כֵּנוּת

ק

28 מעלות בלילה

הבָּר מפוצץ

קַר

על מַעַלוֹתָיי סַפְרִי לי

לך לעבוד אמרה לי

לא במילים האלו

אִילוּ יָדַעתִי לֵהַקְשִיב

וכל כך אהבתי אותה

ח

מילה אחת

ותגידי לי לא

לעולם לא 

תַגִידִי לי

א

הדבר הכי קטן

הדבר הכי חשוב

נֵאֶלַם

כאילו מעולם לא היה שם

לתל אביבים יש נוחות כזאת

כאילו נולדו איתה

גם לתל אביבים בני 20+ יש נוחות כזאת

טבעיות כזאת

כאילו נולדו אתמול

ואם לא נוחות אז לפחות חוש הומור

ואם לא הומור אז לפחות התנשאות מעל אחרים

אבל יש להם משהו

גם לחיפאים יש משהו, אבל אל תשאלו אותי

תשאלו מישהו שגדל בקריות

מונית של אבא-שך?

לא יודע אם אני אצליח לגמור את הפוסט בלי לקונן על מר גורלי, לעורר את שנאתכם לי
:)
אבל מוכן לנסות, אם אתם מוכנים להרשות
בלי הרצאות, רק חויות
סופ"ש ארוך במיוחד
כמו תמיד
כשכותב
אין אף אחד





Juggling between three jobs lately. Doing translation eng-heb/ heb-eng is one of the offers. The other one is working inside a cold room of one of the leading hi-tech companies in Israel cataloging data discs or something of that sort. The last one and the one I already started is being a research assistant for one of my psychology professors. On the same note I have to dig deep this Saturday to make up for lost time during the week not working.


אז בעבודה הכל בסדר. איך בלימודים?
די מוזר למען האמת. סמסטר ראשון מזה 4 שנים שכמעט ואין לי קורסים. סכנה ריאלית שאני ימות משעמום. וכבר זה נותן את אותותיו.
אני מתחיל לקבל סימנים שהסמסטר הזה בטח יהיה האחרון. שהלימודים מיצו את עצמם. שאני כבר גדול מדי לאונ' או שהאונ' תמיד הייתה קטנה אבל איכשהו לא ראיתי את זה. עדיין יש שם אנשים נפלאים, שיקבלו אותך לא משנה מה תלבש או בחלק מהמקרים מה תאמר להם אבל הסיבה שלשמה אני הולך לשם (ללמוד) נאבדה איפשהו בין שאיפות קרייריסטיות, מרצים אטומים (שלא נאמר סתומים), וקורסים חסרי השראה. בכיף הייתי לומד תואר נוסף בספרות או פילוסופיה, מתחיל את הכל מחדש ולא מגיע לחצי מהקורסים אבל אין כסף ויש עוד פחות זמן. חוצמזה זה הכל מפריע. מפריע מפריע מפריע. למה שחשוב באמת.
תקראו בהמשך...


ובין עבודה (שעדיין לא התחלתי) ללימודים (ריקים מתוכן) איכשהו לא נשאר לי זמן לישון.
מה אני כבר עושה שמוביל אותי לשם?
לא יודע.
אולי כותב.
ולא מפרסם.
הקוראים כאן אינם רבים וממילא והמקום הזה כאן בשבילי בסופו של דבר.





אז מה חשוב באמת? מה חשוב לי באמת?
אולי זה רגע טוב לחזור לאנגלית...
The most important thing. The one I obsess about the most is non other than the L word. And it's so pointless. Like every other subject the more you think about it the harder it becomes. Now really I probably should adopt the view that girls are stupid, that all they're good for is sex, looking pretty and makeup: a sort of body accessory. It's wayyyyy easier to handle objects than 3-dimensional thinking entities. easier to treat objects than subjects. Not in the sense of them being my subjects, that's no different than being an object but in the sense of being a rational thinking subject, the philosophical sense of the word.

יצאתי עם [קרובת משפחה/ ידידה/ מישהי שהייתי דלוק עליה הרבה זמן] אתמול, אמריקאית הישר מטקסס (28). נשואה לבן דוד שלישי מצד אמא שלי, עורך דין (30). היא נמצאת כאן לבקר חברה שמתחתנת. אסטרולוגית אנחנו מתאימים והיא יחד עם בעלה לא, ותמיד תמיד עפים ניצוצות כשאנחנו נפגשים, אפילו שיכול להיות שהניצוצות כולן בראש שלי. הבחורה מה יפה, בלונדינית עם עיניים כחולות אבל מראה עייף כזה כאילו החיים זה יותר מדי בשבילה. אבל גם מאוד מעשית, משרה תחושת ביטחון שקטה. אין מה לומר שילוב מנצח בשביל משורר אבוד וחובב אומנות כמוני. האמריקאית למדה אומנות בתחילת דרכה אבל ויתרה עליה מאוחר יותר לטובת משהו פרקטי (מנהל עסקים - תואר II). לא יכול שלא להיתפס באופן סימבולי בעיניי, ויתרה עלי לטובת העורך דין, מכרה חלומות תמורת כסף. אני אסלח לה על הכל אם יום אחד היא תהפוך לסוחרת אומנות או מנהלת מכירות פומביות.
אז מה קרה?
יום שני: ארוחה משפחתית אצלנו, היין זרם כמו מים. האוירה טובה.
יום חמישי: נסיעה מתוכננת לחיפה (וכזאת שבאמת יצאה לפועל - thank god) התחיל הכי טוב בעולם, morning glory עם פלירטוטים בין חלקים שונים של הרגליים בקרון כמעט ריק ברכבת. היה גם דיבורים שוליים בהחלט על לק, תיקים, וגבריות אמריקאית אני חושב שגם הזכרנו אותו כמה פעמים. זה הכל צפייה מה שעושה את החוייה הזאת למה שהיא ולא לשכוח שתמיד הייתי טיפוס של בוקר. ושל תחבורה ציבורית.
 חצי שעה מאוחר יותר צילמנו תמונות בכלל לא רעות בחוף טרם בשל לשחייה בחוף הכרמל, ומצאנו בר-חוף מקומי עם דקלים בכניסה אוכל לא רע ובירה במחירים שווי נפש באזור ('החבית') ודיסקסנו על חי האהבה הלא קיימים שלי על לבנה, ממרח חצילים ופיתות. איחרנו לאחד מהמוזיאונים אחרי שאף אחד לא טרח לבדוק את שעות הכניסה ומצאנו את עצמינו הולכים עוד ועוד קצת רק כדי להתיישב במקום אחר. אם הייתי יודע שזה מה שהיינו עושים הייתי נשאר בת"א. גם שם יש קפה בכל פינה. לא באמת... הכל היה שווה את זה, גם אם סתם בשביל הרומנטיקה בגרוש של לנסוע עם בחורה יפה למקום רחוק. ובטח בשביל שיחות הנפש והמבטים המחוייכים/ בישניים/ שנהנו מחוסר הודאות שעברה שם בינינו. גם גיליתי שהיא מכורה כרגע ל- Mass Effect 3.
=), הייתי צריך את זה.

היום היה ארוך וחזרנו לת"א בשביל ארוחות נפרדות עם חברים שכל אחד מאיתנו היה צריך להגיע אליה. אני וחבר שלי מצאנו את עצמינו במסיבת גאייז בטעות איזה 3 שעות מאוחר יותר והספקתי לראות את האמריקאית פעם נוספת לפני שהיא נוסעת ב-1:30 בלילה עוד פעם. נחשו מה? עוד קפה. אבל מה מה? הזמן עשה את שלו והעברת לשעון קיץ שעה קדימה גרמה לרוח הדברים העייפה ממילא להיראות כאילו הכפילו את היום מ-24 ל-48 שעות. 






 
                          







ומוצא עצמי חוזר לתובנה בהתחלה.
אני פשוט צריך לישון קצת. לעזוב הכל, לסגור תריסים, לכבות שעון מעורר בנייד ולשקוע לתהומות הנשייה.
























ובהערה צדדית
כותב על הכל חוץ מהדבר היחיד שאני חושב עליו.
אבל זה כבר לא לכאן.







DEEP CUTS



DREAMS

אביב אבל מרגיש כמו סתיו