כֵּנוּת

"כולם עושים סמים"

אחרי הפרידה מטימה שום פרידה לא יכולה להפחיד.
אני חושב שהפסקתי להאמין באהבה בשנה האחרונה
.
וזה בכלל לא קשור לבנות מה שאני כותב פה.

כשחבר שלי התאבד לפני שנה וניצבתי מול הגופה שלו בארון שבוע אחרי זה ראיתי את עצמות הלחיים הבולטות לשעבר שקועות קרוב לעצם, את העור שהיה צהוב ורוד פעם ראיתי חיוור לבן, אפור כמעט.

האווירה באוויר הייתה כבדה, הנשים בכו והגברים השתתקו והתלחשו בניהם. ומשהו בי שָמַח.
סוף סוף אי של אמת בים של זיוף. מילים שלא נאמרות סתם או שלא נאמרות בכלל וכל השאר פרוזדור ארוך של דממה, במן חיבור בין אנשי העולם הזה לאלה שהמשיכו הלאה, הם הרוב. ותזכורת שפַּנֵיְנוּ לשם, פְּנֵי כולנו.

הרבה דיברו עליו, כשהוא עוד היה כאן והם דיברו עוד יותר כשהוא הלך. רק הטון השתנה, ופעם ראשונה נימה של כבוד.

הם עברו מקנאה, זלזול ותרעומת לשבחים, סיפורי גבורה ותמיהה ענקית על הפתאומיות של הכל.

ודמעות הסירנה מצד האם.

והיתממות כמעט שניתן להאמין לה מצד האב החורג.

עולם כמנהגו נוהג.

כבר עברה שנה
R.I.P. Friend   

11-05-2012
שבוע אחר העלייה לשמיים

אני לא אוהב להיות חבר הכי טוב שלך כי אני לא יכול לכעוס עלייך, לא יכול להיעלב ממך (לא בגלוי לפחות), לא יכול להיות פרובוקטור, לעצבן כמו אח קטן, לתת הרצאות כמו אח גדול. לא יכול כל מני דברים.

בכלא של החבר הכי טוב, אני נשאר האדם המושלם שמעולם לא הייתי, ואין ספק מעולם לא יהיה. אותה דמות שתומכת, מעלה מצב רוח אם הוא למטה, מוציאה רוח מהמפרשים אם הלחיים שלך נפוחות, שאוהבת ללא תנאים, שמסכימה לגבולות שאתה מציב, לדברים שאתה אוסר עליי (בגלוי ולא בגלוי)

[והכאב הכי גדול כשאני חושב עלייך והדמע...]

[ו' ארוכה - 

לא נגמרת  ]

מי אתה, מה זה הגוף הזה שלך?
תשליך לדגים יחד עם הנשמה שתצלול למצולות, רבבות השנים
ואכולי ההיסטוריה. עד שהנפש תשקוט והנשמה תפרח כמו השקדייה באביב, מיליון פרחים לבנים turned סגולים על רקע שמיי אינדיגו, כמו ים קריבי

קפיצת ראש

חָבֶר הַכִי טוֹב
הוא רק זיכָּרוֹן
חוֹבֶרֵת מְסוּדֶרֵת צבוּעָה עִיפָרוֹן
חָבֶר הַכִי טוֹב
עֵירוֹם מבּדידוּת
חָבֶר הַכִי טוֹב
אֶנוֹכִיוּת

"תסביר לי בעצם.. מה זה כל החרא הזה על חבר הכי טוב כשאתה מגרד את ה-30 כמעט?"

הוא שאל, ואי אפשר היה להתעלם מהצדק בדברים שלו. הוא שאל עוד כמה דברים ודם התחיל לזרום לכיוון הורידים שעל הידיים שלי אבל התאפקתי.

כבר אמרתי בעצמי לפני זה, כבר אמרתי בעצמי לעצמי לפני זה, שחברים זה פאסה אחרי 25. אחרי 25 יש רק משפחות, ואם לא משפחות אז דייטים וחתונות של חברים ועוד כמה דייטים עד שחברים באים לחתונה שלך. זה פשוט. לאף אחד אין זמן, כל אחד תקוע בתחת של עצמו, של העבודה שלו ושל הבעל והאישה שלו ושל החובות בבנק, והחובות החברתיות, והצפיות של כל העולם ואחותו. לעבוד, לחסוך, לנפוש בחו"ל, להתחיל תואר, לסיים תואר, לזיין עם או בלי תואר ולהוליד ילדים מלוכלכים ומחייכים. והכל מתמטי: תואר ראשון עד 25, אירוסין עד 28, חתונה עד 30, ילד ראשון עד 32, עבודה רצינית יחד עם החתונה, תואר שני יחד עם ילד ראשון, תוריד שתיים מכל מה שלמעלה עם אתה מזרחי, תורידי עוד אחד מכל זה אם את אישה. ואומרים שבני אדם אי אפשר לכמת לנוסחא...
ז' ב-ע'
בכל מקרה, חבר הכי טוב או, פאק, חברים בכלל לא תראו בנוסחא הזאת. למה כי, כשאתה בוחר lifestyle  אתה בוחר חברים. כבר אין לך זמן לחברים מהתיכון או מהצבא, כל מה שאתה מנסה לעשות זה להתבסס איכשהו בחיים האלה, ועל הדרך אנשים שדומים לך ונמצאים בסביבה המיידית שלך, שיש לכם משהו במשותף +/-  קופצים על העגלה, מצטרפים ומקבלים את הכינוי הלא מדויק חבר, לקרוא להם מכר היה יכול להיות מעליב, בטח לא נקרא להם שכנים... טוב זה הוחלט, חבר it is. אבל חברים הכי טובים לא תמצאו שם, ותדאגו לבחור lifestyle עם אנשים שתרצו להעביר איתם איזה 20-30 שנה ככה. אבל בלי קשר, אם לא מצאתם חתונה עד עכשיו אז אני מכיר כמה טלפונים של קבוצות תמיכה שיכולות לעזור...

sound track                                                                      k               

בלי תכנון מראש

בלי הכנה מוקדמת

בלי להעתיק מאיפשהו

בלי לחשוב על מי תקרא

בלי להתגרות באף אחד

בלי התכתבות עם עצמי

בלי לקוות לגאונות

בלי דרישות בכלל

בלי מוזיקה

בלי משקה

בלי בגדים

בלי נוחות

בלי כוחות

בלי כלום

' ' ' ' ' ' ' ' '

וכמעט בלי מילים

אבל מי סופר ?

 מ . ח . ר . ו . ז . ו . ת .

 כמה חרוזים

  אבל מי סופר

מ.

אהובתי

מזה שנים רבות

ואיפה את

ח.

שום דבר לא קורה

לא איתך

ועם אחרת

שום דבר קורה

ר.

פצעים שעל ידי

נקווים מהר

ואלו בליבי

במסדרונות נפשי

סתומים יותר

ו.

חבר קרוב

עוטה המסיכה

חבר שלי

לשעבר שלךַ

ברכה לשווא

היא לא איתךָ

ז.

מה עשית לי

מה עשית

זין בעין

מה עשית

אני לא רציתי בזה

מה יהיה איתי

בלעדייך

ו.

מחשבות מכות

כמו מכות חשמל

וגוף כמו קשור

למיטה סיעודית

ככה קוראים לדברים האלה

חמש בלילה

לא

חמש בבוקר

טרף עצמו לדעת

חזר בשאלה

רצה ללמוד

אך לא ידע הוא

מחילה

חסר כבוד

וחסר דעת

הסעודה האחרונה

הבחילה

                                                                 אומרים "חייבים להיות שמח"
                                                       אבל אף פעם לא אומרים את זה לאם שקולה
                                                                     ואם כן, אז מה טראגי          

אנשים מהמנזר,

אנשים במנזר, 

והפעם אני פונה לכריכה האחורית של יומן הכיס ומסתכל על שמות של אזרחים אמריקאים מן המניין, זקנים וצעירים, נשים וגברים, בעלי green card ובעלי אזרחות זרה וקורא את התיאורים. גם בכריכה הקדמית יש תיאורים של אנשים. כריכה אחת לא הספיקה.

אלה הם האנשים שעשו את הנסיעה שלי, לא סתם מצאתי לנכון להקדיש להם מס' שורות במחברת- יומן הזה ולספר איך הם השפיעו, נגעו, השאירו בי משהו. בין שעשו זאת ביודעין או שלא, לא סתם בחרתי לרשום דווקא עליהם, ועכשיו אני קורא את התיאורים. כמעט חמש שנים אחרי.

מרק לנקסטר- מזל גדי. לקראת נזיר בכיר (היום כבר כן). ברח לשבדיה כדי לערוק מויטנאם בסוף ה-סיקסטיז. לא בא מוכן וכמעט מת מרעב ומקור. בסוף מצא עבודה וחַבֶרה לאחר לב שבור, בטח בלונדינית.

כל הזמן בתנועה, חסר מנוחה אבל רגוע וחכם. מדבר המון. לֶב של בנאדם, באמת שאין דרך אחרת לתאר אותו.

3>

היה לי איתו אחלה Dokusans (שיחות שבועיות) - בנושאי תרגול, חיים, ושאר ירקות.

שיחה אחת על פגיעות בחיים. "אתה רוצה להיות חזק אבל 'יותר מדי חזק' זה כבר אטום, זה סגור. חייבים להיות רגישים לפחות איפשהו - אחרת קופאים". זה לא היה במילים האלה אבל המסר עבר.

דאייגקו רומיי - בשמו היפני. זנח את שמו המערבי אחרי שקיבל הסמכה מלאה ל-זן במנזר ביפן, ארץ בה העביר 30 שנה מחייו. פאקינג 30 שנה!

עובדה מעניינת היא אבא שלו, שהיה מיסיונר באותה ארץ. הו הו הו - צחוק הגורל. ככה הוא הגיע לשם בגיל הצעיר של 11. התאהב בארץ בשנות הנעורים המאוחרת כשקרא ספרים על אומני קליגרפיה יפנים.

רזה, גבוה מאוד, נראה מפחיד - 'בר מינן' היה מתאר אותו היטב אבל בעל דיבור רך וחיוך אנושי שמשדר שקט, צניעות, ביטחון. מתרגם ספרים מיפנית עבור ארגון סוטו זן העולמי. נראה כמי שמתקשה להסתגל מחדש לחברה מערבית אבל טוען שאין לו כוונה לעזוב.

יום אחד שאלתי נזיר שבא איתו איך אני יכול להגיע ליפן. הוא אמר לי "פשוט תבוא, תגיע למנזר. משם הכל יסתדר". לא האמנתי לו אז.

Video

רֶן, רנשין - מזל שור, מכינה עוגיות, שייכת למנזר green gulch שבפאתי סאן פרנסיסקו- מנזר החווה.

אשה חזקה ורגועה שתמיד נחמה אליי (ולכולם). איכשהו מזכירה באופי את אמא שלי (אותו מזל, וגם דומות במראה משום מה). תמיד מוצאת נושאים לשיחה בטבעיות ובענייניות. קיבלה חניכה לזן מאב המנזר ב-green gulch, סטיב סטוקי.

ויקי, ויקטוריה אוסטין - בטח מזל טלה (בזמנו חשבתי שבתולה). יש אנשים שכל כך מעייפים אותי שיוצא לי החשק לשאול.

מורה ליוגה מעצבנת, אם כי מנסה להיות נחמדה- ואולי בגלל זה. כל הזמן מנסה לתקן לי את ישיבת המדיטציה ואפילו מוצאת פגמים בהליכה שלי. למדה ביחד עם גיל פרונסדל, האיש שבזכותו הגעתי למנזר בסאן פראן. בסה"כ היא דמות סמכותית וחשובה במנזר מעצם היותה מורה רבת שנים במקום. ניסיתי להבין מאיפה הכבוד הזה שאנשים חולקים לה אבל כל מה שראיתי זה חוסר יחודיות והתעסקות בקטנות.

זה לא אומר, כמובן, שהיא בנאדם רע או משהו. וחוצמזה, נסתרות הם דרכי העולם הזה, או לפחות ממני.

המוֹרָה שלה בלאנש הרטמן אמרה לי פעם ש-2/3 מהבודהיסטים בארצות הברית הם ממוצא יהודי. החסרתי נשימה, לא רק ויקי אוסטין.

ג'ינה - מזל תאומים, אופק בבתולה (הבחורה עשתה שעורי בית). ניחשתי שהיא בת 29 אבל היא בת 46.

עבדה קשה כל חייה במקצוע שרכשה עוד בצעירותה בקנדה - נַגַרית. רגועה, נחמדה, שלווה, עברה ממקום למקום כל חייה וגם חייה בטבע. אשלי רמזה שהיא לסבית (אכן כן). התייעצה עם אסטרולוגים פעמיים בעברה, וגם אני עשיתי לה מפה (חינם. הלו? זה מנזר פה אנשים...).

<<לב חם והרבה אדמה>>

בזכותה היכולת שלי לאכול במקלות סינים השתפרה פלאים.

בהערת צד/ עכשיו מתברר - כל הבנות שאני פוגש ומתקרב אליהם רוצות להיות נגר. אז בחורות, אם יש המתלמדות בעץ מבינכן תשאירו הודעה :) 

.

העיניים שלי כבר דולפות מרוב שהייה מול המחשב, אז חלק ב' של הפוסט יעודכן בעוד כמה ימים.

\*/

/*\

 
21.6.2012

הרגשה של רפש
של צואה, של זיעה
של שתן, מיחושים בבטן
הרגשה נוראה


לילה אחרון בת"א
מרגיש כמו לילה אחרון בכלל
כתיבה אוטומטית נכשלה

או כתיבה בכלל

הבעה עצמית

התבטלה

אגדה עירונית

היא להיות לא להיות

חברים הכי טובים

נפרדים

בגלל בנות

איומים אחד על השני

כמעט מכות

לאחר המופע

late night show

ומרוץ השמועות

זה לכל הפחות

או לכל השדים

ולכל הרוחות

בחורה שלא הכרתי בכלל

שנפרדה ממנו כבר

באמת, וכמה חבל

ריב על דברים לא קרו

על עתיד לבאות

על מה שיכול היה להיות

להרוס מה שכאן,

מה שכן

לקלקל לפחות

ולרגעים קצרים

לשניות

היה אפשר לעצור

ולמנוע התכסחויות

קרבות אגרופים

איומים, בעיטות

באותות

במופתים ודגלים

וקריאות

להיעדר מלוויות

''

רק בחגים

היה אפשר

בשמחות

שתי חברים

שרבים

בגלל בחורה

נפרדים

בגלל ערכים

לא ברי ישום

לא ברורים

חסרי ערך

משוערים,

שתי חברים

לא היו מעולם מעשים

שני אנשים

טיפוסים

כל אחד בשלו

כל אחד בשולי

מתעסקים

נאדיה אום

החלום

כולם רוצים לטעום

להעביר מאחד לשני

נאדיה אום

נאדיה אום

עפיפון, סביון

נורית

תאבד היא עניין, תתעייף

תעבור היא למישהו אחר

יום אחד

ככה סתם, כך פתאום

נאדיה אום

נאדיה אום

אישיות רשת

סה"כ מטר שישים

כל סנטימטר סכינים

לא התכוונה

ככה התגלגלו עניינים

אנשים עצובים, ילדים מתחננים

חברים אמיתיים

נאדיה אום

בלילות נזכרים

וגברים הם לוחשים את השם

בזמן שמזדיינים

לפחות כשמאוננים

מדמיינים את הפנים

את הרגליים נפתחות

והם בפנים

ים של זרע

בטן גב

ולגמור איך לא

על הפנים

"תנקי

יש לך קצת

בזוית, מלפנים"

הם כולם

מגמגמים

מעתיק את השיר מדף ישן, חצי קרוע, מקושקש, מוכתם בשאריות אוכל וזיעה. עדיין זה הכתב שלי, לא קריא לרוב האנשים.
חומר רקע למי שצריך. 

   ~-:-~

סיפורים אגדות

או! אישה בגללה

יפרצו מלחמות

כמו הלנה מטרוי

חתולה על גג פח לוהט

חברים יפרדו

יפתחו הם תיבה של צרות

כמו פנדורה

יחפרו הם קברים

יכתבו כתב אישום, מגילות

 בגללה ייסדו חוקים

בגללה אפלייה

מלחמות המינים

והיא, איך לא?
בְּשֶׁלָּהּ

צוחקת על דבר זה או אחר

מחייכת תחת מעטה כוכבים

האוקיינוס היא אומרת

הוא מלא בדגים

מס' הימים שקדמו לזה הנוכחי התאפיינו בחוסר שקט מופגן מצדי מלווה ברגעי סטואים של קבלת הגורל. כמו מי שפיר – גם הגורל שפיר, ומה שעולה חייב לרדת – בסוף זה נופל.
מוצא את עצמי נאבק עם אמונות תפלות מחלחלות, חציים סיפורי סבתא, חציים השני מבוסס על מחקרים מפוקפקים של 'שכנוע בשפת גוף' ו'איך לרכוש חברים' והשארית חסרי מקור סביר שאני יכול להצביע עליו – אולי חלב אם. אבל זה לא העיקר, גם שבמקרה של הנושא הנוכחי העיקר הוא התפל והתפל הוא העיקר.  ובכל זאת אם לרדת מהמישור התיאורטי ללב הבעיה אולי אפילו יתמזל מזלי ויתגלו בפניכם הבנות חדשות בנוגע לחוויות ישנות, הסברים לדברים לא ברורים שנמצאים רק מעט מאחור.

אמונה תפלה ראשונה: (קשורה לאסטרולוגיה או סתם לחכמים סינים שחיו יותר מדי)
יש זמנים טובים לפעול ויש זמנים לא טובים לפעול. למשל לילה ללא ירח זה זמן מצוין בשביל לא לעשות כלום או אפשר גם לנצל אותו בשביל לשקר, או חלילה, לגנוב משהו (רובין הוד מישהו?). בליל ירח מלא לעומת זאת קורות יותר תאונות דרכים, מדווח על יותר תקריות אלימות, דברים באים לסיומם ההגיוני - הכל פתוח. ביום הכי ארוך בשנה כדאי לעשות תוכניות גדולות לעתיד בעוד שבהכי קצר כדאי להיות רחוק מהבית, אם עדיפות לטבע או מוקף חברים.
יותר פשוט מזה, יש ימים שאתם מרגישים בלתי-מנוצחים, ואולי זה מה שאתם באמת – לפחות עד סוף היום או עד שאתם מפסיקים להיות בלתי מנוצחים. ויש את ההפך, הכל הפוך ואתם הפוכים, שום דבר לא עובד ושום דבר לא עוזר לשנות את זה. You're jinxed  באנגלית צחה או מקוללים בעברית עתיקה. אבל גם זה חולף. 'הכל חולף' - בלשון הפתגם הישן, 'גם החיים' - מוסיף בצניעות עבדכם הנאמן.

ועכשיו למשהו שרק חשבתי עליו, חדשנות בתחום האמונות התפלות : אמונה תפלה II
טלפונים, מיילים, הודעות סמס ותקשורת בין אנשים בכללי,אפילו לפגוש חברים במקרה. באותה מגמה של זמנים טובים וכאלו טובים פחות ניתן רק לעצור ולחשוב שכל אותם אינספור גורמים שאי אפשר באמת לכמת או לשים עליהם את היד מצטרפים יחדיו ורוקמים מזימות לאפשר ולסכל תקשורת בינינו לבין אנשים אחרים, בינינו לבין חברים. אני לא יכול להדגיש מספיק כמה פעמים הרמתי טלפון לחבר או לידידה בזה אחר זה וכל אחד היה עסוק בשלו: עובד, יושן,  בפגישה, או סתם מסנן, כבר יחזור אליי מתישהו... כולם, כולם בבת אחת. ואז חלפו להם שעתיים שלוש ופתאום על הנייד שלי שנמצא במצב שקט בתיק (הספקתי להתייאש) נרשמו 3 שיחות שלא נענו 2 סמסים והודעת what's up אחת. כולם בהפרש של רבע שעה אחד מהשני! איך לעזעזל אני אמור להסביר דבר כזה?
או, דוגמא אחרת, שמתכננים לצאת לבילוי ונראה שיש אלף ואחד גורמים שקמים יחד כדי לעצור את זה ואנשים מתחילים לוותר על הרעיון. טוב ויפה, רק מה? בערב של אותו יום אני מגלה שפתאום השתנו תוכניות לכמה אנשים בו זמנית! ועכשיו דילמה חדשה: איזה בילוי לבחור אחרי שעשית תוכניות לרבוץ בבית מול הטלוויזיה. אני לא צוחק, זה קורה לי על ימין ועל שמאל לאחרונה.
אבל זה רק אני? אם כן תגיבו לי שאני אדע. ואם לא אז יש לכם סיבה עוד יותר טובה להגיב. סופו של יום, 'צרת רבים חצי נחמה'.      
 

ולמשהו אחר. פגשתי השבוע את ידיד קרוב – חברה טובה. אצבעות ידיה היו מנומרות כאילו צולקו ביד אומן קעקוע מסורתי מאי כלשהו באוקיינוס השקט. היא טענה באופן לא מתחייב להיותה חפה מפשע וייחסה את הסימנים המוזרים לאילוצי חיים שונים שכביכול יצרו את המבנים הסימטריים לאורך פרקי אצבעותיה. עבודה זמנית כזו או אחרת בעלת שכר שאמור לפצות על אי הנעימות. אני רק חייכתי.





























'''
נאוקו, ילידת יפן ובוגרת בצלאל

עכשיו כבר שבת.
9 ימים עברו מאז הדרמה. דרמה שהשאירה אותי עם יותר שאלות מתשובות. שאלות שעוד כמה ימים ישתנו לשאלות אחרות. מישהו פעם אמר שהדרך הכי טובה להיפטר מהבעיות שלך זה כשבעיות חדשות מחליפות את הישנות.

יום חמישי האחרון, יום המעבר ממזל תאומים למזל סרטן. התאריך האסטרונומי הרשמי לתחילת הקיץ והיום הכי ארוך בשנה. מסיבה ביתית בליין הקבוע אליו אני מזמין את האנשים שאני הכי אוהב. אלה שמתאימים מבחינת הגיל, הטעם המוזיקלי, והיכולת שלהם לסבול דברים לא מיינסטרימים. זו הייתה אמורה להיות מסיבה מוצלחת במיוחד הפעם, על הפלייליסט של הארוע אני הייתי אחראי בעקיפין בצורה של רמיזה בהודעת פייסבוק שבוע לפני כן, הזמנתי כמה וכמה אנשים חשובים לי למסיבה - פי שתיים מהכמות שאני מזמין בדרך כלל וגם עידכנתי קליפים בעמוד הארוע שנמצא, איך לא, בפייס.
אבל מה העניינים התגלגלו באופן מחשיד כבר מההתחלה. מעט אנשים נרשמו בדף הרשמי של הארוע - דבר לא ודאי בפני עצמו אך מחשיד לכל הפחות, מס' הלייקים לשירים שלינקקתי אליהם הצביע על כמות קליקים נמוכה במיוחד ורוב המוזמנים שקיוויתי שיגיעו מצאו סיבה כזו או אחרת של למה הם לא יוכלו להגיע. אפילו המדדים האסטרולוגיים שנראו חיוביים מלכתחילה - עם ירח חדש שנחשב למבורך עבור התחלות חדשות איכשהו לא הצליח לספק את הסחורה. אומנם כוכב ונוס עדיין היה בנסיגה ובן זוגה מרס היה רחוק כמרחק של שבועיים ממזל מאזניים המסמל קשרים ואהבה אך דברים הרבה יותר טובים כבר קרו בזמנים הרבה פחות מבשרי טובה. קיצורו של עניין, באתי אופטימי. זאת הייתה הטעות הראשונה שלי באותו ערב.

אולי לב העניין זה שבאים לערבים האלה כדי לפגוש אנשים חדשים, כדי לצאת מהג'יפה האפורה של לימודים-עבודה-סידורים-מחשבות-דאגות אבל הכל קרה הפוך הפעם.
הערב דווקא התחיל טוב עם רוסיה-הצ'כית צעירה לגילה שהגיעה לומר שלום, להחליף חיוכים ובכללי להשרות אוירה טובה כחלק מהאיטינררי הלילי הרגיל שלה הנע בין מקומות בילוי בת"א. תמיד יש הרגשה של צפייה למשהו מיוחד שיקרה בינינו כשאני פוגש אותה, אם זה בגלל החלפת החיוכים או בגלל כמה תחומי עניין שרק אנחנו חולקים. אבל המציאות תמיד טופחת על הדלת כשאני נזכר בפערים הפיזיים המשתרעים בינינו, אם בסגנון חיים ואם במציאות פיזית, עבר-הווה-עתיד המתרחקים כמו מחלפים בכביש מהיר.
חצי שעה מאוחר יותר, נקודת אור נוספת כשסוף סוף יצא לי להשתמש בתקייה האסטרולוגית המעודכנת שהייתה לי בתיק. חבר טוב חדש כבר ביקש ממני בכמה הזדמנויות שאני יעשה לו מפה, בקשה שלא יכולתי לסרב לה בהתחשב בחוסר הזמן שלי לאחרונה לשווק את המקצוע האסטרולוגי שלי (תקראו לי אוטו-דידקט ביטצ'ס). זה והעובדה שהוא בן אדם שבסופו של יום אני לא יודע הרבה עליו מעבר לעובדות היבשות וקליקת החברים שלנו בת"א. אסטרולוגיה: הדרך המושלמת לשכנע אותך לדבר על מה שאתה לא מדבר עליו בד"כ.
היה הרבה צחוקים, מה שמראה שהניתוח האסטרולוגי שיחרר משהו והדיבורים זרמו כמו האלכוהול. בחיי שאסטרולוגיה זה אומנות, כל דבר שדרכו אתה יכול להיכנס למצב של טראנס ולשכוח את העולם שמסביבך זה לא פחות מאלוהי. יצא לי לאפיין אותו סימבולית בהתנהגות של דמות מבאטמן, ועוד מגירסת הקומיקס המקורית. לנסות לחזות את מס' הילדים העתידים להקיף אותו בשמחות ולערב בשיחה סקרנים בסביבת החצר הקדמית של הדירה שם התקיים הארוע. אני לא זוכר למה אבל נראה לי שמישהו זרק משהו גדול לפחי הזבל הירוקים שנמצאו למטה ונשמע רעש 'קלאק' רועם שאף אחד לא טרח להתייחס אליו בכלל.
גם פגשנו DJ בשם נרדף ל'גמירה נשית' מירושליים, באופן מפתיע הבנאדם רוסי ואוהב ראפ חוץ ממטאל, לא יכולתי שלא לנצל את ההזדמנות לחלוק חדשות בדבר סצנת האנדרגראונג היפ-הופ שברוסיה ויום לאחר מכן אפלא ופלא הוא נמצא מנגן אלקטרו, פופ והיפ הופ בקסטה.


2 בלילה, רוב האנשים כבר התפזרו לאנשהו, בעוד אני מוחק את הזמן מתודעתי מרוב בילוי בנעימים יוצא חבר טוב מס' 1 מהבית לכיוון החצר, שהיא חצר בטון במקרה ולא ציינתי את זה עד עכשיו. הבנאדם מקבל ריספקט מכולם כולל אותי ומצליח להישאר צנוע (רוב הזמן). אחרי 2-3 בירות שלי ובטח כמות כפולה מצידו אני שואל, בצורה הכי משוחררת ומלאת כוונות טובות, איך הולך לו עם הצלמת, הבחורה מהצפון שהוא פגש אחרי שידוך שעשתה ידידה שלי. ואולי בדיוק באותה רוח כנה, טובה וישירה שאיפשרה לי להעלות את הנושא הזה אותו חבר מס' 1, DJ מס' 2 לצרכי הארוע, ענה לי בשאלה בדבר הכוונות שלי כשאני שואל אותו. אני, שבמקרה מיודע מצד מס' אנשים בדבר האופי הלא מחייב של הקשר שלהם דיברתי בכנות על הסימפטיה שלי לצלמת ומתוך הגינות ורצון לשבור את חומות השתיקה שגרמה לנו לעקוף את הנושא בשיחות קודמות. לומר לכם את האמת אפילו קיוותי לשמוע איזה 'בהצלחה' או אפילו איזה 'היא תאכל אותך בלי מלח' מבודח כזה.
כמה שיכולתי לטעות.
הוא התחיל את הצעד שלו ברגל שמאל כשהוא הוציא את קלף מס' 8 בטארוט ("Strength" למי שלא מכיר) ואמר לי שתיגע בה ואתה יודע מה יקרה לך! אני שהדבר האחרון שעניין אותי זה ללכת מכות באותו ערב או להתכסח בכללי עם בנאדם שאני אוהב ומעריך סירבתי בכלל לענות והסתכלתי עליו בשוק כנה אמיתי. מי ידע? היא יותר מאובייקט מיני בשבילו! יופי. טוב לדעת. בניגוד לכל הדיבורים שלו לפני זה באמת הגיעה הזמן שהוא היזכר לומר לי את זה. וזה עוד אחרי דיבורים על 'הולך לנו ככה ככה', 'היא כל הזמן עסוקה', ועוד ועוד... טוב, עכשיו כבר מאוחר מדי לכל זה.
סה"כ נשארו שתי אנשים במסיבה אבל אנחנו כבר הספקנו להתרחק מהם כדי 'לסדר עניינים בצד'. בשלב הזה אחרי שהתברר לי הפער בין מציאות לדיבורים יורדת עלי ההבנה שלבנאדם יש רגשות כנים וחזקים כלפי הצלמת. כל הדיבורים שלו, הדרכים בה ביטל אותה מהבחינה הזאת וההיא הייתה הדרך שלו לפצות על חוסר שיויון בקשר שלהם, על שאכפת לו ממנה ולא ידוע לגבי ההפך, כביש חד-סיטרי עם מבוי סתום. ומי יכול להאשים אותו, הצלמת היא אדם חופשי, פראי, טורפת גברים אפילו, בעלת סטאטוס פייסבוק גאה של: I'm single and you've got to be bloody awesome to change that. באותו רגע היום הארוך בשנה כבר נגמר, לפני שעתיים ועשרים דקות בדיוק ומעכשיו הימים הופכים ליותר ויותר קצרים.

חילופי דברים לוהטים ומהירים עכשיו, שנינו יורים מהמותן, האחד מגן על הזכות שלו לאקסקלוסיביות, האחר על סיכוי להמשך קשר כלשהו בטענה שהצלמת יכולה לבחור בעצמה, שלה המילה האחרונה בנושא. שלב הטיעונים: הוא מספר לי על השבועה בשתיקה של חברים לפנות מקום, לא להפריע, להתרחק גם מאקסיות מחשש לפגיעה במוסד הקדוש של אחוות גברים. אני מביא אנקדותות הטענות לטוב הכללי שבשידוכים של בין חברים, שידוכים כאלו שגרמו לו להכיר אותה מלכתחילה, על חוסר הדדיות בקשר שלהם ועל לתת לה לדבר בעד עצמה. ברמה של המציאות כל השיחה שלנו היא אבסורד אחד גדול. אני פגשתי את הצלמת פעם אחת בחיים, הוא יותר מתריסר. הקשר שלנו מבוסס על חברים משותפים ומסרים אלקטרונים שלהם על פגישות, חוויות וביקורים הדדיים. ועדיין אני לא יכול להתכחש לאמת שקיימת שם, הקשר שלהם מרגיש כאילו לקראת סוף או לפחות לקראת הפסקה ארוכה ושלנו כמו תחביב חדש של ילדים, כמו צפייה לנסיעה לחו"ל.
ובחזרה לריב, היה שם רגע אחד בו הייתי מוכן לותר, לא לשכוח 4 שנים של חברות, של בילויים משותפים שלנו, של אחוות גברים שכרגע דיברתי נגדה אם הוא רק היה יוצא מהפוזה הזאת שלו של גבר גבר  ומדבר איתי בגובה העיניים, מבקש ממני כמו חבר, אומר משהו על הרגשות שלו אליה. הייתי מוכן לותר, נשבע לכם, לשכוח שזה קרה ולהתחיל לרכז את האנרגיות שלי באסטרולוגיה, לימודים, בחורות מהאוניברסיטה, לא משנה - לכל מקום אחר. אם לרגע אחד היה שם מעט כנות, הבזק של חולשה, של היגיון, אנושיות. 
אבל על מי אני עובד. זה לא קרה וזה לא היה קורה. לא ב-2:30 בלילה אחרי 6x0.5Л גולדסטאר וחוסר חוש הומור.
המצב נראה די אבוד עם לומר לכם את האמת. הויכוח הגיע למבוי סתום וראיתי שאני מעצבן אותו רק מעצם הניסיון לצאת משם עם פשרה. אמרתי שכבר מאוחר לחצתי לו את היד ויצאתי, ממהר, בלי להיפרד מסודר ממעט המשתתפים האחרים שהיו שם. אחד מהם חייך, בחור מבוגר יותר - אחד מהמארגנים, כאילו שמח שהסתכסכתי עם החבר המשותף. אף פעם לא הסתדרתי איתו ממילא אז לא באמת היה לי אכפת. take everything in your stride הם אומרים.
נסיעה מגעילה באוטובוס הביתה. ניסיון מסכן לכתוב שירה תוך כדי ושבוע מלא ספקות ומרירות עמד בפתח. שיחות טלפון עזרו לי, חברים אחרים עזרו, להסכים ולא להסכים, להתווכח לגבש דעה משלי, דיברנו על כבוד בין חברים על אחוות גברים. עד עכשיו, אתם רואים, נשאר בי מספיק מהקונפליקט הזה כדי להוציא ולהוציא עוד קצת כדי לכתוב.










דווקא היום נזכרתי בילדות. בסימנים הכחולים, בשנאה היוקדת והסירוב הלא מתפשר שלי לדבר עם חברים טובים כשהלכנו מכות, כשהתווכחנו על כל מני דברים, על זה ועל ההוא. זה היה רק לפני כמה שנים.
תוך כמה זמן והדברים הופכים לזיכרון.