות מהמנזר 6) סביב רחובות: mission,

       valencia, gurerro. בפארק צילמו דוקומנטרי על זוגות הומואים, נכנסנו לחנויות ספרים וחנות של דברים מפוחלצים

       ואיכשהו השיחה התגלגלה ל'בוריטו המושלם' תוך התחשבות בעובדה שאף פעם לא טעמתי אחד.

       Ash בסוף סחבה אותי לקפה טבעוני שמתמחה ב - raw food עם שמות מוזרים בתפריט כמו coconut happiness.

       סוף דבר הוא בחנות אופניים לפני המנזר שם נקנה כובע האופניים העכשווי שלי ב - 25$.

        מה שנראה עכשיו כ - anticlimax היה באותו יום כדיי כיף.

איפשהו באזור של העשירים

Cafe Gratitude - נכתב ביומן שלי כ: "Cafe Satisfaction"

הערב נחתם בהודעה עוד פחות דרמטית אבל לא פחות מעניינת עם שעור 'גו' (שחמט יפני) שהתבטל 

כי לא הודיעו לאף אחד עליו. אני והמורה בכל זאת באנו והיה לי שיחה די מעניינת איתו על תחביבים משותפים

שכללו בין השאר: פסיכולוגיה, אסטרולוגיה, מזרח רחוק ולא פחות המשחקDiablo II

אולי זה המקום לציין שהמורה לגו הוא פסיכולוג/ חצי-נזיר אפרו אמריקאי בשנות ה - 40 לחייו, גובה 1.90 וכרס מכובדת.

אחד מהדברים היותר מדהימים בכל הטיול הזה הוא מידת הפתיחות של אנשים במרחק חצי כדוה"א, מחסום שפה והגבלת זמן.

פתיחות שאני לא תמיד מצליח למצוא ביום ביום שלי.

8.3.08

כבר חודש במנזר. איך הזמן טס.

יום שישי. בטח יהיה עמוס..

ארוחת ORYOKI בבוקר [ארוחה טקסית עם כללים של הגשה, נטילה, ניקוי של האוכל המלווה בקידות וזימרת סוטרות]

אסון ORYOKI - בטח נשפך לי משהו, כבר לא זוכר.

BE MINDFULL, זה כל הרעיון מאחורי הטקסיות כביכול.

- טלפון הביתה לפני ההרצאה של הצהריים. מבקש מאמא להקליט אומנויות לחימה (K1) ביורוספורט.

HOMAGE לסיבה שבגללה הגעתי למנזר מלכתחילה - התאמנתי בקארטה.

הרצאה של נזיר אורח מיפן, הוייטסו סוזוקי שבמקרה הוא גם הבן של מייסד המנזר שלנו, שונריו.

       הרצאה ממש טובה למען האמת

         אם לסכם בכמה מילים:   "כשאתה רעב תאכל, כשאתה עייף"

            אם להוסיף עוד כמה:    "מותר להנות מאוכל, אבל רק כשאתה אוכל"  [בתגובה לשאלה מהקהל]

הערות כלליות:

- תושבי הזן סנטר אוכלים, באופן מפתיע, בשר. אם כי לשמחתי לא כולם.

- הרבה אנשים ממוצא אסייתי בסאן פראן.

6.3.08

רחוק מהבית, כבר חודש וכל לילה יש לי חלומות מוזרים/ מפחידים.

לא מספיק שכל המציאות שסביבי חדשה לי גם בלילה אין התרפקות על משהו מוכר.

בחזרה לשיגרה:

- לא לשכוח הנחיית הגשת ארוחת בוקר עם רוזלי. 

- לא לשכוח הנחיית שמירת לילה (פטרול) עם וינס הנזיר שהוא גם במקרה הומו (סן-פרנסיסקו אחרי הכל) וממונה על האבטחה במנזר

7.3.08

בהמשך להערה שלי מהיום הקודם [עם רק היה א' במקום ע' במשפט הזה] חלמתי 2 חלומות.

בראשון הגעתי לבסיס צבאי לקצינת מיון וביקשתי יח' קרבית. 'כמה מפתיע' חלום על התחלה חדשה במנזר.

בסוף הגעתי ליח' אימון סודית עם 2 בנות שהכרתי מהתיכון.

בשני עוד חלום על צבא בו גם כן קרבי רק שהקרב נראה כמו משחק מחשב - מן שילוב של DIABLO 2 ו - HEROES 3.

'כמה מפתיע' חלום על משחק מחשב כאלה אין לי הרבה. בסוף היה איזה אוייב שלא יכולנו להביס אותו, אני והקב' שלי.

22:00 - 21:00 משמרת לילה, לסגור דלתות חלונות, לכבות אורות, תנורים, להפעיל הזעקה.

בדרך לטפס על שרפרפים וארונות כדי להגיע למקומות שלא ידעת שהם קיימים. ללכת לישון בחדר שמיועד לתורן לילה.

חדר שבמקרה שם אנו מנהלים את הסדנא ללימוד משחק 'גו' הסיני.

דווקא ישנתי טוב.

5.3.08

שוקל ושוב שוקל מחדש לשנות להחליף את הספר שלקחתי מספריית המנזר באחר.

גם על זה אני צריך להתאמן ב - LETTING GO? (רוב הסיכויים).

הערב יש הרצאה של המורה הבודהיסטי (מורה אורח) שבזכותו בכלל הגעתי לכאן.GIL FRONSDAL

זה כאשר שמעתי הרצאות שלו על בודהיזם ברשת.

סיפרתי למדריכה שלי במזר ויקי אוסטין את זה והיא עשתה עניין גדול שאני אפגוש אותו אחרי ההרצאה.

לא מצאתי סיבה טובה להתנגד.

בהרצאה עצמה מצאתי את עצמי מחייך הרבה (נזכר בהליכות שלי עם ה - MP3, מסכים לדברים שלו).

הנושא היה חמלה, אהבה וטוב לב בין אנשים או בקיצור LOVING KINDNESS.

מה שכן גיל היה יותר גבוהה מחשבתי והוא נראה הרבה יותר רציני בגלימת נזיר שלו, כמעט כמו טוקסידו ועניבה חייבים לומר.

המפגש לאחר ההרצאה היה מנומס, מאולץ ומלאכותי. אולי כתוצאה מהקהל שהתאסף סביבינו. 

בכל מקרה הצטלמנו (תמונות שלא הצלחתי לפתח כשחזרתי לארץ) ובשיחה הקצרה שהייתה לנו גיליתי שהוא מזל סרטן.

שהיה הניחוש השני או שלישי שלי (לא רע).

~

לקראת סוף אותו חודש פגשתי את גיל שוב, הפעם עסוק בכתיבה של איזה מסמך בחדר אוכל.

מתברר שהייתה פגישה של הדירקטוריון של המנזר (כן יש דבר כזה).

הוא טרח לציין שאין לו זמן לדבר איתי וזה למרות שלא הוצאתי מילה. 

התברר לי שאנחנו יותר דומים משחשבתי - גם בתכונות הרעות. מה שבכל מקרה לא עזר לי לסמפט אותו ברמה אישית מעבר לדברי החוכמה.