כֵּנוּת

יותר דברנית מבדרך כלל

זה אומר שאת רוצה משהו

מוכן להביא לך עד חצי מלכות

אם זה לא יסתכם בדיבורים הפעם

מאחורי כוס בירה

השפתיים שלך נאספות לחיוך

הרגליים מתנגשות כאילו במקרה

מעולם לא היה תזמון גרוע יותר

ראש על הכתף שלי פתאום

שנתיים הוא לא היה שם

אחזיק אותך קרוב

במידה וזה הביקור האחרון שלך

פגיע

ולא פחות מזה

מטרה לקליע

מילה, מחווה, או מבט הרֶאי

מילה, מחווה, או מבט ארעי

מתפזר במוחי לא מוצא...

הרגשה פרוצה

הצצה חטופה

החבאה לתוך

עולם מצועצע

הצצה מבפנים

המצאה משונה

שוב בחוץ,

מֶעוּיַין

מחשבה עיוורת, מציאות טרופה

ראיתי אותה מבעד לערפל של הבוקר, לעשן בתחנת הרכבת, לערפיח בעיר הַאפורה, וילונות של התרגשות וצפייה ומתח. גפיים רועדות. לא מֶקוֹר.

למה זה קרה ואיך הגעתי לכאן, אני לעולם לא אדע.

למה זה קרה ואיך הגעתי לכאן, אני לעולם לא אדע.  

למה זה קרה ואיך הגעתי לכאן, אני לעולם לא אדע.

מהיכן מפליגות אוניות ולאן עפות הציפורים?

נערה בשם שחר חייכה לעברי וכמו חַזְרַה בָּה, הפנתה מבט. היא לקחה את רגליה ורצה ממני למרחק של חמישה מטרים, הסתובבה שוב וחייכה. מה את רוצה? שאלתי (ובִפְנים שמחה). עשר שניות שנראו הרבה יותר מזה ונעלמה מעבר לפינה, נסחפת בנחיל של אנשים.
נשאר עומד במקום, רגליים ממוסמרות לקרקע

,.,.

פסיק אחרי נקודה אחרי פסיק אחרי נקודה. וברקע סימן פיסוק מסוג אחד: סימן שאלה, מיליונים ממנו

מאות מיליונים. וכשמתרחקים מהם רחוק, רחוק. מחזיקים את המקש האמצעי בעכבר ומסובבים את הגלגלת אחורה מגלים שכל אותם סימני שאלה בעצם יוצרים ריבוע, ריבוע אחד גדול מלא בצבע שחור,

דיו שחור עשוי מיליוני יצורים מיקרוסקופים מתים, נפט דם הארץ ... או שעשוי מ-שמש, שמש ענקית בוהקת בצהוב זוהר, צהוב קרניים. שמש מלאה, שמש צהריים, כמו אישה בהריון בחודש שמיני, שמונה ירחים וטבעות סביב ...  הולכים עוד אחורה, ועוד, ועוד. ואותו הדבר שנראה כמו ריבוע מתגלה פתאום כנקודה. סימני שאלה אינסוף שיוצרים בסופו של דבר נקודה. שיוצרים בתחילתו של דבר נקודה ...  איפה שאין שום דבר, שום דבר לא היה ושום דבר גם לא יהיה. שממה בגודל אלפי שמשות, שממת מוות או דממה רועשת, דממה שמכילה את העולם ונופלת ממנו בעת ובעונה אחת, מסע בחלל, דמעה שנופלת רחוק ומתרסקת לאלפי רסיסים בוערים על דש השרוול.

ושוב שקט-זמזומים.

                                                                                  מה זה?

                                                                                       ?

[נקודה משותפת], כזאת שכולנו עומדים עלייה באיזשהו מקום או זמן  בחיים שלנו, עומדים ומנסים להחזיק מעמד.   לא.   לא עומדים- כזאת שכולנו נתלים עליה ומנסים להחזיק מעמד בכל רגע בחיים שלנו . ואז... אז בא הרגע שכמעט נופלים ומעט אחר כך באמת נופלים ו-נשאר רק לתפוס בקצוות הנקודה שעכשיו חזרה והפכה לריבוע. בנקודה הזאת חושבים קצת על החיים. חושבים קצת שזה הרבה בעצם, חושבים את הקצת הכי הרבה שחשבנו עד היום.

[והחיים עוברים אל מול עינייך]
ואז...?

ואז.

 _________________________________________________________________

 ________________________________________________________רוח אינסופית_______ 

 _________________________________________________________________

וחושך אינסופי,

וזה אני?- אַפֶלָה ופֶלֵא - אני
ואיפה הנערה ההיא, איפה המלאך ההוא, חמדת נפשי, איפה שחר?

בשחר אינסופי תר אחר שחר

איפה שחר? שאל אותי האופק בעודי צף בחלל, נטול משקל ושמח שהכל נגמר. במקום ממנו רואים את הכל ולא רואים כלום.

ולא ידעתי מה לענות לו. ולא רציתי להיות מושלך בחזרה לארץ. רק אני והאופק מתחת. כמו ענן, כמו זבוב שהמריא מעבר ליכולתו, חסר חמצן נוסק הוא למטה במסלול מעגלי.

ושחר

ומה שחר רצתה?    

שאלתי את עצמי רק כדי לשמוע את אותו קול מהדהד:
"ומה אתה רצית?" שאל האופק, ולא ידעתי מה לענות לו

[......................................................................שקט...............................]

ולא ידעתי מה לענות

רק הכאב

ואז עבר הזמן

ועוד

ועוד

ועוד

ועוד

המשיך הוא לעבור

ונפגשנו ברקיע העשרים ורביעי של הגן השמימי של בריכות הלוטוסים 100 שנה אחרי שנפלתי מאותה נקודה, אחרי שנפלתי מאותה תהום. הריבוע אליו מוסמרו ידי וראשי התלתל כמו נעליים על עמוד טלפון

ושחר ענתה לי,

היא אמרה:

אתה מדבר על רצונות אבל כל מה שאני חשבתי עליו באותו רגע זה על אופק, רק שהוא לא היה בנמצא, ולא יכולתי להכיל את השמחה, ואתה היית שם.

 [  " ראיתי אותה מבעד לערפל של הבוקר, לעשן בתחנת הרכבת,

       לערפיח בעיר הַאפורה, וילונות של התרגשות וצפייה ומתח.

        גפיים רועדות. לא מקור                                               ]

היא הייתה כנה איתי,

העצב,

השחר רצה להתאחד עם האופק, ואני נשארתי שם בתדהמה, שוקל בעד ונגד, חושב, מתלבט. מיוזע-מזועזע נשארתי שם בינות מאות אנשים עסוקים, ממהרים, בבוקר לא עוצר לשנייה. התייבשתי שם לא בשמש, נרטבתי לא בגשם, מתתי שם עם דופק 90 ונשימה סדירה

Tell me why do we build castles in the sky?

פגיע

כמה מיותר... אבל בלתי נמנע. למרות שבכל זאת מיותר.

נגד האקסית הראשונה

חברה ראשונה

על היות שנינו כל כך צעירים

על היות שנינו יותר מדי דומים

על שאהבה אותי יותר מדי

אהבה אהבת אמת

ועל שלא הגנה על עצמה, ועכשיו מאוחר מדי

מילים שנאמרו

כמו לחשים הנלחשים בלילה

מהדהדת בזיכרון

והיד ליד השפופרת  

מלאך שטען בתוקף שהוא לא, לא פחות מהנאה מזוכיסטית

נגד האקסית של בין לבין.

רומן,            לא.

חלום ליל חורף.

עדיין לא נחתם,

למגינת ליבן של כל השאר.

(אתה לא הבנאדם שאתה מנסה להציג את עצמך כמוהו)

גבר אחד

שתי נשים

פעם שלוש ילדים

רחוק התפזרו הקרשים

ל"ג בעומר

מה שהיה פעם חוקים

דוּקים מֵשַחְקים

נגד האקסית המיתולוגית

שלוש תמיד מספר טיפולוגי

אם כבר, אז יותר פתולוגי

\/.

שאולי לא יודעת שהיא נכנסה לספרי ההיסטוריה בצורה כזאת.

\/.\/.\/.\/.\/.\/.\/.\/.

כתב אישום

על רגישות יתר, שבסוף הרגה גם אותי, לקח לה זמן

על נטל האחריות שאני נושא גם היום

ועל תחושת חוסר אונים שמלווה אותו כצל

את בטח לא תאמיני לי

אבל זה היה

מהר מדי, היה מתאים מדי, זה היה מושלם מדי

זה לא יכול היה להימשך

והמסך ירד דווקא משום שהוא אף פעם לא עלה

נגד אקסית החולמים, ניסיון יחיד וסופי

כתב אישום בן האשמה אחת

על שקרים

לא הייתה צריכה לומר לי ש...
אף אחד [מעולם] לא שמר על קשר

29 שנה אף אחד לא שמר

אנשים כמו עלים ברוח

חזיונות בבוקר סתיו עטוי ערפל

אנשים בעיר גדולה, עוברים ושבים

[אף פעם לא נשארים]

אמרה וקיבלה בדיוק את מה שהיא ביקשה.

ואני? אני קיבלתי 'את המגף', ואני לא מדבר על ירח דבש במילאנו.

שקרים, או סתם make believe

Sweet nothing

נגד הידידה הנצחית, שלוש שנים עד שעשיתי ת-צעד

על שבחרה לספר דווקא לי על כל הדברים שאני לא רוצה לדעת

שאני לא צריך לדעת

לספר,

על החולשה שלה לגברים

על שאומרת כן מהר ומצטערת קצת אחרי זה

על שלא ניתקה קשר עם אף אחד, אף אחד חוץ ממני

(אבל עוד פעם- מהסיבות הלא נכונות)

על תוכניות להקים משפחה כשהתקרבתי ותוכניות לרווקות נצח כשלקחתי הפסקה

ימך שמה

ושמי עוד יותר על שנתתי אמון

ונגד אחת שאני לא מזכיר

בדיוק מהסיבה הנ"ל.

תקראו לזה להתבגר

תקראו לזה להתפגר

\/.\/.\/

לעשות את כל מה שעד היום לא עשיתי

רק לעשות,

מנסה ליצור משהו יפה,

כֵּה..

חוץ מזה הכל נפלא

נתיחה 1.

מנסה לסלק אותך מהמערכת שלי

לנשום אויר נקי

נקי מזיכרונות, מריח השיער שלך, נקי מתקווה

כבר הגיע הזמן

כבר מאוחר

יום אתמול שהפך למחר

וחוזר חלילה

תחושה חלולה

מנסה להיאחז בדבר כלשהו

אפלה

וכל הרעיונות

כל המחשבות - התיכנונים - החלומות

הם הפכו למים שסוגרים עלי עכשיו

מי תהום

מי ביוב, מי שפכים, שכל כך התענגתי

לשתות ולהתרחץ בהם רק לפני שבוע

ואין בי משהו מיוחד, למרות שמנסה

ואין בך משהו מיוחד, למרות שרק זה אני רואה

ובו, אותו שלא מכיר

מסלול מהיר לקיר, בור מאפיר,

רוצה ממני, אישוש לעצמה

מחפשת, ברמה כלשהי, הבנה

מקומות אפלים, עליהם פנסים פתאום

מקומות חלולים, מתוכם לנשום

להתמוסס, לתוכם לזרום

אבנים, לסדר ערימות ערימות

וספרים לכלות לכלות

באש הרצונות להסתנוור

חלומות למגר

אם לא איתך, עם אחרת

אף פעם לא לותר

המחיר?

אני עצוב יותר

2.

ולמרות הבטחות שהבטחתי לעצמי

שזה לא ניסיון ראשון

לא שני

זה כואב אותו דבר

ועוד פעם יורד דוק ערפל

יום מחר

עוד פעם מחפש משמעות

עוד פעם טעות אחר טעות

בחילה.

רק נשימה

לי מוצא אחרון

לסובב את הספל ביד

להתעמק. בכל פרט

במן נכות שכלית

מדמיין עצמי אוטיסט

אובדנות של אגואיסט

ומבטיח לעצמי, לא להבטיח שום דבר

אף פעם.

יותר

שירה ספונטאנית

שהקוראים שלי לא יתאמצו, והכי חשוב שאני

[+]

חיים

דף מקומט

קרוע מעט

חצאי רעיונות

תצלומים

אבל יותר מדי מַט

מט לנפול

ועדיין לא למד לקום

בעתיד

תדע הכל

למוד ניסיון חיים

כשתהייה גדול

עוד תגיע רחוק

מה שכאן לא קיים

עוד תרבה בשמחות

אם לא פה אולי שם

או מעבר לים

מפריעים

מפריעים לך

אנשים להתממש

מקשיבים

לא מקשיבים לך

אוהבים אש

ואני ללחוש לחשים

לפקשש

[-]

לא הדרך שלי

לא של אף אחד אחר

לא חברה שלי

צריך הרבה יותר

לא מספקת

למרות שמקסימה

לא מאפשרת שקט

אם זאת אומר ש"מדהימה"

אולי בכלל אני

זה בגללי

לא מספיק טוב

לעזוב הכל

להמשיך הלאה

משנן מנטרה

"יהיה טוב"

לא מאמין לך

בטח לא לעצמי

לא מבין

אפילו לא מעט

מפוכח משיכרון חושני

בראשי משתולל, מסוכן

לדבר עם עצמך

אי אפשר לוותר עלַייךְ

בדיחה

לא רוצה לדעת

לא עליו

לא 'למה לא'

סך הכל מחפש את הטוב

ת-קרוב

מחפש הזנה רגשית

אותך לטוב ולרע לאהוב

אבל לא בנמצא

כן רצוי, אבל לא אפשרי

לא מצליח להתעלות מעל הממוצע

להיות לך שני

לקיים הבטחה

[-/-]

נמאס

לעזוב

צריך לברוח

ממי שלא הייתה

איפה שאין קירבה

ממי שאיתה לא טוב

כי טוב מדי

להתחפר

חזרה לממלכת קרח

מתחת לאפס

לא נשארה שום דרך

קריאה עיוורת

ההרגשה

כבר נגמרת

נק' בחלל
ואני בתוכה
ריפיון חושים
טשטוש קל
רואה אותךְ
בזוית העין

מעבר לפינה
דרוש כוח של אלף מגה-טון
שימנע ממני להסתובב עכשיו
לחשוב עלייך
להיזכר
ולערער

וכמובן, לרצות יותר
"ככה זה אף פעם לא יגמר"

"אתה הוא אותו אחד"
"אותו אחר"
נק' בחלל
כתם נפט באוקיינוס הלילה
כרית אויר
מתפוצצת
תאונה של 400 קמ"ש
2 מכוניות ואלפי מעלות חום

לא להיכנס לפינות האלה

מסדרונות כמו נשארו מאחור

חדרים חסרי תאורה

"מה שאמרתְ לי אז"

"זה לא אני"

"זה המילים שלךְ"

רק עוד הסחות דעת
להעמיס
למלא
לסתום
חללים של יאוש
כיסים של תסכול ושל זעם עצור

להפיל, להעפיל
אפלה זורחת

על פני כאב מסנוור

על פני כאב

על פני אדם
על פני אדם חולה

אדם רעב
בן אדם

כל כך חלש

"אתה בכלל לא מכיר אותי"

             ...

[1]

שמיים תכולים

אופק אינסוף
לעצור את הזמן
איתך
קרוב

שלוש ימים של שקט
חופש מהכל
על האי הזה
קילומטר מהחוף
האופק קרוב
אילו גם יום אחד
מה טוב

מי מלח
ואויר כמו קריבי נישא
טבע קדום
בתוכנו נמצא
גועשים רגשות
העלים נידפים
אינסוף ריחות

מאיתנו נודפים

רוחות מאחורי מפרשים

וכל רגע הוא דבש

וכל רגע מתוק

נעשה הוא עכשיו

כמו תינוק

כמו שרק בסרטים

כל רגע מרגיש רחוק

אני ואת מתחלפים

בינות ירחים
בין שמשות
עליות ירידות
הכל שווה את זה
איתך להיות

מרחבים נפתחים
חלומות
נהפכים לזכורים
נופים ממסמרים
הגוף שלך על שלי
החיים נגמרים

יום ראשון אינסופי

יום שני את איתי

וביום השלישי

מועקה

מַראַה לנו

יש כאן משהו אמיתי

חזרה לחיים

משפחה

זה בטח כולל הורים

עבודה

קו התפר 

מציאות מחשבה

הפסקה זיכרונות

ומזכרת יחידה

מתוך כיס החולצה

תמונה

[2]

נאים לקראת הסוף

סגירת הקשר

נעים לקראת הסוף

לא משנה מה

נשאר הרוך

נסגרים נפתחים

רואים אחת את השני

מתרחקים

ושוב מתחלפים

אני בוכה ואת
עם מגבונים לחים

מידת הרחמים

היא לנו אל

מזעור פגיעה

היא על בהונות והוא זוחל

עוד הזדמנות לחוש
להתנצל

מצב חדש

להסתגל

בסוף על התחלה

שוב מדברים

נזכרים

באותם שלוש ימים

רק לא

אי אפשר

נאבדים

עוד פעם נוגעת

הבל  פיך באוזניי

לחלוחית על שפתיי

מתכרבלים

כמו זוג צבים
באותו שריון מתכנסים

באותו בית דרים

מהעולם מתחבאים

שוב נעלמים

שוב קטנים

הרוח בשיער

ושוב מראה של ים

עם מישהי אחרת הפעם

ואת איתו

רחוק

אי שם

מספרים על זמנים

על עיתים

שלא יחזרו

זה בלתי אפשרי

אבל עדיין מדברים

בָלֶבַד נזכרים

אחד על השני

לא ממהרים

הפסקה בשיחה

כמו בדיקת ראייה

עיוורון רגעי

החיים נמשכים

הצורה

נמשכים את

נמשכים אני

הוויה

שלוש ימים

קילומטר מהחוף

שלוש לילות

אינסוף

לא רוצה להשתמש בקלישאה אבל היא מרגישה לי הכי נכון בעולם כרגע.
"יש לי את כל הגורמים להיות מאושר אבל אני לא"
נזירה אמריקאית - יפנית בהרצאה ששמעתי לא מזמן אמרה ש"שבגלל שאנחנו מחפשים אושר אנחנו מתרחקים ממנו". כמה שזה נכון.

אני "יוצא" עם כמה בנות לאחרונה ולמרות שמרכז הכובד של המשפט האחרון יושב על המילה "יוצא" אין לי שום דרך לדעת שזה הדדי. אפילו לא רגש הדדי אלא ההבנה הפשוטה שאנחנו בכלל "יוצאים". ואני לא אכנס כאן לרשימה עם סעיפים של איזה מרכיבים מתחברים יחד כדי לקבוע עם אנחנו יוצאים או לא. לצורך העניין ובשביל הדוגמא עצם העובדה שאני מתעקש לשלם עליה, נותן לה מחמאות, מתנות, וכותב מכתבי אהבה (וירטואלים) זה מספיק. את כל אלה ביחד אפשר לייחס רק לאחת מהן.
והנה עוד הבעיה שאני לא מצליח לחלק את הרגשות שלי שווה בשווה כמו שאני מצליח לחלק את הזמן שלי בינהן. הייתי מביא לאותה אחת את כל הזמן שבעולם אבל זה לא אפשרי כרגע. לא משנה, לפחות למראית עין זה מה שאני מנסה לעשות, להעביר קצת רגש אמיתי מאחת לאחרת, שלא ירגישו את האדישות והאנטיפטיות שמבזיקה אצלי בפנים כל כמה זמן. שלא ידעו שהלב שלי נמצא במקום אחר, עם מישהי אחרת.

אם מישהו היה נכנס לי לתוך הראש, עושה זום-אין הוא היה יכול לראות עד כמה אותו זמן איכות, זמן בילויים בכלל לא אמיתי. עד כדי כך שגם כשאני נמצא עם דייט מס' 2 או מס' 3 דייט מס' 1, האחת, לא יוצאת לי מהראש. כמו להגיד את השם הלא נכון בזמן סקס עם מישהי שהיא רק תחליף לזאת שאתה באמת רוצה.

ובחזרה לבחורות. שלא תבינו אותי לא נכון. אני תופס מכל אחת ואחת מהן. כל אחת והיופי שלה, הייחוד.
דייט 2 עם אורך החיים האלטרנטיבי: בלי עבודה, בלי דירה, בלי מקרר, אנטי קפיטליזם, חקלאות אורגנית, טאי-צ'י, היפית, חיוך לא מהעולם הזה ומערבבת אנשים כמו מים, מנגבת אותם עם פיתה וחומוס.
דייט 3 פרועה, חתולה במגפיים, לא היפית אבל האהבה חופשית, מטר שישים אבל לא מפחדת מכלום, אולר בתיק, מבאר שבע ועכשיו אצלנו קרוב לבית בתקווה. שלא תבינו אותי לא נכון הבחורה לא עבריינית יותר אשת חייל ולה מופת עם כבר. היא מנהיגה בקהילה - נפגשה עם חולדאי לא מזמן לאיזה פרוייקט דירות, היא מאמנת אישית בשילובים וגם לא חסר לה מודעות סביבתית עם חשיבה ירוקה ואוספת כלבים מהרחוב. קצת מתוסבכת בתחומים מסויימים אבל היי, מי לא בימינו?
ויש גם שתי הדייטים עם אותו השם 4 ו-5 לצורך העניין. האחת כבר נמצאת שם הרבה זמן, ברקע. התחלתי איתה לראשונה לפני 5 שנים נראה לי, אולי 6. אחרי זה היה לי קטע עם חברה הכי טובה שלה והמשכנו להיות בקשר ככה ככה בעוד היא הייתה עם החבר הראשון שלה, בנאדם שאהבתי והערכתי אז איחלתי להם כל טוב והתרחקתי. עברו 5 שנים ויצא שחידשתי קשר עם חברה שלה וככה גם איתה. התברר לי שהיא נעלבה מזה שלא כללתי אותה בפאנל הצד הנוכחי בבלוג, שמחתי לשמוע מזה למען האמת. עכשיו אנחנו שוב נפגשים.

דייט 5 שחולקת את השם עם 4 מדהימה אותי כל פעם מחדש. אני כזה נהנה כשאני פוגש אותה שזה קצת מערער לי את מידת הדבקות ב-1, דבר מדאיג לכשעצמו אבל יש בו משהו משמח. סה"כ אני נפגש עם 4 לצורכי לימודים, או זה מה שעשיתי איתה בשבוע האחרון. באופן מוזר יצא ככה שדייט 4 ודייט 1 כמעט ראו אחת את השנייה. דבר שלא קורה בדרך כלל עם הבנות שלי אבל אוו מילא... אבל 4 היא משהו, באמת. diehard טבעונית, פעילה למען זכויות בע"ח, משדלת אותי לתרום מארוחת הצהריים שלי למען חתול הרובץ בסביבה. וכל כך מצחיק ביחד, אנחנו שני משוגעים. הכי טוב זה שלא צריך להסתיר את זה, ביחד כל העולם מרגיש משוגע ואנחנו נורמאלים. הכי היא עשתה לי את זה כשדיברנו על סקס בחופשיות מירבית אחרי שהיא ראתה אותי בפעם ה-4 נראה לי. הזכרתי את זה בפניה ולא קיבלתי על זה מכות, אמרתי שהיא נראית כמו יצור פרוותי קטן, פחות החלק הפרוותי.

יש גם דייט 6 אבל אני כבר מתחיל להכביד על הקוראים שלי, אז בהזדמנות.


כן כן. מסובך. כולם בחורות יפות, חכמות, מיוחדות, אני יכול להמשיך אתם יודעים...
אבל אם להוריד את הדיון ארצה (כמו כלב), לרדת מהענן הזה שאני תלוי עליו בחבל שרשום עליו "רומנטיקה" אז עובדות החיים מדברות בעד עצמם, או עושות רעשים מפחידים כמו כלבי שמירה או גדר חשמלית עם פיוז קצר.
ל-4 יש חבר, כבר 1.5 שנים. גם אותו פגשתי, מאחל להם כל טוב למרות שאני יודע שיש בי חלק שישמח במקרה והם יפרדו. היא כל הזמן אומרת שהם לא מתאימים אבל דווקא האמירה הזאת מחזקת בי את האמונה שיש להם משהו טוב שם. היא גם נוסעת לסין עוד שבועיים.
דייט 5 קצת מסובכת, ומאוד עסוקה. ההכרות הארוכה שלנו תורמת לביטחון שלי ולרצון לעשות עם זה משהו, שלא יתבזבז. אם אני חשבתי מחשבות בכיוון של שנינו אז בטוח שגם אצלה זה עלה. פה ושם. יש לנו ביחד מוזיקה טובה וסקרנות לגבי הדברים שאני עושה אז מכל כיוון יש לי תירוצים לפגוש אותה. אנחנו קצת דומים בהתנהגות אז לפעמים מדאיג אותי שאחד לא מאזן את השנייה. 
דייט 3 זה אחד הדברים הפחות יציבים שפגשתי. מזמינה אותי לפגוש אותה ועל הדרך אני פוגש עוד 2 ידידים שלה. הסיכוי הכי טוב שלי שיקרה משהו זה אם ניפגש במקרה ואני לא תיכננתי כלום איתה באותו יום! עדיף שגם יהיה לי תוכניות אחרות על הדרך. מן הרגשה כזאת שאלוהים מתגרה בכל מה שלמדתי על מערכות יחסים כשאני פוגש אותה. היא בן אדם חם על בסיס יומי (ולכולם), זה לא מפריע לי אבל אז היא הופכת לקרה תוך שניות רק כדי לגלות שפעם הבאה שאני מתקשר אליה היא "מאוד התגעגעה אלי ורצתה להתקשר בעצמה".
דייט 2 זה מקרה מוזר מכל הבחינות. כשניחשתי בת כמה היא התברר לי שטעיתי ב-10 שנים ככה. 10 שנים למטה! פאקינג מעיין הנעורים אני אומר לכם - תעשו טאי-צ'י. איתה הרגשתי שהכי יש לי סיכוי, בהתחלה אני התעסקתי יותר בלהתחבר עם החברה בטאי-צ'י והיא תמיד אמרה שלום, תמיד רצתה לדבר. אותו סיפור תמיד, קלטתי את המסר והתחלתי לפעול בהדדיות, התחלתי להשקיע ולתת תשומת לב ודי מהר (אחרי 2-3 פגישות ככה) התברר ש"אם זה היה רומנטי, היא הייתה יודעת את זה מהרגע הראשון".
טוב.




דייט 1, אווו דייט 1. לא, לא עכשיו.
על דייט 1 אני לא יכול לרשום פרוזה. רק שירה.
דייט 1 היא הסיבה שבזכותה אני יכול להמשיך הלאה. שסוף היא באמת סוף.

שום דבר עדיין לא ידוע לגבי דייט 1, לגבי האנחנו שבדייט 1. אבל בחיי שלא הרגשתי טוב לגבי משהו בסגנון כבר הרבה הרבה זמן.

להמציא את הגלגל מחדש

ציפיות גדולות

עלולות להתממש

"אתה עולה באש"

מילים הוא לה לוחש

תקופה של חודש

מרגישה כמו שנה

כברת הדרך, כמו מרוץ מכשולים

לזנק מעל כל לֶבֵנַה

לטפס מעל החוֹמָה

בלי מטה לחשים

לקרב לבבות גועשים

להמהם רעשים

אנשים,

לשחק משחקים

אוקיינוסים חורשים

מדמין ת-פגישה ראשונה

מבוכה

מדמיין אותך קרוב

אותי מרגיש לא טוב,

מדמיין נשיקה ראשונה

הרגשה מוזרה

את מבחינה?

הרגשת שלווה נושנה

שיר ערש

יונה

לא רוצה

אבל לא יכול להתכחש

עולות תמונות של כאב

של פרידה

עולות תמונות באש

מאפרה לחַשֵש,

לא רוצה אבל זה שם

ורד ורודה כמולה

לאחר האביב

בתחתית הגן מונחת לה

נטול יכולת

להקדים ת-מאוחר

או לחזות יום מחר

למרות ניסיון

ומה שלמדתי כבר,

סה"כ אדם פשוט

שוטה אהבה מֶאַחֵר

לנשף מלכת הלבבות

הגרזן לי כבר מחכה

הדמעות על הקרש

בוכה

תראי אותי

אבל את מי תפגשי

לראות עולם

לצַלֵם

עדשת מצלמה

כמו לעצור חיים

טובים השניים מן האחד

נאהבים

* שיר מוזר, מדבר על עבר שלא קרה ועל עתיד שלא קרה, בסופו של דבר כל השיר הוא רק הווה, רק מחשבות. אז בשביל מה הוא טוב? את מי הוא משרת? אולי את המשורר, כי הוא זה שנהנה לכתוב אותו, ואולי אותכם כי במקרה נפלתי על קוראים שאוהבים שירה. 

כל השירים מוזרים מהבחינה הזאת,

נכתב: תחילת יוני 2012

דארה שיקו