כֵּנוּת

אחרי שמכרתי את הנשמה שלי כבר אין לי מה לדאוג.
הרע ביותר מאחורי ופניי קדימה.
הפנים למטה והתחת למעלה, כמו שליל ויין אוהב את זה.

https://www.youtube.com/watch?v=9Pt0RHz_tno

you sell your soul for pussy.
you sell it for fame.
you sell it when you've got nothing else to sell.
 
shit#

אם הייתי ניגר ממיסיסיפי הייתי שותה purple drink ומריץ שורות עם החברים שלי.

למטה דשא ולמעלה בניינים.
אנחנו כולנו תלויים. בביצים.
תלויים בין גיהנום לגן עדן. ודואגים לעשות את כל הבחירות הכי גרועות.
מי אנחנו ולאן אנחנו הולכים.
אין סימן שאלה בסוף המשפט הזה.

אני קיים משמע אני חושב.
אני קיים משמע אני סובל.
אני חושב משמע אני סובל.
האושר רק כש- six feet under.


"ובינתיים תני לי לזיין לך את הצורה כי בשביל זה נולדנו ואין לנו דבר טוב יותר לעשות על האדמה הזאת.
ואם יצא מזה ילדים אולי זה לטובה כי יש אנשים שרוצים כל החיים ואין להם, אז הטעויות האלה זה מאלוהים.
SHIT
מה אתה יודע? מספיק ראפ בשבילך."
https://www.youtube.com/watch?v=O0G76pbp0ME





;דמעה; . ;דמעה; . ;דמעה;
אני מכיר כמה בנות שלא אוהבות שאני בוכה, לא לפניהן לפחות. מעדיפות שאני אבכה לבד בחדר או בפרטיות של המשברים שלי.
רוצות את החיים באריזת מתנה יפה עם סרט אדום או סתם זה משליך עליהן בצורה לא יפה, לא יודע. חלק לא חושבת שזה מתאים לגברים לבכות, לגברים לבכות? בני אדם זה כללי מדי בשבילן, על גבול הפילוסופי.

"Toast to the days when U didn't have a dollar"
https://www.youtube.com/watch?v=nAQA24X8MCo

כשאני מפורק לחלקים קטנים בתוך התודעה שלי, לא משנה כמה מזה מצליח לחדור החוצה, או מצליח לטפטף דרך שנים של התנייה חברתית ומסיכות של שקר. רוב האנשים לא ירצו להסתכל, יהיה להם קל יותר לנחם, להרגיע, לשנות נושא, ללכת משם. לעשות כל דבר חוץ מלהיות שם עם הרגש, עם התזכורת האיומה הזאת שכולנו בני תמותה והחיים זה שטיח של ריצות והתעסקויות המנסות לכסות על רצפה של פחדים ומשברים.

תגידו מוות.
P-1000 יותר טוב מ-FUCK תשעים ותשע % מהזמן.

ובמקרה וזה לא הספיק ונשאר לכם עוד קמצוץ של כבוד והערכה כלפיי, קבלו קצת מיילי סיירוס לפנים
https://www.youtube.com/watch?v=My2FRPA3Gf8










Ctrl + alt + Del*

מתגעגע לכל האנשים שלא איתי עוד
חברים שמתו
וכמה שעדיין בחיים
ולעצמי שאיבדתי כשהייתי בן 12
ולבן 20 ולבן 25 שאיבדתי רק לפני שנה שנתיים
מתגעגע לעצמי כשאני כבר לא יהיה פה
מה יהיה איתי,
כשאני לא יהיה
,
פּׂה

רואה אותך שאיתך הייתי
אז,
ורואה את עצמי אחר
היום,
רואה את עצמי
אבל לא אמיתי
בדימיון
ואַת העתיד
כמו הבזקי פלאש מהבהבים מתוך האפלה
לרוב לא רואים כלום
ואז פתאום רואה צלול
אֶת מה שאני רוצה להיות
ורואה את מה שרציתי להיות פעם
ומה שהגעתי אליו היום
והרבה דברים במקום
אבל לא כמו שחשבתי
אף פעם לא מדויק,
והספק ממשיך
הספק מכרסם


[היא אומרת לי שהיא לא מפחדת מחולדות
 ואני לא יודע אם אני מפחד
 מעולם לא ראיתי אחת
 זה נוח כשאפשר לחלק לקטגוריות סגורות הרמטית
 חולדות זה יונקים, כמו כלבים
 והיא רוצה להיות מיילדת
 או משהו כזה
 אני דווקא אוהב זוחלים
 דם קר
 איפשהו אני יכול להזדהות]

לב המאפליה

וכל מה שאנחנו עושים כשאנחנו פה
זה לנסות להרגיש קיימים
כי אנחנו יודעים עד כמה זה יקר
עד כמה זה מתנה
ושמפסיקים לתת מתנות אחרי צבא
ודורכים על אנשים כדי לקבל קידום
ועושקים, וגונבים, ומנצלים ומשקרים
מתב[/פ]גרים
כי זו היא דרך הטבע
או דרך בני האדם
human nature
שילוב קטלני

בסוף הצלחתם,

והפסקתי לכתוב בחָרוּזִים

מחליף אותם בסמני פיסוק קָרִים

אתם יכולים להרגיש מרוצים

בעודי מדבר עם עצמי פה,

נגיעות של משורר מֶתוּסְכָּל

על פני שטח מלוטשים חדשים

אפקט 'גְרַיִנְד' בפוטושופ,

וכל כך אהבתי את החָרוּזִים האלה

גם כי אף אחד כבר לא רושם כָּכַה

וכל כך שונא אתכם

המבקרים הכי גרועים שלי

דווקא בגלל שהביקורת מוצדקת (המבקרים הכי טובים)

תנו לכתוב בשקט, תנו לחיות בשקט

להיכשל בשקט, למות זקן וערירי

גוררים אותי להצלחה בֵּכּוֹח במקום זאת

גָפַיִים בשלשלאות ופָּנִים על משטח אבנים

על אספלט

דַמָעוֹת כולם יַבּשוּ כבר,

תתחבו לתַּחַת את ההצלחה שֱלַכֵם

אנרי רוסו (1844-1910)

צייר שלא השתמש בחוקים הבסיסיים של ציור כמו פרספקטיבה. סגנונו נחשב נאיבי, פרימיטיבסטי או ילדותי.

רוסו החל לצייר בסביבות גיל ה-40 לחייו ואת כל מלאכתו למד לבד. ניסוי וטעייה, אוטודידקט וכאלה.

סבל מארס לשונם של ציירים נחשבים ולא נחשבים בצרפת של ימיו אך למרות זאת המשיך לצייר.

היום הוא מוכר כצייר פרוטו-סוריאליסטי וציוריו נמכרים במאות אלפי דולרים לגלריות בעולם.

לי נדמה כאילו ציוריו חזו את החשיבה הסימבוליסטית של זיגמונד פרויד וקארל יונג.

Selfportrait 1890

The Sleeping Gypsy 1897

אם אתה רוצה להפיק משהו טוב באמת

אם אתה רוצה להפיק משהו אמיתי

אתה צריך לתת מעצמך

צריך לתת גם אותי

את ליטרת הבשר אתה צריך לתת

שדה הקרב לעבור,

המגדל למוטט,

להקים, להחיות, מחדש לשרטט

רק אם תקום על יוצרך

אם תשכח את עצמך

סטירת לחי לחברים

וקללה עסיסית להורים

רגל לעצמך לשים

רק כך

ניתן להפיק משהו טוב

להפיק משהו מרשים

משהו אמיתי ליצור

רק במחיר יציאה מעצמך

מילים אלה תנצור

אומנות תיקח אותי

אהבה תיקח אותך

רחוק

ליטרת הבשר

והפצע עמוק

ליטרת הבשר

מה זה?

שבחים ועור צעיר ומלא ברק למנחשים

כתיבה תמה / רגע אמיתי / פסח אלמותי




עוד שירה, קצרה.
בימי רביעי, כתיבה תמה.
חוסר הבנה, מטושטשת תמונה.
בפעם הראשונה, ללא רגשיי אשמה.
_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-
פתאום מיותר, ה'מה נשתנה?'









מנסה לעדכן את החיים האמיתיים שלי יותר מאשר את הבלוג לאחרונה. איכשהו האחד בא על חשבון השני.
וזו בדיוק הבעיה, ההפרדה בין המציאות לחלום-הזייה. האחד ממכר-ומתוק מסוכן, השני כמו הופך לחומר-גלם פחם. את כבשן המילים להזין, העשן.  

לא יודע אם הולך. ואמרו לי אתמול שלכל אחת אני אומר "זה רק בשבילך".
לא בטח שזה נכון, אולי רק למי שאני היום.
יעלם כהזייה עוד שנה, כמו פרק הזמן בין שניה לשניה. כמו זיכרון של יום אתמול שלשום. כמו טיפות גשם, מעולם לא היו קיימות על אדן החלון.

למרות שהמעט שמכירים אותי באמת יגידו שזה הכל אשלייה, תרמית עין  הבעיה היא שאני לא בטוח שיש מישהו שמכיר אותי באמת.
ואיפה זה מציב אותי כשחושבים על זה. ים / יבשה / יבשה / ים. איפשהו ביניהם. לא טובע ולא ניצל. פשוט נעלם. לא קיים מלכתחילה.
















כתיבה אוטומטית / על מסלול ה-דתי, המסטול-שיכרותי
  שורשים:    (ע.צ.מ)   ,  (א.י.נ) / (א.נ.י)  ,     (א.ת.י)
תוך שימוש בצליל אמיתי


 
יוצא ממני/ אלחוטי
מוצא את עצמי מזכיר לעצמי שלא להתעסק יותר מדי בעצמי.
מוציא ת-מיץ, אני אמציא עוצמתי בתוך ה-אין-אני. אוני ואותו הוא האומץ שלי לא יאמץ לו עצמיות, לא ימצמץ בראותו סיוט, לא ינוע גם בהגיעו לעצם העניין וגם יתגלה הדבר כטעות. עצמות יבשות, לכלוכית, ענני גשם מתוך פחית. עצומים מרחבים, מרחבים עצובים, אניני הטעם הגדולים, וכל אותם מאוננים, מתלוננים לשמיים הזקנים, המענים, צועקים איי-איי-איי למראה עננים, גשם וממטרים עזים, מראות עצומים, ואני נותר ערום וללא אמצעים, גם הם לא עצמאיים, אין דבר בעולם לאמץ לחיקי רק אדים, שיהיה קצת נעים הנאה מחיים מענים-מאיינים, בכל זאת מה נעים, כבר אמרתי שאני הוא אדם חסר אמצעים, אמצוץ גם דם לויתנים בדרך ליבשת שחורה- לאין-מקום מכוסה עננים. אנשים פתאום מהנהנים.
צמא גדול מיוצע מתוכי, יוצא ממני-אלחוטי, צמא גדול- אמיתי, אנוכי נבלע באין דבר, בחוסר עניין שחוזר ונמצא באותו דבר. צימאון הדורות, צימאון ענקים, מחסל הימים, מחסל השנים. דמי דמים, ענקי לויתנים, בחלל משייטים, הם נעים והולכים, אנשים, הם הולכים ושבים, וחוזרים מתבלבלים. אנוכי רק יושב וחושב: "אין אני" ונבלע בחיים.
עצמיות משוללת אנוש, אנימציה של בשר ודם, הצמא לעוצמה, רק אני אנוכי, בן-אנוש, עצומות מתנגנות בראש. האמת כבר תמצא-איני, אובדני, רק עצמי-ריק עצמי, אין-אני אנוכי.    

   


ללא שליטתי/ אלתי
אני בעין עצמי אמציא עוצמתי הן את בעצמותיי איתי. אומץ לב את המיץ מוציא אנוכי, ה' אחד ה' איתי, אינאנה אלתי באין המתבונן את איתי, עצמך כמו ענן רעב עצום בתנועתי, נמצאת בתודעתי, את העין השלישית, תיפתחי במצחי, המולה תגעש בורידי עורקי, עוד הפעם תהיי איתי, כולך וללא שליטתי. בידייך-בעינייך, בשדייך את הנך אימצתי, לליבך לרגלייך ללשד עצמותייך לכל איבר מאיברייך, רק תישארי איתי. לא אוכל לא ארצה למצמץ, תיגמר ליאותי כשאת לצידי- אלתי, את אימי אחותי זאת שלא הייתה אז איתי. ואימוץ העצמי כמו נשלם בעת נעשה הדבר האמיתי, תם בעת מותי. 
לריח שריפת עשן עצמותיי אהפוך לשלך ואת לשלי והונך לאוני וימצאני בינות אנשי ארץ נוכרי, ביין ישקו קברי שם בגן מקדשך גופתי ואת לעולם איתי, ואוצרות גן העדן-ארצות רחוקות יעלו מנחתך מנחתי, דם אמיצי הלוחמים יזרמו כנחלים בגנייך שם תנוח נשמתי, זאת תהייה מנוחתי, מילתי האחרונה, ברית דמים בעולם זה, אינו מציאותי.  
אין אני, לעולם את איתי, באמצע עוצמתי, סומך ובטוח שתמצאי אותי, אלתי.























Digital art : Leonid Kozienko

כתפיים רחבות

חזה נאה שעיר

וכל הבחורות

נעצרות

ביום אחד בהיר

איבדתי אותכן

כתפיים של שחיין

לא עוד תוכלו בנות

למששן

או להתפעל סתם

זה ככה במקרה

ובלי תכנון בכלל

נגמר החוג שחייה

לא עוד אלך לשם

הגיעה מדריכה

רעה וקטנונית

לפני זה היא הדריכה

קבוצות של ילדים

הביטצ'ית התחרותית

כתפיים רחבות

וגם הגב ישר

תמיר, נאה, שזוף

הייתי

כמו גזע עץ תמר

אלים ובני אדם

בנות, עלמות וטף

לאן הלך עכשיו

ואיזה משלח יד

אבחר במקום שחייה

ואשייף גופי

הפכהו לתמיר

גבוהה, איכותי

אולי מכון הכושר

שם ערסים רובצים

או שמע כדורגל

לתת קצת פיצוצים

אפשר גם כדורסל

אשכנזים גבוהים

ואיך אפשר לשכוח

אתלטיקה קלה

ביחד עם רוסים

עזבו אותכם כתפיים

עזבו אותי בנות

עזבתי ספורט בינתיים

ספה וצ'יפס לי מחכות

8-)

D-:

או כמעט בקטגוריית החולמים.

או שאני חושב שהכל צביעות או סתם גזירת מחשבות בדרך לת"א.

עבר לא ידוע

עתיד מוסרט מראש

עיר גדולה

מתחברת כמו עירוי

שטף דם לראש

מטלות, משימות

תבנה את עצמך

לאף אחד לא אכפת

עוד 10 שנים לבד עם אשתך

בלוז עירוני

או קול בחשיכה

שירה בציבור

"אח שלי", "אח שלך"

אנשים בלילה

כל כך שונים

אלכוהול, סיגריות

הכל על הפנים

אתה לבד

כי ככה אתה רוצה

קפה וסיגריות

סקס,

עוד כוס קפה

מחאה חברתית

או כישלון אישי

"מסיבה בת זונה"

עצב אמיתי

שום דבר לא שלי

ובטח לא את

אי שם בת"א

שוכחת אותי

לאט

והעיר כמו חיים משלה

נימים צינורות, עורקים מכוניות

לפעמים יש פינות ירוקות

המראות מלווים בריחות

רק שם, רק לא להיות

עוד רחוב לחצות, עוד סיגריה לכבות

הטקס הקבוע שלי, עם המוסיקה (העצובה) ברקע, הדביאנט ארט שמשם התמונות, הדפים הקרועים שמהם אני מעתיק את השירה, וגשם סתיו שנופל על הלחיים - טעם מלוח בפה, הדמעות. והשקט.

מתאהב בקלות

ונשבר לו הלב

מעוד שטות

מתאהב בקלות

ואין אף אחד שאוהב

לא במקרה, לא ברציפות

וגם לא בטעות

לא בכוונה

אין יד מלטפת

ללא סיבה וללא הכוונה

לא נשיקת לילה טוב

לא חיבור לא חיבוק

ובטח לא חתונה

הזמנה מחכה מענה

מתאהב בקלות

וכותב עוד שיר אהבה

איזה שטות

היא נפרדת ממני

בגלל כמה מילים

על נייר לא נייר

מסך לבן מלא שירבוטים

מייל, חלומות-סיוטים

היא פוגשת אותי

אבל רק בחלום

מתעורר,

לעוד בוקר סואן

עם בקשה אחת על שפתיי

להאבד בהמון 

מתאהב בקלות

ורק שאלה

על שפתיים חשוקות

האהבה הזאת,

סכין בלב לרצות

לזרוק הכל

להשטתות

לחנוק-לבעוט-להשתיק,

כי את הלב

לא ניתן לרצות

התשוקה להמרות,

מגדלים באויר

מוכנים לקפיצות

התאבדות נפשות

מתאהב בקלות

חייבים לנסות

כי בלי סבל

את החיים

מיותר לחיות

בלי ברכיים

רועדות מצינה

בלי שפתיים

יבשות וסדוקות

כבר עדיף 

לכבות

כבר עדיף

בארון לכסות

~

~

~

~

~

תקולל עידן רייכל (מוזיקה שוברת לב)

עוד פעם כותב, רק כותב, עוד ועוד. במקום לעשות משהו עם החיים שלי. כותב.

כותב. (אבל אף פעם לא מאיית)

משתנה כל הזמן,

באוקיינוס בוחש,

גיהנום עליי אדמות,

ים האש,

משתנה כל הזמן,

לא יציב,

לא בר דעת,

משתנה כל הזמן,

כבר יוצא מהדעת,

משתנה כל הזמן,

לא יכול להקשיב,

לקולות הציפור,

לרחשי הפרחים באביב,

עליות,

ירידות,

מן הגוף כבר יוצא,

ניצחונות,

מפלות,

שום דבר כבר אינו מרצה,

והנפש גועש,

מה נכון,

לא נכון,

את הסוף מבקש,

כמו גבעול לו ברוח,

זקן,

משתנה כל הזמן,

במחזור של כאב,

של שמחה - הנאה,

והלב עוד דואב.

מחפש לי מרגוע,

באדם,

ברעיון,

מחפש לא לפגוע,

לא לחשוב זהו יום אחרון,

רק נקיק קטן,

רק עוד סלע בים,

לאלתר מחסה,

לתקופת האשם,

בגלות מן הבית,

שם הייתי אדון,

לגלות פתאומית,

כך ניזרק הוא פתאום,

בגלגל החיים,

משתנה כל הזמן,

רק לחזור עוד הביתה,

שם הייתי הלום,

~~~

ורק חסר מילה אחת,

אני.