כֵּנוּת

בחיים לא עסקתי באסטרולוגיה יותר באינטנסיביות מאשר השבוע.

מה לא עשיתי: תוכניות עסקיות לעתיד, כתיבת הורוסקופ שבועי לכל המזלות, הכנת ביקורת על ספרות טכנית בנושא, מפת שאלה אחת, יעוץ בזמן אמת לידידה במשבר פרידה ומעבר דירה.
בלאגן בלאגן, אבל איכשהו יש שם הרבה חיוביות.  

ירח מלא השבוע

מחול, ריקוד, תנועה.

אחרי מופע מחול שישי בחודשיים, אותם התחלתי לתקתק בקצב יותר מהיר מהתקופה שבה הייתי מכור לסרטים זרים ו'רזידנט' בקולנוע לב, נסגר מעגל והלכתי לשעור ניסיון בהיפ הופ. אבל לפני זה הלכתי כצופה לקטנים (אינדי, פרינג' סטייל - פסטיבל צוללן) ולגדולים (בת שבע וסוזאן דלל) והתחילו הטלפונים לסטודיוז לריקוד ומגה מכוני כושר שכוללים מורים לריקוד. אה מה מה בסופו של דבר, אני לא מספיק רוקד למרות הכל, סה"כ החודש פיזזתי בבית איזה פעם אחת והיום בשעור, לא רציני בכלל ובאופן מפתיע לא כולל מועדון או מסיבה ביתית. וכל הרקדנים והרקדניות האלה, מסובבים לך את הראש ואתה נשאר עם ראש בעננים ופאוצ' מלא תוכניות, פאקינג אנטיקלימקס אני אומר לכם.

רקדנים

עוד נושא אחד, על מה אכתוב ועל מה אספר
היפ הופ יאללה, נושא לא אישי כדי לסגור פה פינות.

למי שמכיר, Wiz Khalifa, שמזכיר לי את החבר הכי טוב שלי איתו אני לא מדבר כבר חודשיים וחצי ואלוהים יודע למה (אני לא יודע אבל בטח מישהו יודע...)
הבחור מעשן גאנג'ה, ריפה, ספליפ, ג'וינט, באנג והמריחואנה לארוחת בוקר, צהריים, ערב ובראנצ'. שני הבחורים האמת, אבל נראה לי שחבר שלי הפסיק.

Lil Wayne  ו- Tyler the Creator.
Lil Wayne שעושה יותר הטיות למילה pussy ממה ש-Wiz Khalifa עושה לג'וינט. וטָיִילֵר שחושב שהוא זאב ומאיים עוד פעם לחטוף את שרה, לזיין ולבתר אותה לחתיכות כמו שהוא עשה באלבום הראשון שלו.

מה לא בסדר עם הראפרים האלה? כזה לא בסדר שהמַרְצָה שלי בפסיכולוגיה חברתית לא מרשה לי לכתוב עליהם עבודה (בהצעת מחקר: "השפעת מוזיקת ראפ על גיבוש דעות בקרב חובבי הז'אנר").
כזה לא בסדר שהם מתוודעים שבא להם על vanilla chic יותר משבא להם על black bitch. וזה כזה משפט טוב שאני מרגיש מחוייב לצטט פה:
"My black bitch is mad, cause my main chic vanilla"

מצחיק, ראיתי ראיון איתו לפני שבועיים והבחורה השחורה ליד המראיין נרתעה ממנו במכוון, קראה לו בוגד איזה פעם אחת אם אני זוכר נכון.
אתה עושה אומנות ואז צולבים אותך על זה. אומנות ודת זה אותו דבר, אנשים מתעצבנים כשאתה get out of line, מעדיפים שכולם יהיו מיושרים, ישרים עלק. 

ו- Lil Wayne? אני אפילו לא אדבר על הממזר הזה שעושה שירים בשם: Rich as fuck, ו- Bitches love me.
אני לא אדבר עליו כי הקדשתי לו פאקינג חצי פוסט לפני שבועיים בערך.
אז אם הם קוראים לבנות שלהם bitches זה אומר שהם עצמם dogs?
נראה לי..!

Wiz and wifie

לא נראה ראפר טיפוסי? חבל..

פִיק אָפּ בַּר

דַבָר כּל כּך אַשְכֶּנָזי

אם הַיִיתִי מִזְרַחִי

והייתי רוֹצֶה לִפְגוֹש אוֹתַך

הַיִיתִי בַּא לֶחַתוּנָה

או הוֹלֶךְ לָצוּד בָּיַם

ואִם הַיִיתִי

רוּסִי רוֹצֶה לִפְגוֹש אוֹתַך

הייתי מֶזַמֶן אוֹתַך לֶבִּירַה

להוֹפַעַה יוֹצֵא

הַיִיתִי קוֹנֶה כָּרְטִיסי דֶּמַה

ואוֹמֵר לָך שֶיֵש לִי שְנָיִים

וכֵּשהַיִית מַסְכִּימָה

הַיִיתִי קוֹנֵה אוֹתָם בֶאֵמֵת

פִיק אָפּ בַּר

מָקוֹם לֵאָנַשִים בּוֹדֵדִים

כְּשֵמשַעַמֶם

וכּל החָבֵרִים הָרוּסִים עַזְבוּ אוֹתְךַ

כל מי שביקר אותי טעה, כל מי שמבקר אותי טועה, כל מי שיבקר אותי יטעה.
זה הבלוג שלי, אלה הם החיים שלי, הבחירות שלי, הטעויות שלי.

                   .זה הבית שלי.

  אני לא חופשי.

         ואתם ?

ובנושא אחר

I miss my girl         

טוב עדכון ספונטאני
פחות או יותר

א' כל, כל כך עייף לאחרונה, שבוע מתיש מבחינה פיזית וכתוצאה מזה נפשית (זה גם פועל הפוך)

והמחשבות נודדות לכיוון שבוע שעבר מלא הבטחות לחופשה בקריביים, ארוחות בוקר קונטיננטל, לדברים טובים אחרים שלא יקרו בסוף.

סבא קורא עיתון על ספסל -בחלון, גבר מזוקן קורא חדשות Ynet בנייד שלו –באוטובוס איפה שאני כרגע.

שאלתי את עצמי בנושא אי-הביטחון הכרוני שאני מרגיש כל הזמן. אין תשובה. שאלתי בנושא החוצפה הזו שפורחת אצלי לאחרונה כמו חיידקים על צלחת פטרי, גידול קטן במוח. אין תשובה.  

כמה אנשים אכזבתי השבוע? לפחות שתיים, אולי שלוש. אחת שמאוכזבת ממני תדיר, יחסים במשפחה כמובן.

אכזבה מתוקה, כשהיא הרגש היחיד היא חייבת להיות.

ואני עייף, כבר אמרתי את זה?

עייף זה רק מילה שונות לחוסר אנרגיה

חוסר אנרגיה זה רק מילה שונה לחוסר בכוח חיים

זה רק מילים, לא?
לא.

ואין לי כותל מערבי להישען עליו, להישען ולבכות ולא קבר של קרובי משפחה, בטח לא קברי צדיקים, היחיד שאני מחשיב אותו לצדיק זה החתול שלי. חבל שאני לא בגרמניה לאיזה ביקור חטף בקתדרלה (מאבן עדיף), ואם כבר אז בסגנון גותי עם כמה גרגולים ואיזה שד שמקבל חנית מתנה מגבריאל. מה אני רוצה בסה"כ, לבכות?
ולא מצליח בטח כי זנחתי את הדת של אבותיי, עוד כשהייתי ילד זנחתי אותה. היא ברחה לי כמו חול בין הידיים, כמו יתוש ממחבט יתושים, עם הקללות והגידופים שזכיתי להן בשמה, בשם ה'אי-ההשתייכות' כביכול שלי אלייה, מסקנה שהם הגיעו אלייה בזכות השם והמראה שלי, סיבות טובות אין מה לומר ואני אומר 'בזכות' כי התפכחות מאמונה במין האנושי אמורה להגיע בסופו של דבר, אז אם כבר: יפה שעה אחת קודם.

החלפתי את השם שלי לא מזמן.

לא בגלל זה.

אז מה קרה לה? לדת..
היא הוחלפה בדת אחרת שהוחלפה בעוד אחת ולא מזמן באיזה רעיון אבסטרקטי שאני לא מצליח להסביר לאנשים, גם שאני רוצה בכך. ובאמת אחרת הוא המילה האופרציונאלית פה, שורש א-ח-ר בלי הרבה אחריות אבל עם הרבה הרגשת חרא, שאגב זה אנגרמה של השורש הנדון. כמו אורח לא רצוי במסיבה שהתבררה כאירוע פרטי, אי אפשר לתאר את זה אחרת.

סטאג'רית לרפואה אמרה לי פעם שהורידים שלי הם חלומה של כל רופאה. עכשיו שאני חושב על זה שתי סטאג'ריות אמרו לי את זה. בהזדמנויות שונות thank you.

ואני הוא חלומה של כל פסיכולוגית אני אומר לעצמי, אין סוף לכמה שאפשר לבצע פה נתיחות (פסיכולוגית thank you). כמו "שעור האנטומיה של ד"ר טולפ" של רמברנדט אפשר להדגים את הכשלים הלוגים במחשבה שלי או סתם דפקות רגשיות ומאווים חסרי שחר לעוברים ושבים. נוהג טוב היה להולנדים במאה ה-17, נתיחות פומביות מול קהל, תיאטרון רפואי הייתי קורא לזה.

מה אני אעשה עם עצמי? אולי לא כדאי לעשות כלום פן יהיה יותר גרוע.

הכל אני אפטור לבד או שיפטרו אותי או ירשמו 'נפטר' בסוף השם על חתיכת אבן. פטר הגדול 'טפו-טבויו-מאט' אבל יהיה פה שימוש בפועל המזויין הזה. על גופתי המתה יהיה בו שימוש וגם היא לא שווה הרבה, אולי לבעלי אוב וכאלה. אתם מכירים בעלי אוב? תפנו אותם לבלוג...
עכשיו שאני חושב על זה בעצם יש מצב שאני יהיה אחלה זומבי, כן. כל החיים שלי התאמנתי לזה. ללכת חסר מעש, להוציא קולות לא ברורים –מוזרים בחצי פה, איפשהו בגבול בין אנחה לגחמה מבטי העוברים ושבים מופנים אליי וממני הלאה. חוסר רצון לדברים טובים כמו גם לרעים, פשוט חוסר רצון, עזבו-תי-בשקט בחח-יייכם, מבט חלול לפעמים מתחלף בלחלוחית או עפעוף לא רצוני, ולא פחות חשוב גוון אפור לצבע עור תוצאה של ישיבה מרובה מול המחשב בחדר בו התריסים מוגפים. אאייין, לא יהיה עוד זומבי כמוני, מופת ודוגמא לכל הזומבים ולאלו שעתידים לבוא. אפילו אכלתי תולעים פעם עכשיו שאני חושב על זה, ודווקא לא בתפוח, באגוזים. רואים שום דבר לא לחינם, fucking karma.

אבל אנשים, עזבו אותכם ניתוחים, תולעים וזומבים. אפילו דת בילדות עזבו אותכם. תחשבו רגע למה אני מזיין לכם ת-שכל עם כל המלל חסר הפשר הזה? למה אני יושב מול המחשב בשתיים שלוש בלילה ומקיש על המקלדת?
בטח כי היה לי חרא שבוע ואני לא רוצה לדבר עליו. אז דיברתי על הכל חוץ ממה שקרה באמת. את זה אני משאיר לחברים, ישפר גורלם אבל בעיקר שפר הגורל שלכם שאתם לא צריכים להקשיב ל-spoken word גדוש תועבה, לא צריכים להכיל את כל השטויות הלא רציונאליות שהופכות לפחדים ומלכודות ונוס במוח הקודח -קודר הזה.

אף פעם לא חולה בגוף, אבל תמיד חולה בנפש. אין מה לעשות אי אפשר להנות מכל העולמות.

God bless the dead           

 עייף  אז  דלק

אני מגלה שיש לך להקה, תוכנית רדיו, cameo בטלויזיה או הופעת אורח ב-talk show ואני מוחק את המספר שלך.
אני שומע שאת שכבת עם מספרים דו ספרתיים שלא כוללים 1 או 2 בקידומת ואני שוכח שאת קיימת.
אני רואה יותר מ-3 בחורים סביבך ב-2 פעמים נפרדות ואני דואג לא להיות שם בפעם השלישית.
אני רואה מעל 900 חברים בפייסבוק בלי תמונה אחת שאת לבד בה ואני עושה unfriend.
אני רואה מעל 100,000 כניסות לבלוג והאייקון שלי לא מגיע לרשימת הקוראים שלך.

וגם-

משהו שרציתי לומר כבר מזמן לכל המאשימים, המבטלים בהינף יד, לכל הסבתות בנות העשרים ושאר אשמאים זקנים בני גילן.

לא משנה אם אתה ___ dick, hustler, pick-up-artist, player, gangsta, baller, bozo, pimp, dushbag
או אם את ___ gold digger, primadona, hoe, nasty, easy, trophy wife, drama queen, pillow princess
דרושה מיומנות רצינית כדי להיות שרלטן טוב

Jaguar_      _ ~

היית רוכב עליה?

stalker, pedophile, interracial, money bitch
JUSTIN BIEBER !!

           princess 

-  החבר ה-אסקסואל שלי נותן לי טיפים לפני דייט

-   א: יש לי תואר שני!

    ב: באיזה תחום?

    א: לימודי מגדר ופילוסופיה השוואתית.

-   יותר מצפון מהיגיון פשוט

    או

    חוש מוסרי יותר חזק מקוביות בבטן

-  1000 דרכים למות:

    דימום יתר לאחר גילוח כושל של שיער הערווה

-  תדברו איתי סינית צחה ויש מצב שאני גומר

https://www.youtube.com/watch?v=qpQSvlPDZw8

מהתגובות:
"Such deep and profound lyrics"

פוסט ערום

בלי תכנון מראש על נושא, בלי שכתבתי אותו מבעוד מועד, ובלי מוזיקה ברקע

פוסט זה גם דואר, אבל למי?

החלפתי את התמונה שהייתה תלויה מעל המיטה בחדר שלי מזה כמה שנים עכשיו. הקודמת צויירה ע"י החברה הראשונה וכללה אותה בתור דרואידית עם כמה חיות מסביב. אומנם היא מצויירת טוב, ממוסגרת וזו הייתה מתנה אבל עדיין, הרגיש לי לא נכון שהיא שם כל כך הרבה שנים מאז שנגמר. 

מיסגרתי תמונה חדשה במקומה, של בודהה בקרחת יער בלילה עם איזה טקסט מעל. לא 'ואוו' אבל  מייצרת את האפקט המרגיע.

אני לא יודע למה אני כותב את זה עכשיו כי גם יש לי מלא קטעים אחרים שאני יכול לשים כאן אבל כולם דורשים תיקונים, עריכה ובעיקר חזרה למשהו שלא נמצא איתי כרגע. כולם כוללים איזשהו סוג של שקר, גם שהשקר מצוי בקשר לאמת עדיין יש שתי אותיות לא במקום.

למשל, יכולתי לשכתב כאן כמה שירים או פרוזה על האהבה האחרונה שלי, השברון לב האחרון. אבל אני לא באמת רוצה לחזור לזה, להתעסק בּטֵמות שאבד עליהם הכלח, להטריד במנוחה את רוחות המתים, לא רוצה לחפור מחדש תילים של רגשות.

או שיכולתי לכתוב על "האקט הנועז", זה שהקדשתי לו כבר שני פוסטים, זה שבכלל אני אולי לא אגיע אליו בסוף. ילדותי משהו, שנועד להעלות את קרני בעינכם ולהסתיר חיים הפשוטים עד כדי הרמת גבה. אין שום דבר "נועז" באקט הזה אם לומר את האמת. סתם עוד דרך לצאת המתקיעות הזאת שנקראת שגרה, מהכלא הזה שנקרא אופי, טוב הוא רק כדי לערבל את החומרים במיקסר הזה שנקרא חיים וליצר משהו אכיל, שזה הרע במיעוטו כי נועד הוא באמת ליצור משהו שיהיה עַכִּיל- מלשון ניתן לעיכול.

"על מה הוא מדבר, הבנאדם הזה?"

לא הבנתם? לא חשוב תקפצו הלאה. אל לכם להתעכב על קטנות.

[תה מושלם - הנאות של חורף]: נכתב מחוץ לטקסט

"אבל היה עוד דברים שיכולת לכתוב עליהם. כן? מה עוד.. כן!"

יכולתי לכתוב "העיר האהובה עליי". על גבעת האירוסים, where you bring your date hoping to get lucky, תל אביב אם לא הבנתם. ואם כבר תל אביב, רוצים שאני אדבר על הפיגוע ואקשר את הפוסט שלי לנושא החם?     תשכחו מזה. כשאובמה יעשה מייקל ג'קסון (למי שזוכר) אני אכתוב פוסט על המצב הביטחוני.

אבל בעיקר אני מחפש השראה (וזמן, זה תמיד בלי קשר) בימים האלו לכתוב על כל האנשים שאני מכיר, על אלו הקרובים לפחות. אני עושה את זה ממניעים מאוד אנוכיים, או אולי טכנים, מכניים אפשר לומר. בסך הכל אני צריך לחדש את הרשימות בפאנל משמאל. אומנם חלק מהאנשים שם השביחו כמו יין מתקתק (או חומץ חמצמץ אם תרצו), חלק אחר סרחו כמו גרביים בּטְרֶק באמזונס, נעלמו מהחיים שלי מסיבה כזאת או אחרת. שלא תהייה טעות, כבודם במקומם מונח רק מעצם העובדה שהם אנשים, אבל על מי אני עובד? כותבים "אדם לאדם זאב", לא "אדם לאדם זהב". אפילו אומרים את זה אחרת.

אני קורא את מה שכתבתי ומבין שכנראה היה לי שם חסך אינטלקטואלי השבוע. או לפחות חסך בציניות. אבל בטוח שהיה שם חסך כלשהו כי כזה 'אפור קרמטוריום' מזמן לא הייתי. יש סמיילי שמתבקש בסוף המשפט הזה אבל אני מתכוון להיצמד לעקרונות שכרגע יצרתי כמו מחלה מדבקת ולחסוך אותו ממכם. תוסיפו סמיילים בתגובות 'אם תרצו'. וכמובן שאין כאן שום כוונה להצביע להם או לדומיהם, כמו בשנים קודמות ההצבעה שלי תתחלק בין 'פועלים' ל-'חדשים' לכאלו ש-'עובדים במרץ', תלוי במצב רוחי באותו יום, או משהו בסגנון 'עובדים זרים שמדברים מהר וכרגע ירדו מהמטוס', "אם תרצו".

אני יודע שלפחות חבר אחד יהיה גאה, והפעם אני אפילו לא מדבר על קומוניסטים או על גייז.      

כתיבה שמבקרי תרבות אולי מהללים אבל ההרגשה היא... 'של הנורא באדם'

יאללה, הולכים לישון אז תולים את המוח ליבוש

כמעט מדיטציה בשדה קרב

כמעט

לייצר או להיעצר, אין דבר אחר

והבעייה היחידה היא שאנשים מרגישים את זה

גילאיי ה-20 זה שולחן בן 3 רגליים כשלרגל החסרה קוראים זוגיות

תשאלו את החברים שלכם, 9/10 יגידו לכם

המתנה הכי גדולה שמישהו יכול לתת לך זה לבלות זמן משותף ביחד, לאפשר את המרחב לגדול ביחד

-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_

כתיבה זו הצעקה השקטה

_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-

מעשה סדום

קצת אומנות קונספטואלית

אבל חסר חשיבות. ותמיד חוזרים אל
שקט

רשימה קצרה בהשראה פרוידיאנית כנראה (אסוציאציות חופשיות)

עכשיו: בלוג וספרות סינית ב-PDF ברקע
מרגיש: עייפות חיובית
חושב: יותר מדי דברים להספיק בעולם הזה, חייב סדר עדיפויות

זיכרונות: סבא שלי בשואה בורח למזרח רוסיה מהגרמנים (זיכרונות לא שלי)
רוצה: לקחת עוד סיכונים
לא רוצה: לקחת עוד סיכונים
אהבה: לוקח פסק זמן, מקווה לא להיסחף איתו
שנאה: מדריכה חדשה בחוג שחייה (אלא עם כן ניישר הדורים)
מרגיש 2: שאני לא ממצה את עצמי
חושב 2: יותר מדי רשימות פילוסופיות עבור הבלוג על מחשב
רוצה 2: להפסיק את הכל, ליסוע לחופש, ליסוע עם מישהי לחופש. אפילו לסופ"ש
מבין: שכל הדברים האלו לא באמת חשובים, שבסוף אנחנו לוקחים איתנו רק תמצית מזוקקת של הניסיון שלנו בחיים. אליקסר של הרגעים שהיו חשובים באמת.
מבין 2: צריך לחזור לעשות מדיטציה, להתחבר לריקנות עוד פעם. להתידד איתה
מתלבט: אם כדי לתת לנסיבות לכוון אותי לכיוון הנשים בחיי או למעשים לכוון אותי לשם (עוד פעם גורל מול "בחירה חופשית")

אוכל: לפני שעתיים, ספגטי בולונז (טבעוני) עם ריבועי סייטן

שתייה: קינלי סודה
מוסיקה: nas, kate bush, ed sheeran, radio m1 technion, lady gaga, EMA live shows
דברים ששכחתי:
חברים הכי חמים בחיים שלי כרגע: רשומה מוזרה נכון?
רוחניות: לכל הדתות אלוהים אחד (אובייקטיבי) אבל התפיסה של אלוהים היא אישית ותלויית ניסיון חיים (סובייקטיבי)
אוניברסיטה: מתחילה להרגיש כמו הבית השני, לא דבר טוב בהתחשב בעובדה שאני אוהב להיות מחוץ לבית
ת"א: המאזניים מתהפכות והמשקל של ראשון-רחובות עולה בהדרגה
אומנות: ננטשה (זמנית) לטובת האחריות והרצינות

פילוסופיה: התחל עם בנות ותעשה שטויות כי מחר נמות
בריאות: חוסר שינה, עבודה חדשה ופרוייקטים שהייתי אמור לסיים התאחדו כנגדה
מילה אהובה: אני (מתברר)
ספורט: יותר טאי צ'י פחות משקולות, פחות שחייה
טלויזיה: 127 שעות, סקס והעיר הגדולה, המפץ הגדול, דוקומנטרי על מטאל
ספרים: יער נורווגי (סוף סוף)
רשימות: אני - תמונת מצב















birds of a feather flock togather - apparently penguins don't flock