כֵּנוּת

אינסוף פגיעות

לא מתנגד לאמונה באלוהים, רק לכפייה דתית. או כפייה מכל מין וסוג.

מהקצה השני, תומך בבחירה רדיקאלית. גם בבחירות קשות כל עוד הם נעשות מתוך מניע אמיתי ומושכל תוך בחינת האלטרנטיבות. זה כולל את הבחירה להתאבד (לעשות מה שאתה רוצה עם מה ששלך בסופו של יום - החיים שלך).

ואם נחזור לראשון אז:
הדת של רוב האנשים היום זה המדינה (לאומיות), אנשים שיכורים מזה.
אצלנו זה אפילו עוד יותר ממכר למה הראשונה הולכת יד ביד עם השנייה.
מדינת היהודים,,,  

\-/

/-\

רק אתה יכול לפגוע בעצמך
בודהה ו- סוקראטס.                     - נאמר על ידי שתי הוגים שונים בערך באותה תקופה אבל אלפי קילומטרים אחד מהשני. 
הייתי צריך להזכיר את זה לעצמי אתמול כשהתחלתי להיות מודאג באמצע האימון מהיריב הקשה שמחכה לי בעוד 10 דקות כשנתחיל לעשות קרבות. "זה לא היריב זה הדאגות שלך" אמרתי. החיים נשארים כמו שהם, רצף של חוויות נעימות יותר ונעימות פחות.

Be strict with yourself and forgiving of other people
מייקל ונגר, מורה הזן שלי מהמנזר ובנאדם יקר בכללי.

\-/

/-\

נסעתי באוטובוס לפני חודש בערך, גשם ראשון כבר אז, יותר טפטוף מגשם. הסתכלתי מהחלון בעוד המראות עוברים על פני בנסיעה מהירה - windows vista כמעט, לא נוח באותה מידה. צלילים מימיני ומשמאלי ומבט מקובע בחלון קדימה, איפה ש-מאות מטרים משתנים כל שנייה, צמתים כל חמש דקות וערים קצת יותר מזה.


מה זה הנסיעה הזאת שאלתי לעצמי. והדבר הראשון שעלה לי בראש היה אותם שניות-רגעים, ימים-שבועות, שנים-עידנים של הרגע שאחרי המוות. מה זה החיים האלה כבר מוטב אם הייתי שואל...
רק ברגעים ספורים יורדת עליי ההבנה שכל מה שקורה כאן סביב זה לא יותר מאשלייה. מסע שהושלכתי אליו מתוך האינסוף, אינסוף שממשיך ומקיף אותך, במהירויות שונות ואיכויות שונות. אינסוף שמתפצל לאינספור חוויות, מחשבות, רגשות, תפיסות, חפצים, פנים, מעשים, שמות, מילים והגדרות שאנו נאחזים בהם כדי לתת מעט יציבות לאותו כאוס שסובב אותנו יומיום. שמסובב אותנו יומיום.
רק להסתכל מעבר לזה,    לזכור שיש מישהו שמסתכל.     לזכור את מי שיושב באוטובוס ולא את מה שמבעד לחלון.

המראות.
מסנוורים באור הלילה.

אבל המסתכל. זה שתמיד היה שם. שתמיד יהיה. קיים הוא רק מתוך המראות. אין מסתכל ואין מראות.
הם תמיד היו אחד. 

http://www.youtube.com/watch?v=3PrlzEtM824

אינסוף

כתיבה תמה / רגע אמיתי / פסח אלמותי




עוד שירה, קצרה.
בימי רביעי, כתיבה תמה.
חוסר הבנה, מטושטשת תמונה.
בפעם הראשונה, ללא רגשיי אשמה.
_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-
פתאום מיותר, ה'מה נשתנה?'









מנסה לעדכן את החיים האמיתיים שלי יותר מאשר את הבלוג לאחרונה. איכשהו האחד בא על חשבון השני.
וזו בדיוק הבעיה, ההפרדה בין המציאות לחלום-הזייה. האחד ממכר-ומתוק מסוכן, השני כמו הופך לחומר-גלם פחם. את כבשן המילים להזין, העשן.  

לא יודע אם הולך. ואמרו לי אתמול שלכל אחת אני אומר "זה רק בשבילך".
לא בטח שזה נכון, אולי רק למי שאני היום.
יעלם כהזייה עוד שנה, כמו פרק הזמן בין שניה לשניה. כמו זיכרון של יום אתמול שלשום. כמו טיפות גשם, מעולם לא היו קיימות על אדן החלון.

למרות שהמעט שמכירים אותי באמת יגידו שזה הכל אשלייה, תרמית עין  הבעיה היא שאני לא בטוח שיש מישהו שמכיר אותי באמת.
ואיפה זה מציב אותי כשחושבים על זה. ים / יבשה / יבשה / ים. איפשהו ביניהם. לא טובע ולא ניצל. פשוט נעלם. לא קיים מלכתחילה.
















כתיבה אוטומטית / על מסלול ה-דתי, המסטול-שיכרותי
  שורשים:    (ע.צ.מ)   ,  (א.י.נ) / (א.נ.י)  ,     (א.ת.י)
תוך שימוש בצליל אמיתי


 
יוצא ממני/ אלחוטי
מוצא את עצמי מזכיר לעצמי שלא להתעסק יותר מדי בעצמי.
מוציא ת-מיץ, אני אמציא עוצמתי בתוך ה-אין-אני. אוני ואותו הוא האומץ שלי לא יאמץ לו עצמיות, לא ימצמץ בראותו סיוט, לא ינוע גם בהגיעו לעצם העניין וגם יתגלה הדבר כטעות. עצמות יבשות, לכלוכית, ענני גשם מתוך פחית. עצומים מרחבים, מרחבים עצובים, אניני הטעם הגדולים, וכל אותם מאוננים, מתלוננים לשמיים הזקנים, המענים, צועקים איי-איי-איי למראה עננים, גשם וממטרים עזים, מראות עצומים, ואני נותר ערום וללא אמצעים, גם הם לא עצמאיים, אין דבר בעולם לאמץ לחיקי רק אדים, שיהיה קצת נעים הנאה מחיים מענים-מאיינים, בכל זאת מה נעים, כבר אמרתי שאני הוא אדם חסר אמצעים, אמצוץ גם דם לויתנים בדרך ליבשת שחורה- לאין-מקום מכוסה עננים. אנשים פתאום מהנהנים.
צמא גדול מיוצע מתוכי, יוצא ממני-אלחוטי, צמא גדול- אמיתי, אנוכי נבלע באין דבר, בחוסר עניין שחוזר ונמצא באותו דבר. צימאון הדורות, צימאון ענקים, מחסל הימים, מחסל השנים. דמי דמים, ענקי לויתנים, בחלל משייטים, הם נעים והולכים, אנשים, הם הולכים ושבים, וחוזרים מתבלבלים. אנוכי רק יושב וחושב: "אין אני" ונבלע בחיים.
עצמיות משוללת אנוש, אנימציה של בשר ודם, הצמא לעוצמה, רק אני אנוכי, בן-אנוש, עצומות מתנגנות בראש. האמת כבר תמצא-איני, אובדני, רק עצמי-ריק עצמי, אין-אני אנוכי.    

   


ללא שליטתי/ אלתי
אני בעין עצמי אמציא עוצמתי הן את בעצמותיי איתי. אומץ לב את המיץ מוציא אנוכי, ה' אחד ה' איתי, אינאנה אלתי באין המתבונן את איתי, עצמך כמו ענן רעב עצום בתנועתי, נמצאת בתודעתי, את העין השלישית, תיפתחי במצחי, המולה תגעש בורידי עורקי, עוד הפעם תהיי איתי, כולך וללא שליטתי. בידייך-בעינייך, בשדייך את הנך אימצתי, לליבך לרגלייך ללשד עצמותייך לכל איבר מאיברייך, רק תישארי איתי. לא אוכל לא ארצה למצמץ, תיגמר ליאותי כשאת לצידי- אלתי, את אימי אחותי זאת שלא הייתה אז איתי. ואימוץ העצמי כמו נשלם בעת נעשה הדבר האמיתי, תם בעת מותי. 
לריח שריפת עשן עצמותיי אהפוך לשלך ואת לשלי והונך לאוני וימצאני בינות אנשי ארץ נוכרי, ביין ישקו קברי שם בגן מקדשך גופתי ואת לעולם איתי, ואוצרות גן העדן-ארצות רחוקות יעלו מנחתך מנחתי, דם אמיצי הלוחמים יזרמו כנחלים בגנייך שם תנוח נשמתי, זאת תהייה מנוחתי, מילתי האחרונה, ברית דמים בעולם זה, אינו מציאותי.  
אין אני, לעולם את איתי, באמצע עוצמתי, סומך ובטוח שתמצאי אותי, אלתי.























Digital art : Leonid Kozienko

פעם ביום מחשבות עמוקות

פעם ביום אומר סליחות

פעם ביום  

הברקות

פעם בשבוע עבודת יד

פעם בשבוע מרגיש לבד

פעם בשבוע

רק פעם אחת

פעם בחודש רוצה למות

פעם בחודש נושא תפילה

פעם בחודש

מחלה

פעם בשנה יורדות דמעות

פעם בשנה נזכר לבאות

פעם בשנה

ואולי בפעם האחרונה

פעם בעשור מורה נבוכים

פעם בעשור שירת מלאכים

פעם בעשור

קמטים

פעם בחיים מתבהר הגורל

פעם בחיים כי לא חיינו בכלל

פעם בחיים

חבל

פעם אחת גלגול קובייה

פעם אחת כי אין פעם שנייה

פעם אחת

טורף הזמן את הקלפים

פעם אחת

כי כולנו הולכים

בחלום

ראיתי את הכול

את העתיד נושק לעבר

את המציאות מרחפת על כנפי דמיון

אותך ואותי

ביחד

בחלום

חשבתי

לרגע חשבתי על כולם

על היופי

על אותו דבר קטן

מושלם

בחלום

צחקתי וקיימנו יחסים

בחלום

כמו שלג על ריסים

בחלום

ראיתי ואת לא ראית אותי

אמיתי

בחלום

אבל זה לא מספיק

רוצה במציאות

טעות

ושטות

נאגרת 

נאגרת היא עצבות

ובחלום

בלילה הלבן פתאום

חלום ליל חורף

זיכרון

תפילת אשכבה ביום ראשון

ובחלום

מלאך של שחור

אומר שלום

פתאום מבין שזה הסוף

ורק לישון

ובחלום

בנות וחזיונות

ובחלום

רק עוד קצת

רוצה להיות

ובחלום עדיין מחפש

ובחלום

ציפורניים קוסס

גוסס

במציאות

מחכה עוד לפריחה

שלכת על מרפסת

ורגל יחפה

ובחלום

מנוחת צהריים

אבל אין כלום

בינתים

וגם אתה וגם אני לבד

אם רק תתן לי יד

וגם שאין עוד מה לשאול

עדיין אבקש

ממך אהובתי לתת לזה להימשך

וכך פתאום אומר לך להפסיק

כי אין לי עוד, אין כוח להחזיק

וגם שאבקש ממך מעט אדום בקערה קטנה

תדעי שללא תנאי אני שלך קשוב ונענה

ואין לי עוד רצון אחד בלבד

להיצמד אלייך

להיות אחד

לעד

אהובתי תיקחי אותי מכאן

כי נשמתי שלך היא כבר מזמן

אני מוכן

למות למען יופי

למען אהבה

פולחן הנשמה

ואודה לתקווה

אהובתי ואהובי גם כן

אקדיש אותך אלי וניתחתן

ניתן ליבנו בקשר נישואים

ניתן חיים

ואת אהובתי

שלא אשמור

ואת אהובתי

תדעי שלא צריך אני לחזור

כי בנשמה של העולם

תמיד היינו יחד

יחד

מבין כולם

ושלישיה וזוג וערב רב

נשוט אל תוך הלילה חורף סתיו

וגם הזמן יפסיק את קיומו ויתהפך

עם בוא הבוקר

קריאת עורב

ויתהפכו יוצרות

ימות ההיגיון

כשהחלום יקוץ

רק אז נוכל לישון

כשהחלום יעור

יגיע בוקר יום ראשון

וכך אולי נוכל להתעורר

לדעת שביחד

אין מה לרצות יותר

אין מה למהר

להיות כאן ועכשיו

דומה

אחר

חלום של אהבה

חלום כחול

חלום קטן

ציירי לי במכחול

חלום קצר של ליל אביב וקיץ

חיים שלמים בתוך גלעין עץ זית

ולא יכול להיות אחר

ולא יכול לרצות פחות

לרצות יותר

חלום סיוט עומד להיגמר