כֵּנוּת

 הזמן ממלא אותנו.

הוא ממלא אותנו ברעיונות ודעות, בזיכרונות וערגות, בהתניות ופחדים עד שיום אחד אין אנחנו מסוגלים להסתכל על דברים כפי שהם.

כל דבר מגיע עם משמעות הנלווית לו, כל דבר מעורר בנו משיכה או דחייה, כעס שמחה או עצב, כל דבר מזכיר משהו.

שום דבר כבר אינו עומד בפני עצמו.

כשאנחנו צעירים אין הדבר מזיק ואף נחוץ הוא, אך עם חלוף השנים הצורך בביקורת בנוגע למה שאנו מכניסים לתוכנו גדל. פיסית ומנטלית אנחנו ממלאים את עצמנו במזונות עתירי קלוריות, בממתקים, בתרופות ובמשכחי כאבים. טריוויה אינסופית של אותם גירויים חיצוניים המצויים בסביבתינו.

אולי זאת הסיבה מדוע בני אדם אינם חיים לנצח.

מה כבר אפשר לעשות?

***

למצוא עיסוק מועיל לטפח,

לטפח מחשבה חיובית,

לצאת יותר לטבע,

להקריב,

לתת,

או לעשות מדיטציה

בצורה הפשוטה ביותר פשוט לשבת בתנוחה נוחה, בעיניים עצומות ולנשום זו דרך מצויינת ללמוד להתרוקן, ואם לא להתרוקן אז לפחות לא להתמלא.

בזמן מדיטציה פשוט להיות עם הנשימה בעוד מחשבות עולות, באופן טבעי אנחנו נוטים להגיב לאותם מחשבות או לשים עליהם תוית (טוב,רע, נעים, לא נעים...). תהליך זה איננו נעים לנו במיוחד. אולם בהינתן התמדה במדיטציה לא יהיה לנו ברירה אלא פשוט להתחיל לקבל את העובדה שמחשבות עולות. לאט לאט נוכל להתבונן בהם כמו עננים החולפים על רקע השמיים ופשוט לתת להם לחלוף.

לשם השוואה גם בחיים חויות וארועים שונים הקורים לנו מעוררים בנו מגוון של רגשות, זיכרונות ותגובות. בגלל שאנחנו כל כך מלאים אין אנו מסוגלים להסתכל על אותם חוויות פשוט כמו שהם, כחוויות נפרדות מאיתנו, כמשהו שפשוט שקורה. במקום זאת אנחנו מרגישים חובה לפרש את אותם דברים, לנתח, להסביר ולהסיק מסקנות. אותם מסקנות מונעות מאיתנו את היכולת לחיות כאן ועכשיו, כמו מעוורות אותנו למציאות.

מדיטציה יכולה לתת לנו את הכלים להתייחס לכל דבר כתופעה נפרדת, בצורה פשוטה כמו שהוא ולקבל את מערבולת השינויים האיסופיים של החיים בהבנה ובשקט. כמו שהמודט פשוט מתבונן במחשבות שעולות על פני שטח ההכרה שלו כך הוא זוכה בחופש הבחירה אל מול מצבי חיים להם הוא לא מותנה להגיב באופן אוטומאטי.

בברכת אושר ושלווה, מי יתן ואנשים יקבלו את עצמם יותר.