כֵּנוּת

נדמה לנו שאנחנו מנותקים לחלוטין מאלוהים, היקום, מהמוות (מה שמעבר), אבל זו היא טעות מרה. כל יום אנחנו לוחצים refresh על החיבור שלנו עם העולם שמעבר. כל יום אנחנו הולכים לישון. אנחנו חולמים וחווים את הריק, את השחור הגדול. אז שאף אחד לא יגיד שמדובר פה על מעבר לא טבעי בסוף ימיינו.

אמרו לי שני אנשים שונים שסטודנטיות לפילוסופיה לא לומדות את זה בשביל המשפט האחרון של פרמה
מילה שמתחילה ב-ז' הוזכרה בשיחה

אם תגיעו לאוניברסיטת ת"א יום אחד תזכרו לבקר בגילמן

 

כמה פריטים..!

אתה רק רגע בזמן.


{בכל רגע נתון 99.9% מהאנשים שאי פעם היו ואי פעם יהיו לא קיימים. וכל אלו שכן הם רק רגע בזמן, צרוף מקרים לכל היותר}. 

איזה פלא שיש חיים בכלל

הורים לא מבינים.

עישון כפעילות שחוגגת את הסתמיות שלנו ושל החיים
*/*

טוב, אני רוצה להקדיש את חודש אוגוסט בבלוג להכין את העיצוב החדש שאני מבטיח לכם כבר איזה שנה פה.
חברים, מכרים, אקסיות וכאלה בפאנל משמאל, ושיר הייקו מיוחד שתפור עליכם לצד "התמונה".
זה אומר שאני אעדכן פחות ואעבוד יותר בחדר האחורי ובתקווה בסוף החודש זה עובר לסטאטוס 'מוכן'.


אז מה בינתיים
חשבתי היום (ואתמול, ושלשום, ושבוע שעבר, ובכלל) על איזה עניין, ודיברתי עם חברים טובים שזה ככה בגיל שאנחנו נמצאים בו.
זה בעיקר מתאים לדייטים ולהתחיל עם בנות לכל מי שמתעסק בזה כרגע. גם בנות שרוצות שבנים מסויימים ישימו לב אליהן עכשיו כשאני חושב על זה.
אז ככה, אם אתה בקטע של מישהי אתה לא יכול להיראות כאילו אתה יותר מדי בקטע שלה, למה יש בזה את הפוטנציאל להרתיע, לבוא לה מהר מדי, להיתפס כאובסיסיבי/ סטאלקר וכאלה, ובכלל לא מתאים למחזרים מנוסים. אהמהמה, זה ברור לכם שזה הדבר הכי מזויף בעולם. מה קרה למגזינים הישנים, הספרים, הסרטים, האופרות, באלט, תיאטרון שצרכנו ואנחנו צורכים, קולטים שם את כל הנארטיב הפאסה הזה של הוא מאוהב בה מעל הראש והוא מכריז על זה בראש חוצות ולכל זר בכל פינות הרחוב. ממש! זה ממש יעבוד בעולם שלנו, ישראל מאה 21 וכאלה... ואשכרה חבל.
א' כל אולי גם היא בקטע, אחת מאותן אנשים נדירים שלא מפחדים להראות שזה הדדי או שיש עניין (זה עניין של סיכוי אם היא כן - שימו פתק לאל הסטאטיסטיקה). ב' כל ברמה פראקטית, טקסי החיזור האלה לוקחים הרבה זמן ואנרגיה, אתה יכול "למהר עם זה" ולסכן את זה על הדרך אבל אולי זה שווה את הסיכון. ג' כל יש מלא אנשים שמפספסים ובגדול שהם מעצבים את עצמם לאור האידיאלים של התרבות החצי-רקובה שלנו, יש מצב שהיא כן מסוקרנת או בקטע שלך אבל היא תפסול בגלל שלא עמדת בדרישת סף של not doing it right. זה העניין בסופו של דבר, רובן לא מחפשות אמת אלא מעבירות אותך מבחנים. יש דרישות סף שנקבעות על ידי שכבה מצומצמת של אנשים במדיה ובתרבות שלנו והיא אומרת: כדי לבוא לחתונה צריך לשים 400 ש"ח, כדי לבוא לראיון עבודה "עדיף" שלא יהיה עלייך שרוול מלא, כדי להתחיל לדבר עם בנאדם צריך להציג את עצמך מנומס כזה, להגיד שלום, מה העניינים?
תדחפו את זה! אתם מחזיקים הרבה דברים יצירתיים בביצים בצורה הזאת, אולי זה טוב למען השפיות כביכול שלכם אבל בחיי שזה מוסר כפול ואזיקים לאמת, לפשטות ולכל האנשים הטובים שאני מכיר וסובלים מזה. ולכל מי שקוראים לבלוג שלו 'כנות', ואולי לעוד כמה.

כשאת יוצאת איתי את יוצאת עם פילוסוף (פעם אמרתי)

פרפר.
חיפוש אחר משמעות וסירוב לקבלה כאמת מוחלטת ברגע שנמצאה,
היופי של החלופיות (פרפר) והחלופיות של היופי (גולם),

חוסר מנוחה ושחרור רוחני שלובים יחדיו,

הכל מיסטי ושום דבר לא מיסטי,
במציאות אין הפרדה בין חילוני לדתי, בין קדוש לארצי,
כל ההבדלות מקורם בשֶם, בכינויים ותוויות שאנו נותנים לדברים, רעיונות ובני אדם,
והכל נעשה בעזרת החסד שאנו מעניקים לדָבַר על ידי כך שאנו מאמינים בו.     

הבדידות זה המקום הכי אינטימי שאני מכיר,
הכי גבוה שאני מכיר (מלשון high),
הכי מפחיד שאני מכיר,
והרבה פעמים היא שם נרדף ל'כֶּנוּת'.

דאלי ידע חלופיות מה היא

~

צפיות ממך זה גרסא מעודנת לחוקים.
המטרה של יוצרי הצפיות זה להפוך אותם לחוקים מופנמים בפסיכולוגיה שלנו.

יותר מזה, ציפיות יותר חזקות מחוקים מכיוון שחוק צריך שינפנפו בו ויזכירו אותו וצפייה פועלת מעצמה.

(בהשראת פוקו)

יש סיכוי טוב מאוד שאתם מעריכים את הרופא/ מורה/ מומחה שלכם הרבה יותר משהוא מעריך את עצמו. במילים אחרות הוא יודע יותר מכם עד כמה הוא לא יודע.

בכל זאת על ידי אמונה במישהו/ כיבודו אנו מעניקים לאותו אדם כוח/ מרחב פעולה בו מתאפשר התהליך שעוזר לנו להחלים או לפתור את הבעיה.

רק, בשום אופן, לא לייחס את ההצלחה לאותו "אדם יוצא דופן", בסופו של יום אף אחד לא יודע למה.

רעל זה רק עניין של מינונים.
יותר מדי וזה הופך לרעל, פחות מדי ורעל של אדם אחד הופך לתרופה של אחר.

כל אחד והרעל שלו.

"העבודה משחררת", נכון לאושוויץ ונכון להיום. ועוד פעם עניין של מינונים.

קצת מדי עבודה ואתה הופך לכלוא בעצמך, במחשבות של עצמך. הרבה מדי עבודה וזה שורף אותך, מקרה אושוויץ קלאסי רק בלי התנורים. 

במחשבת המזרח הרחוק לעומת זאת עבודה היא עוד הסחת דעת מסבל הקיום היומיומי, עוד צעצוע שמרחיק אותנו ממה שחשוב באמת, חיפוש רוחני והערה.

המיומנות הכי חשובה ללמוד בחיים היא
איך למות

    ילדות

אני מגלה שיש לך להקה, תוכנית רדיו, cameo בטלויזיה או הופעת אורח ב-talk show ואני מוחק את המספר שלך.
אני שומע שאת שכבת עם מספרים דו ספרתיים שלא כוללים 1 או 2 בקידומת ואני שוכח שאת קיימת.
אני רואה יותר מ-3 בחורים סביבך ב-2 פעמים נפרדות ואני דואג לא להיות שם בפעם השלישית.
אני רואה מעל 900 חברים בפייסבוק בלי תמונה אחת שאת לבד בה ואני עושה unfriend.
אני רואה מעל 100,000 כניסות לבלוג והאייקון שלי לא מגיע לרשימת הקוראים שלך.

וגם-

משהו שרציתי לומר כבר מזמן לכל המאשימים, המבטלים בהינף יד, לכל הסבתות בנות העשרים ושאר אשמאים זקנים בני גילן.

לא משנה אם אתה ___ dick, hustler, pick-up-artist, player, gangsta, baller, bozo, pimp, dushbag
או אם את ___ gold digger, primadona, hoe, nasty, easy, trophy wife, drama queen, pillow princess
דרושה מיומנות רצינית כדי להיות שרלטן טוב

Jaguar_      _ ~

היית רוכב עליה?

stalker, pedophile, interracial, money bitch
JUSTIN BIEBER !!

           princess 

[דבר מוליד את היפוכו I]

אנחנו הולכים לישון כשאנחנו עייפים, אבל שינה זה דבר שאנו משתמשים בו כנגד עייפות.

עכשיו תחליפו שינה באוכל ועייפות ברעב.

[דבר מוליד את היפוכו II]

1. הגבול העליון בפעולה מייצר יאנג 陽 אך בקצה פעולתו הוא נח.
2. במנוחתו מייצר יין 陰 אך בקצה המנוחה הוא פועל.

פירוש אחד מיני רבים:
1. פעילות גופנית אינטנסיבית מביאה בסופו של דבר לתחושת רגיעה כללית, תחושת שלווה.
2. בשיא השינה שהיא שיא המצב הפאסיבי או הלא מודע ביותר ישנו החלום שהוא שיא הפעילות, גם המוחית וגם ברמת הרגשות שהוא מעורר.

פירוש קאמה סוטרה:
1. גברים צריכים להתאמץ הרבה במיטה כדי להגיע לאפיסת כוחות ואיבוד המטען שלהם. לעשות על מנת לאבד.
2. לבנות לוקח יותר זמן להתחמם אבל ברגע שהמנוע התניע תגלו תאבון מיני בלתי נדלה. בניגוד לאורגזמה הגברית זאת הנשית ממריצה ודוחפת לסיבוב שני, בעוד הגברית להסתובב על הצד וללכת לישון.

[דבר מוליד את היפוכו III]

ידע בהבנה הכי גבוהה מוביל אותך להבנה בדבר אפסיותו של הידע, לצורך לעבור למדיום אחר של חווית המציאות

כמו אסטרונאוט שהגיע לירח, מה שרק אומר שהגיע הזמן למכור את החללית וללכת להקים בר בטקסס

~

פילו-סוף-הדרך

קטג' מוזנחת שכמותך.

והפעם

לקט רוחני. כי אנשים מתעקשים להראות לי שיש יותר מסקס בחיים.

               נראה לי כתבתי על זה יותר בשש החודשים האחרונים יותר משש השנים הראשונות לקיומו של הבלוג.

אני גם צריך לעדכן את יומן כיס מתישהו.

מספר לכולם שנסעתי למנזר והיומן מסע עדיין לא שלם בגרסאתו האלקטרונית.

אבל לפני זה. 

מעניין אותי לאחרונה, איפה עובר הגבול בין רוחני לדתי?

כולם מכירים את עניין ההגדרה הרשמית: דתי זה דת ממוסדת, שייך לחברה, טקסים מצוות ודוגמה. רוחני זה הדרך האישית שלך להתחבר למשהו גבוה יותר, זה הרבה פעמים נוגד את מה שמקובל בחברה והרבה פחות מסודר, ממוסד, לקום בבוקר כל יום ב-6 ולשאת תפילה, לשים תפילין סוג של דבר.

זה מבחינה איכותית. אבל,

מבחינה כמותית

איפה עובר הגבול בין השניים?

לי לפחות נראה, שדת" זה בד"כ הרבה יותר אינטנסיבי מרוחניות. אם מישהו הוא מאוד רוחני, כל שעה ביממה הוא רוחני, כל החיים שלו הוא רוחני אז איפשהו הוא חוצה את הגבול והופך לדתי. לא משנה אם זה {יהדות}, {הינדואיזם} או {תקשור - קריאת כף יד - קלפי טארוט}. זה ברמה הכמותית.

כמה שאלות פתוחות למחשבה ולתגובות כאן למטה:

האם שיגעון יכול להיות מבחירה והאם זה עדיין שיגעון אז?

אם השפה עושה עוול למציאות, ואנשי הרוח הגדולים בהיסטוריה חוזרים על עניין ה'אמת העליונה נמצאת בשתיקה'

מה שקורה ברמה הפילוסופית זה ש:

"אם אתה מדבר = אז אתה משקר"

אני יכול לאמץ דעות, ערכים, אידיאולוגיה עכשיו אבל רוב הסיכויים שאני אזנח אותם אח"כ, אז למה להתאמץ?

נשמע סתמי, או דכאוני, אבל לא. ברמה הכי מציאותית תחשבו על דברים שאהבתם פעם, דברים שהאמנתם בהם פעם, דברים שהיו העולם שלכם פעם.
איפה העולמות האלו עכשיו?

וחזרה לרוחניות ודתיות, תרשו לי להוסיף עוד פקטור למשווה:
"אתאיזם"

well...

[כשיש הכל אין כלום, וכשיש כלום יש הכל
  זה מוכיח שאתאיסטים ואנשים שמאמינים באלוהים זה אותו דבר בעצם]

רגע תעצרו ותקראו את זה עוד פעם

MIND_FUCK

Those who know don't talk
and those who talk don't know a thing

//

Nas~