|
קטעים בקטגוריה: *.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
מפגשים
יותר
דברנית מבדרך כלל
זה
אומר שאת רוצה משהו
מוכן
להביא לך עד חצי מלכות
אם
זה לא יסתכם בדיבורים הפעם
מאחורי
כוס בירה
השפתיים
שלך נאספות לחיוך
הרגליים
מתנגשות כאילו במקרה
מעולם
לא היה תזמון גרוע יותר
ראש
על הכתף שלי פתאום
שנתיים
הוא לא היה שם
אחזיק
אותך קרוב
במידה
וזה הביקור האחרון שלך
| |
השָנַה האַחָת - הייקו
ק
28 מעלות בלילה
הבָּר מפוצץ
קַר
על מַעַלוֹתָיי סַפְרִי לי
ס
לך לעבוד אמרה לי
לא במילים האלו
אִילוּ יָדַעתִי לֵהַקְשִיב
וכל כך אהבתי אותה
ח
מילה אחת
ותגידי לי לא
לעולם לא
תַגִידִי לי
א
הדבר הכי קטן
הדבר הכי חשוב
נֵאֶלַם
כאילו מעולם לא היה שם
| |
סימנים סימנים
רובם סתומים
חור בנשמה
דברים קטנים
מוות
...
מוות
...
מוות
...
מוות
...
הכל
...
...
...
| |
כתיבה בלי
בלי תכנון מראש
בלי הכנה מוקדמת
בלי להעתיק מאיפשהו
בלי לחשוב על מי תקרא
בלי להתגרות באף אחד
בלי התכתבות עם עצמי
בלי לקוות לגאונות
בלי דרישות בכלל
בלי מוזיקה
בלי משקה
בלי בגדים
בלי נוחות
בלי כוחות
בלי כלום
' ' ' ' ' ' ' ' '
וכמעט בלי מילים
אבל מי סופר ?
מ . ח . ר . ו . ז . ו . ת .
כמה חרוזים
אבל מי סופר
מ.
אהובתי
מזה שנים רבות
ואיפה את
ח.
שום דבר לא קורה
לא איתך
ועם אחרת
שום דבר קורה
ר.
פצעים שעל ידי
נקווים מהר
ואלו בליבי
במסדרונות נפשי
סתומים יותר
ו.
חבר קרוב
עוטה המסיכה
חבר שלי
לשעבר שלךַ
ברכה לשווא
היא לא איתךָ
ז.
מה עשית לי
מה עשית
זין בעין
מה עשית
אני לא רציתי בזה
מה יהיה איתי
בלעדייך
ו.
מחשבות מכות
כמו מכות חשמל
וגוף כמו קשור
למיטה סיעודית
ככה קוראים לדברים האלה
חמש בלילה
לא
חמש בבוקר
ת.
טרף עצמו לדעת
חזר בשאלה
רצה ללמוד
אך לא ידע הוא
מחילה
חסר כבוד
וחסר דעת
הסעודה האחרונה
הבחילה
אומרים "חייבים להיות שמח"
אבל אף פעם לא אומרים את זה לאם שקולה
ואם כן, אז מה טראגי
| |
דייט
פעם יצאתי לדייט בתל אביב, עם בחורה בשם איה.
ביקרנו גלריות לאומנות שבמקרה התפרשו לאורך רחוב אחד והיו סגורות לרגל איזה חג ביום
חול. הלכנו הלכנו ובסוף פנינו מהרחוב לנתיב שנמצא בסמוך לבן יהודה שם מצאנו גלריה
פתוחה סוף סוף. נכנסנו לגלריה ולא ראינו כלום, בערך מה שרואים בטלויזיה אבל
ממוסגר. דיברנו.
דיברנו הרבה על
דברים לא חשובים ככל הנראה. במבט לאחור זה כמעט נראה שהדייט יצא מכלל שליטה. בסוף
ההליכה הדרך הביאה אותנו למסעדה זולה ליד הטיילת שם הזמנו את המנה שהכי אי אפשר
לקלקל (בטח צ'יפס) וחייכנו הרבה בלי סיבה. היה קר אז שמתי עלייה את המעיל שלי לשמע
בוז רועם מצד החברים שלי יומיים לאחר מכן. "היית צריך לחבק אותה"
הם אמרו, "אידיוט", "פספסת את הסימן שלך". אבל אם חוזרים לרגע בו ישבנו במסעדה והרעפנו מחמאות על הנוף דווקא עלו שאלות חשובות.
היא שאלה אותי
כמה חברות היו לי ואני שאלתי אותה את אותה שאלה מקווה למספר חד ספרתי בלב. התשובות היו די מספקות ואחרי המסעדה יצאנו
לטיילת של הנמל והלכנו יד ביד. אני הלכתי עם פרפרים בבטן והיא עם קשרים בלשון, הרגשתי את
עצמי יותר טיפש מאי פעם עם מתקפת המחושים הזאת, עם השמחה.
קרוב לתחנת
האוטובוס תפסתי את עצמי בשקר כשאמרתי לה כמה אני כבר מצפה לפגוש את כלב הזאב החדש שהם
הביאו הביתה בעוד המחשבות רצות ל'מה נעשה בחדר'. הגענו לתחנת אוטובוס וגם זה
האחרון התקרב ואז קרתה טעות קטנה, תאונה ב'טקס הפרידה'. אני אמרתי משהו
כדי למשוך את תשומת הלב שלה לפני שהיא עולה לאוטובוס ופניתי לנשק אותה על הלחי, רק
שהפניית תשומת הלב עבדה טוב מדי והיא הפנתה את הראש יותר מדי ככה שהשפתיים שלה היו
מול השפתיים שלי שהתקרבו לנשק את הלחי ונישקו את הפה במקום.
כל זה ערך בערך שתי
שניות. שנייה להפניית הראש ושנייה לנשיקה, הרבה פחות זמן משלוקח לי לרשום את כל
זה עכשיו. היא פנתה לאחור, שמאלה הלאה ממני ונכנסה לאוטובוס. בדרך הביתה חשבתי על כמה אנחנו
דומים, שנינו ילדים יחידים לאמהות חד הוריות, שנינו
לומדים פסיכולוגיה, צמחונים, עובדים באוניברסיטה. נזכרתי במראה נערת הצופים שלה
והרגשתי טוב עם עצמי, סוף העולם טוב אם לומר את האמת.
יומיים לאחר מכן
היא נפרדה ממני אחרי ששלחתי לה שיר אהבה באי-מייל. הייתי צריך שבוע כדי לתרץ את
עצמי בפני כל החברים שלהם סיפרתי.
 
בשבילו בשבילה
סימנים סימנים ברהיטות קולחת
רובם סתומים רוקדת בין שלוליות
חור בנשמה אם אהבה מתפתחת
דברים קטנים turn it off
| |
טאי צ'י
תנו לי רק להתאמן בטאי צ'י ולשכוח מהכל. קצת כמו מוות. לאבד את עצמך בתוך התנועות הריתמיות, בעלות הפוטנציאל ההרסני להחריד. אבל רק הפוטנציאל. בלי סיבה או הצדקה יומיומית להשתמש בהן.
להזיז לאט לאט את הגפיים, לדאוג שכל אחת תהייה ממוקמת במקביל לאחרת, שלא במנותק מהגוף, יוצאת מתוך המרכז וכמו מתעופפת לאויר העולם עד קצה יכולת המתיחה של הגוף ואז עוד פעם אחורה, בחזרה למרכז. מעגלים מעגלים סביב עצמך, במקביל לסובבים אותך, במקביל לעולם.
ובשלב מסויים להתעייף ולתת לעצמך להתעייף, בלי להתנגד לזה. בלי ללחוץ יד לשעמום, לתלונות, למחשבות משוטטות. פשוט להתעייף. פשוט.
אם כי בשלב זה התנועה כבר הפכה לאוטומטית, מונעת בכוחות עצמה, בעלת איכות של דינאמו, מנוע קיטור בלי מערכת הפעלה, self generated. ויחד עם זאת המודעות שהמאמץ נמצא במודעות זו עצמה. שסחיבת המחשבה הזאת גם אם לרגע אחד היא כבר נטל. לא איום במיוחד אך כזה שמוציא אותך מריכוז שקט, כזה שמוציא מחוסר מודעות, חוסר מודעות מבורכת לרוב.
~ חוסר המודעות היא תמיד מן האלים, מעולם אחר. כמו בשינה
לסיים את הקאטה, לאט במיוחד הפעם, בסבב של 40-50 דקות, אולי שעה. להתאמץ עוד קצת בתנועות האחרונות, בדומה לתנועת משוטים בנחל אכזב, להעלות את פרק הגוף העליון בעוד הידיים נסחפות אחריו, להוציא אויר הפעם, בפעם האחרונה בקאטה עד לאותו הבזק של הרגשה טובה. רגע של סיפוק. כמו לחזור הביתה מיום עבודה ארוך, או לעשות משהו חשוב שאתה מפחד ממנו, לא משנה אם זה הצליח לך או לא.
ילד, מה הוא יודע?
רופא, מה הוא יודע?
אֶל, מה הוא יודע?
קליפת השום
| |
האיקו. חולה אהבה
אהבה זה מחלה, אני אומר לכם.
אתה לא רוצה לאכול, לישון מרגיש כמו בזבוז, וכל דבר שאתה עושה שלא קשור לחמדת ליבך הופך לבזבוז זמן משווע, שעמום גדול, עוד הסחת דעת בדרך לשיחה הבאה, המפגש הבא, הפעם הבאה שבה תהייה אינטראקציה. לא משנה עד כמה קטנה.
לא פלא שאנשים מתים אחרי שבן / בת הזוג שלהם עוברים מהעולם. צעירים בורחים כשההורים מונעים את הקשר ואם זה לא עובד הם מחפשים להיות ביחד בעולם הבא, התאבדות אוהבים. הם עושים את זה ביחד ואם אי אפשר, רק אז מתאבדים בנפרד. וזקנים, זקנים שהעבירו את כל חייהם יחד נפטרים "מוות טבעי" ברגע שבן זוגם נפטר. אין שום דבר "טבעי" במוות הזה.
אבל איזה שירה זה מייצר, איזה?
שירה יפנית במקרה הזה. צירוף מקרים
~
~*~
~
גם ביום חמסין
האוצר היקר ביותר
חום גופך
עלייך
והשאר מגדל קלפים
משחקי ילדים
חמש דקות של
אושר
יומיים של כאב
דממה
רחשי הלב
עיני שקד ענקיות
אותי מהפנטים
מפעיל בובות
או עוד קורבן
שני פנסים
ממלכת צללים
בין שערותייך
לאבד את הדרך
אהבה שלי
מילה אחת
נחרבים עולמות
לכתוב
שלא עלייך
משל
עיזבונו של אדם
טרם עת
~
~*~
~
| |
יפנית קצרה - רטרוספקטיבה
לרגל האביב, שכבר ביסס לו דריסת רגל בארצינו שטופת החגים, החלטתי להוציא מהמגירה שירת הייקו כמעט טרייה.
נכתב רק לפני כמה שבועות, על ידי בעל המקום, הבלוגר חסר המנוחה, החייל הנמצא בביתו בבטחה.
-_-_-_-_-_-_-_-_-_-
שירת הייקו, לא פחות טובה ממנחה.
שירה אישית
עד לפני כמה זמן
אחד בלילה
היא אוֹמֶרֶת לוֹ לא.
הפסקה,
הוא חוֹשֵׁב לָמָּה לו?
ונשאר בשלו
(ואולי בגללו)
אנשים משתנים
מכל מֶבַקְרָי
הֶסקַלתי אבנים
עברו שנים
חג אביב שמח
משחקים באהבה
כל פעם שנפגשים
במיוחד בלילות
במיוחד בטיולים
מסעות תחילת אביב
גשומים
שירת טבע *אנגלית
תוצר מסקרן של ישיבה בכיתת אוניברסיטה, אחה"צ ארוך
left is fire
spring erupts
right are grey walls
newly erect
sitting
pictures in my mind
abrupt
in the darkness
window pane
spring blossoms
red on grey
as if through a fiery frame
| |
אֶמֶש
מילון: אתמול בלילה.
המילה קדומה מאוד. היא רווחת ברוב השפות השמיות, כגון: אכדית mushu "לילה", ערבית أَمْسِ (amsi) "אתמול", אתיופית meset "לילה".
הייקו (משולשים) וטאנקה (מחומשים) נפגשים לדבר על חוויות משותפות
מוקדם יותר השבוע, פחות או יותר בסדר כרונולוגי.
מילה קטנה
נתקלת בהמון גאווה
גאוות יחידים
מזוודה יחידה
לקחת למקום אחר
בירה ואגוזים
מסיבה עם חברים
וכמו הצטוו לעשות חיים
חצות בדיזינגוף
כמעט עיר בירה
חַסָר התחלה
נופל וקם
משנת ישרים
קוי לילה
חצאי רעיונות
אחד אחרי חצות
נרדם בדרך הביתה
שותף בשמחה
של חברה לדרך
מסתיו של תשוקה רדיפה
לאביב של מנוחה עיוורת
שלך, רק בדרך אחרת
http://www.youtube.com/watch?v=_qUfMw9QZzc
| |
הייקו סוף קיץ
המקבילה השירית שלי לקטגוריית קצרים.
סתם לידע כללי הייקו טוב צריך להכיל מילה עונתית: פרח, מזג אויר או אינדיקציה אחרת לאיזה זמן זה בשנה.
צריך להיות מאופק, רומז, לפעמים מסתיר. והכי חשוב קצר.
ביפן רושמים אותו בצורת 5,7,5 הברות פר בית, אבל אני לא טורח.
ואלי זה גם מה שהכי חשוב, שהוא לא יהיה כפוי, לא מתוך מאמץ. שיהיה איך אומרים: "טבעי".
טפטוף מזגן
סוף אוגוסט
מקלחת ליונה
הייקו בישראל
חם מדי
להשראה
טיול בוקר
מאוחר מהרגיל
אין צל
אותו גרם המדרגות
ריחות בישול
חיים של אחרים
ספטמבר כאן
אין חודש טוב יותר
לנקות את-המחשב
אבל אין מצב שזה הייקו טוב למה קיבלתי 75 במבחן על הייקו באוניברסיטה.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: