כֵּנוּת

    ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו
בראשית ו' -ב'

power corrupts''

הורים לא מבינים.

עישון כפעילות שחוגגת את הסתמיות שלנו ושל החיים
*/*

טוב, אני רוצה להקדיש את חודש אוגוסט בבלוג להכין את העיצוב החדש שאני מבטיח לכם כבר איזה שנה פה.
חברים, מכרים, אקסיות וכאלה בפאנל משמאל, ושיר הייקו מיוחד שתפור עליכם לצד "התמונה".
זה אומר שאני אעדכן פחות ואעבוד יותר בחדר האחורי ובתקווה בסוף החודש זה עובר לסטאטוס 'מוכן'.


אז מה בינתיים
חשבתי היום (ואתמול, ושלשום, ושבוע שעבר, ובכלל) על איזה עניין, ודיברתי עם חברים טובים שזה ככה בגיל שאנחנו נמצאים בו.
זה בעיקר מתאים לדייטים ולהתחיל עם בנות לכל מי שמתעסק בזה כרגע. גם בנות שרוצות שבנים מסויימים ישימו לב אליהן עכשיו כשאני חושב על זה.
אז ככה, אם אתה בקטע של מישהי אתה לא יכול להיראות כאילו אתה יותר מדי בקטע שלה, למה יש בזה את הפוטנציאל להרתיע, לבוא לה מהר מדי, להיתפס כאובסיסיבי/ סטאלקר וכאלה, ובכלל לא מתאים למחזרים מנוסים. אהמהמה, זה ברור לכם שזה הדבר הכי מזויף בעולם. מה קרה למגזינים הישנים, הספרים, הסרטים, האופרות, באלט, תיאטרון שצרכנו ואנחנו צורכים, קולטים שם את כל הנארטיב הפאסה הזה של הוא מאוהב בה מעל הראש והוא מכריז על זה בראש חוצות ולכל זר בכל פינות הרחוב. ממש! זה ממש יעבוד בעולם שלנו, ישראל מאה 21 וכאלה... ואשכרה חבל.
א' כל אולי גם היא בקטע, אחת מאותן אנשים נדירים שלא מפחדים להראות שזה הדדי או שיש עניין (זה עניין של סיכוי אם היא כן - שימו פתק לאל הסטאטיסטיקה). ב' כל ברמה פראקטית, טקסי החיזור האלה לוקחים הרבה זמן ואנרגיה, אתה יכול "למהר עם זה" ולסכן את זה על הדרך אבל אולי זה שווה את הסיכון. ג' כל יש מלא אנשים שמפספסים ובגדול שהם מעצבים את עצמם לאור האידיאלים של התרבות החצי-רקובה שלנו, יש מצב שהיא כן מסוקרנת או בקטע שלך אבל היא תפסול בגלל שלא עמדת בדרישת סף של not doing it right. זה העניין בסופו של דבר, רובן לא מחפשות אמת אלא מעבירות אותך מבחנים. יש דרישות סף שנקבעות על ידי שכבה מצומצמת של אנשים במדיה ובתרבות שלנו והיא אומרת: כדי לבוא לחתונה צריך לשים 400 ש"ח, כדי לבוא לראיון עבודה "עדיף" שלא יהיה עלייך שרוול מלא, כדי להתחיל לדבר עם בנאדם צריך להציג את עצמך מנומס כזה, להגיד שלום, מה העניינים?
תדחפו את זה! אתם מחזיקים הרבה דברים יצירתיים בביצים בצורה הזאת, אולי זה טוב למען השפיות כביכול שלכם אבל בחיי שזה מוסר כפול ואזיקים לאמת, לפשטות ולכל האנשים הטובים שאני מכיר וסובלים מזה. ולכל מי שקוראים לבלוג שלו 'כנות', ואולי לעוד כמה.

כשאת יוצאת איתי את יוצאת עם פילוסוף (פעם אמרתי)

כל כך גולמי שזה אומנות
למה  לסבך  דברים

גילאי 20 And shit

להקשיב אחרי 2 בלילה
ושילכו להזדיין כולם, אם לא אמרתי את זה עדיין

בחיים לא עסקתי באסטרולוגיה יותר באינטנסיביות מאשר השבוע.

מה לא עשיתי: תוכניות עסקיות לעתיד, כתיבת הורוסקופ שבועי לכל המזלות, הכנת ביקורת על ספרות טכנית בנושא, מפת שאלה אחת, יעוץ בזמן אמת לידידה במשבר פרידה ומעבר דירה.
בלאגן בלאגן, אבל איכשהו יש שם הרבה חיוביות.  

ירח מלא השבוע

מחול, ריקוד, תנועה.

אחרי מופע מחול שישי בחודשיים, אותם התחלתי לתקתק בקצב יותר מהיר מהתקופה שבה הייתי מכור לסרטים זרים ו'רזידנט' בקולנוע לב, נסגר מעגל והלכתי לשעור ניסיון בהיפ הופ. אבל לפני זה הלכתי כצופה לקטנים (אינדי, פרינג' סטייל - פסטיבל צוללן) ולגדולים (בת שבע וסוזאן דלל) והתחילו הטלפונים לסטודיוז לריקוד ומגה מכוני כושר שכוללים מורים לריקוד. אה מה מה בסופו של דבר, אני לא מספיק רוקד למרות הכל, סה"כ החודש פיזזתי בבית איזה פעם אחת והיום בשעור, לא רציני בכלל ובאופן מפתיע לא כולל מועדון או מסיבה ביתית. וכל הרקדנים והרקדניות האלה, מסובבים לך את הראש ואתה נשאר עם ראש בעננים ופאוצ' מלא תוכניות, פאקינג אנטיקלימקס אני אומר לכם.

רקדנים

עוד נושא אחד, על מה אכתוב ועל מה אספר
היפ הופ יאללה, נושא לא אישי כדי לסגור פה פינות.

למי שמכיר, Wiz Khalifa, שמזכיר לי את החבר הכי טוב שלי איתו אני לא מדבר כבר חודשיים וחצי ואלוהים יודע למה (אני לא יודע אבל בטח מישהו יודע...)
הבחור מעשן גאנג'ה, ריפה, ספליפ, ג'וינט, באנג והמריחואנה לארוחת בוקר, צהריים, ערב ובראנצ'. שני הבחורים האמת, אבל נראה לי שחבר שלי הפסיק.

Lil Wayne  ו- Tyler the Creator.
Lil Wayne שעושה יותר הטיות למילה pussy ממה ש-Wiz Khalifa עושה לג'וינט. וטָיִילֵר שחושב שהוא זאב ומאיים עוד פעם לחטוף את שרה, לזיין ולבתר אותה לחתיכות כמו שהוא עשה באלבום הראשון שלו.

מה לא בסדר עם הראפרים האלה? כזה לא בסדר שהמַרְצָה שלי בפסיכולוגיה חברתית לא מרשה לי לכתוב עליהם עבודה (בהצעת מחקר: "השפעת מוזיקת ראפ על גיבוש דעות בקרב חובבי הז'אנר").
כזה לא בסדר שהם מתוודעים שבא להם על vanilla chic יותר משבא להם על black bitch. וזה כזה משפט טוב שאני מרגיש מחוייב לצטט פה:
"My black bitch is mad, cause my main chic vanilla"

מצחיק, ראיתי ראיון איתו לפני שבועיים והבחורה השחורה ליד המראיין נרתעה ממנו במכוון, קראה לו בוגד איזה פעם אחת אם אני זוכר נכון.
אתה עושה אומנות ואז צולבים אותך על זה. אומנות ודת זה אותו דבר, אנשים מתעצבנים כשאתה get out of line, מעדיפים שכולם יהיו מיושרים, ישרים עלק. 

ו- Lil Wayne? אני אפילו לא אדבר על הממזר הזה שעושה שירים בשם: Rich as fuck, ו- Bitches love me.
אני לא אדבר עליו כי הקדשתי לו פאקינג חצי פוסט לפני שבועיים בערך.
אז אם הם קוראים לבנות שלהם bitches זה אומר שהם עצמם dogs?
נראה לי..!

Wiz and wifie

לא נראה ראפר טיפוסי? חבל..

בסוף הצלחתם,

והפסקתי לכתוב בחָרוּזִים

מחליף אותם בסמני פיסוק קָרִים

אתם יכולים להרגיש מרוצים

בעודי מדבר עם עצמי פה,

נגיעות של משורר מֶתוּסְכָּל

על פני שטח מלוטשים חדשים

אפקט 'גְרַיִנְד' בפוטושופ,

וכל כך אהבתי את החָרוּזִים האלה

גם כי אף אחד כבר לא רושם כָּכַה

וכל כך שונא אתכם

המבקרים הכי גרועים שלי

דווקא בגלל שהביקורת מוצדקת (המבקרים הכי טובים)

תנו לכתוב בשקט, תנו לחיות בשקט

להיכשל בשקט, למות זקן וערירי

גוררים אותי להצלחה בֵּכּוֹח במקום זאת

גָפַיִים בשלשלאות ופָּנִים על משטח אבנים

על אספלט

דַמָעוֹת כולם יַבּשוּ כבר,

תתחבו לתַּחַת את ההצלחה שֱלַכֵם

אנרי רוסו (1844-1910)

צייר שלא השתמש בחוקים הבסיסיים של ציור כמו פרספקטיבה. סגנונו נחשב נאיבי, פרימיטיבסטי או ילדותי.

רוסו החל לצייר בסביבות גיל ה-40 לחייו ואת כל מלאכתו למד לבד. ניסוי וטעייה, אוטודידקט וכאלה.

סבל מארס לשונם של ציירים נחשבים ולא נחשבים בצרפת של ימיו אך למרות זאת המשיך לצייר.

היום הוא מוכר כצייר פרוטו-סוריאליסטי וציוריו נמכרים במאות אלפי דולרים לגלריות בעולם.

לי נדמה כאילו ציוריו חזו את החשיבה הסימבוליסטית של זיגמונד פרויד וקארל יונג.

Selfportrait 1890

The Sleeping Gypsy 1897

שילכו להזדיין כולם, המרצים, ההורים, החברים הפלצנים המייעצים, מבקרי האומנות והשירה (שיבקרו בדרום ת"א קודם), חולמות הנסיך בנות ה-16 וסבתות שונאות המין והמין האנושי 70 ומעלה. הבנות שכולכם רצים אחריהן והבנים עם הביטחון עצמי ברקיע. מוות מהיר לכולם.

שילכו להזדיין כל הצבועים, השקרנים, יפי הנפש, האינטלקטואלים, היפסטרים, ראפרים, ומטאליסטים. גם שאר תתי הקבוצות – תתי האדם, זה בדיוק מה שאתם. ושאני ילך להזדיין ביחד איתכם, אלוהים יודע שאני צריך את זה. אני ששופט את כולם, שאין לו משהו טוב יותר לעשות, או טוב יותר לכתוב, אומן המילים עלק, יותר כמו אומן האסלה, בונה פסלים מגללים, משמן בזרע - שמן סיכה, עוטף הכל בנייר טואלט ו-'ואללה'.

יאללה אנשים, get a grip, צאו מהסרט שבו אתם חיים, וגם Get a life by the way of it.
כולכם אנושיים משמע כולכם מכירים את הסרט "יעד סופי", משמע מתפלספים עכשיו ומתפחלצים אחר כך. אומרים דברים מופלצים על איזה בירה עם חברים עכשיו ולא אומרים כלום מתפחלצים מתחת לאיזה קבר צמוד לחלקה של ההורים אח"כ. הר הרצל And shit.

כולם מנסים לומר לי מה לעשות עם החיים. החיים שלי, "עוזרים לך" הם קוראים לזה. ממש... אתם רוצים לעזור לי? אז תעצרו ותקשיבו לרגע. לא הכל בנוי סביב התובנות הגאוניות ההרסניות שלכם.

רעל.

ומשהו חיובי לסיום
שלא תגידו שאני פסימי, פילוסופי או סתם מגעיל

למרות שזה בטח נכון
~*~

חוכמת חיים מליריקה של ראפ

מהאלבום החדש של Lil Wayne

אם לציין מקורות 

אם יש לך Bitches אז לא אכפת לך מ Haters

Love Me
She even did anal when she don't do anal
That's Romance
My tongue is an Uzi, my dick is an AK

My tongue goes 'Prrrrrrrrrr', my dick go 'Pah

ובכלל תנסו למצוא שיר של Wayne בלי המילה Pussy

אשכנזים [לבנים] עם כלבים בדרום ת"א [השחורה] זה בערך כמו נערים אמריקאים [ירוקים] במלחמת ויטנאם [האדומה] עם M-16
ועכשיו תגידו את זה מהר חמש פעמים רצוף

הריאליטי של העתיד יגלוש מעבר לגדות המסך הקטן ויפלוש לכל בית ספר, לכל משפחה, לכל הכרות בין העתידים להיות חברים

ובו יתבצע מופע כישרונות / ראיון הכרות / מתן ציונים והערכה לכל משתתף בהתאם לכמות הלב והספונטאניות של הביצוע שלו

amatures יהפוך לסגנון הפורנוגרפי המועדף

והטלויזיה או מה שיחליף אותה ישדרו רק אנטי ריאליטי בצורה של צוות ליהוק של שחקן וחמישה במאים

לא משנה כמה אני מתעב, שונא, סולד, מקלל, מוקיע, מגנה את תרבות הערסים לסוגיה ולשונותיה השואבות מן הסלנג

אני לא יכול להתכחש ליכולת הכמעט קסומה שלהם לייצר: צחוקים, כיף, התרוממות רוח, כוח והרתעה סגנון מאפיה, תחושת כבוד בהשתייכות לקבוצה, והרגשת חיוניות כללית (אם כי המונית ומגעילה if you ask me) 

דרך שלמה

כל מי שביקר אותי טעה, כל מי שמבקר אותי טועה, כל מי שיבקר אותי יטעה.
זה הבלוג שלי, אלה הם החיים שלי, הבחירות שלי, הטעויות שלי.

                   .זה הבית שלי.

  אני לא חופשי.

         ואתם ?

ובנושא אחר

I miss my girl         

השני
בלשון נקבה
עזר כנגד המניפסט הראשון

מניפסט זה נועד למנוע סבל לטווח הארוך, גם באמצעים של יצירת סבל לטווח קצר

ליצור הרמוניה בין אנשים ולהביאם לעמק השווה, גם באמצעים של לומר להם מה שהם לא רוצים לשמוע

לחתור מבעד לנימוס, לפוליטיקלי קורקט, לטאקט, ל'מקובל', ל'נכון', למזויף בקיצור במטרה לגרום לאנשים להבין משהו בנוגע לטבע אנושי פראי וגולמי, בנוגע לנסיעה בחיים ללא גלגלי עזר, בנוגע לקורות השקר שעליהם נבנים חיים ש- חיפוש אחר אמת היא מטרתם

 
מניפסט זה הוא גלגל ההצלה של כל נפגעי 'הטובים לטייס והטובות לטייסים'
הוא שמיכת הפוך של כל נפגעי החורף הקר של הנימוס, כל חסרי האמצעים בתחום הלשון היפה, חסרי קורת הגג בעיר היפים והאמיצים, לא פחות מזויפת מהסט המקורי בהוליווד
הוא ה'פַייֶרְווֹל' של הגיקים, המפלגה הפוליטית של הפועלים, התזונאית של השמנות והשמנים, המקלט של כל נפגעות האונס והתקיפה, כובע מגבעת לגברים נמוכים, נשק חם עבור השחורים שעדיין לא הצליחו להימלט מהחיים בגטו

סעיפים שנכתבו בדם: (קדושי המאבק)

א. לא תסננ/י.
לא בנייד, לא בצ'אט, לא בפייס, לא בס.מ.ס.
ולא כשאת 'לא רואה אותי ברחוב'.

ב. לא תשקר/י.
כששואלים מה את חושבת, מה את מרגישה, מה את אומרת.
כשאת עצובה, מסוגרת בעצמך, כועסת, מגלגלת עיניים, 'לא רוצה', מנסה לשכנע אותי, או סתם משועממת.

ג. לא תשקר/י לעצמך.
ברגע של חולשה, של אגו טריפ או אגו שברירי, ברגע שכולו טוב או כזה שכולו רע.
כשהוא עוזב אותך או כשאת לוקחת 'סיגריה אחרונה', או עוד דרינק כי 'שתית ממש קצת הערב'.

ד. לא תחשבי פעמיים לפני שאת עונה.
בע"פ או בטלפון, לשאלה, למייל או להזמנה לצאת.
גם כשאת עונה ב'לא', ב'לא יודעת', ב'עכשיו זה לא מתאים' עלייך לפצות מאוחר יותר בתירוץ או סיבה רלוונטיים.   

ה. לא תשיג/י דברים כטובות הנאה.
כשאני חלש או עייף, כשאת צריכה ממני משהו, כעסקת חליפין תמורת חיוך, שפתיים או בֵּינוֹת ירכיים.

ו. לא תגנ/י על עצמך שלא בצדק.
באמצעים של להגיד מה שמתאים לסיטואציה, להחזיר את הכדור למגרש שלי, לעבור נושא כשאנחנו מתווכחים, להעמיד פני חולה כשלא בא לך, או לעשות לי בייבי פייס במקום הסליחה שהייתה במקום.

ז. לא תייפי דברים.
לא את האופי של החבר שלך, לא את ההתמכרות שלך לקפה, היסטוריה של אלימות במשפחה, חרם שעברת בתיכון, או את הפוביה מג'וקים.
זהו הדין לגבי כל דבר אחר בעל אופי חלש, מסכן, דפוק, מכוער או חסר ביטחון שקיים בך.

ח. לא תעלי על נס.
את השחקנית המאופרת, הדוגמנית אחרי הפוטושופ, הסולנית ב-MTV, זאת שצעירה ממך בחמש שנים, או ההיא עם אלף חברים בפייסבוק. 
וגם את עצמך תרחיקי מאותם שיגעונות גורמי סבל, דברים ש'יכולת להיות' וכנראה אף פעם לא תהיי.

ט. לא תציב/י עצמך מעל א/נשים אחרים או מתחתם.    
לא תסתירי חסרונותייך, מגרעותייך, טעויותייך.
לא תעלי לשיחה, תדגישי בעיקר, ותתעכבי באופן בלעדי על מעלותייך, כיבושייך, מחזרייך.
לא תדברי סורה על אוֹפיָין או מעשיהן של אחרות או תתעכבי באופן לא פרופורציונאלי על ההיסטוריה המשפחתית והטראומות שעברת.

י. לא תכחיש/י מחשבותייך.
גם כשהן מיניות, סוטות, לא יאות, לא הגיוניות, כביכול לא עוזרות. כשהן לא עוזרות לָך, לכולם, לאדם אחד או לאף אחד.
ואותו הוא הדין לגבי רגשות, חלומות, מאווים ותשוקות.
ואותו הוא הדין לגבי חששות ופחדים.

יא. לא תנסי להיות עקבית, הגיונית, שקולה, חכמה, או סלע להישען עליו.
כשזה מתנגש עם רגשות, מחשבות, תחושות או צרכים שממשיכים לעלות ולהוריד אותך ארצה מתוכניותייך הנשגבות לגבי עצמך, עתידך או דמותך. כשזה לא מרגיש 'זה', כשאת בעצמך לא יודעת.      

הכל ורוד
back to
the
beginning
הכל שחור

כנות