כֵּנוּת

מתגעגע לכל האנשים שלא איתי עוד
חברים שמתו
וכמה שעדיין בחיים
ולעצמי שאיבדתי כשהייתי בן 12
ולבן 20 ולבן 25 שאיבדתי רק לפני שנה שנתיים
מתגעגע לעצמי כשאני כבר לא יהיה פה
מה יהיה איתי,
כשאני לא יהיה
,
פּׂה

רואה אותך שאיתך הייתי
אז,
ורואה את עצמי אחר
היום,
רואה את עצמי
אבל לא אמיתי
בדימיון
ואַת העתיד
כמו הבזקי פלאש מהבהבים מתוך האפלה
לרוב לא רואים כלום
ואז פתאום רואה צלול
אֶת מה שאני רוצה להיות
ורואה את מה שרציתי להיות פעם
ומה שהגעתי אליו היום
והרבה דברים במקום
אבל לא כמו שחשבתי
אף פעם לא מדויק,
והספק ממשיך
הספק מכרסם


[היא אומרת לי שהיא לא מפחדת מחולדות
 ואני לא יודע אם אני מפחד
 מעולם לא ראיתי אחת
 זה נוח כשאפשר לחלק לקטגוריות סגורות הרמטית
 חולדות זה יונקים, כמו כלבים
 והיא רוצה להיות מיילדת
 או משהו כזה
 אני דווקא אוהב זוחלים
 דם קר
 איפשהו אני יכול להזדהות]

לב המאפליה

וכל מה שאנחנו עושים כשאנחנו פה
זה לנסות להרגיש קיימים
כי אנחנו יודעים עד כמה זה יקר
עד כמה זה מתנה
ושמפסיקים לתת מתנות אחרי צבא
ודורכים על אנשים כדי לקבל קידום
ועושקים, וגונבים, ומנצלים ומשקרים
מתב[/פ]גרים
כי זו היא דרך הטבע
או דרך בני האדם
human nature
שילוב קטלני

סיין 1
ניסיתי להתחבר לשני חברה רוסים בטאי צ'י, אחד שמתאמן כמה שנים יותר ממני והשני חבר שלו, חנון חמוד כזה שמתאמן כל יום ואומר לי שאני עושה את התנועות לא נכון כשאני מנסה את הכי טוב שלי. לקחתי עם הראשון טרמפים הביתה, הוספתי את השני בפייסבוק, התאמנו אחרי השעות ודיברנו על בנות אבל אין. שום דבר לא עוזר. זה כמו בכיתה יא' שהתחברתי לעוד שני חברה בקארטה, יבגני ורומן אני עדיין זוכר את השמות פאקינג שיט, חברים הכי טובים והכל, שום דבר לא יכול לבוא כחוצץ ביניהם. גם לא בחורים חמודים ומבריקים כמוני  חחח. קיצר לא הלך ועכשיו אני לא אומר להם שלום כשאני הולך אלא אם כן אני נתקל באחד וממש ממש חייבים.
מרכז ישראלי לטאי צ'י, באמת שנמאסתם. אתם חרדים, מפרידים נשים, אוסרים פילוסופיה ורוחניות בטענה שזה בלבולי שכל, מחכים ארבע שנים כדי לקדם מישהו למתקדמים איפה שעושים קרבות, אומרים שהכל יבוא ויסתדר בסוף - כן בטח, מקבלים את כולם לבית ספר שלכם ולא יודעים מה לעשות איתם אח"כ. 'סה לה וי', שיהיה לכם אחלה מוניטין מהקב"ה ועתיד מרשים בתור יורשי שיטת צ'נג מינג בישראל. 

 
סיין 2
עבודה מזדיינת בחונכות למתמודדים עם בעיות נפש. צריך אותה כהמלצה לתואר שני האולי מתוכנן, בעתיד מתישהו, מנסה לדחות את זה עוד קצת  בפסיכולוגיה. אם העבודה הזאת לא תיקח את החיים שלי לפני זה אני בטח אעשה את זה בעצמי. (יאללה משמרות הפוליטיקלי קורקט, תקלטו את המשפט האובדני, יש לכם את הטלפון של בעל הבלוג? תתקשרו לער"ן. בספק שהם ירצו לדבר איתי אחרי הרושם שעשיתי להם בראיון עבודה אבל היי, אתם מוזמנים, תנסו ותראו... הנה המספר 09-8848332)

עדיין לא ברור? מה לא ברור? חניך אחד חזר לדיכאון אחרי שמסלול החיים שהוא תיכנן לעצמו שנה מאז שהתחלתי לעבוד איתו נתקע בו מוט בגלגל שיניים. 'ריסט', צריך להתחיל הכל מחדש עכשיו. גם אני הייתי מתבאס. החניך השני הסכיזופרני (כן, סכיזופרני - מילה מפחידה, אה?) לא מצליח להתגבר על התקפי הזעם שלו ולריב עם האמא בטלפון באמצע כיכר הומה ולגרור איזה שוטר או איש ביטחון או שניים להוציא אותו משם בכוח. מה אני אמור לעשות? להסתכל כנראה...


סיין 3
דיכאון דיכאון דיכאון. ובלי סיבות טובות לכל השלוש, אולי רק לאחד מהם. בכיף הייתי זורק את ההתעמלות הסינית האיטית ונרשם 'פול טיים' לאיזה סטודיו F לארובי, מדרגה וחיטוב שריריי הישבן אבל בעיקר בשביל הריקוד אם לא הייתי מאמין באמת ובתמים (ובטמטום של אחד גמור) שאני חייב להתמודד ולעבור זמנים קשים תוך חריקת שיניים ושינוס פאקינג מותניים גם אם זה אומר תקיעת הזנב שאין לי בין הרגליים. 'לונג סטורי שורט' הייתי לומד היפ הופ, קונטקט, מודרני ומופיע עם הרקדנים של גאגא אם לא היו לי חששות אחרות בנושא.למשל אם הייתי עובר את עניין ה-לא תל אביבי, לא אשכנזי, לא עשיר, לא חיוך רחב ולא גישה חיובית. אם לא הייתי במצב של כבר ניסיתי לדבר שם עם האנשים ונתקלתי בחומות של "אתה לא יודע איך עושים את זה" כל פעם. מה זה? מה זה "זה"? לא יודע, אבל 'קלירלי' אני לא יודע שם משהו כי לא זורמים איתי בדיבורים. אני 'לארג' פה, אפילו בחיוכים לא זורמים...
השותף שלי לתוכנית רדיו שאני מקליט רוצה לפרוש. למה הוא רוצה לפרוש? הוא אומר שהתוכנית לא ריווחית מספיק. בטח שהיא לא ריווחית כששיחררנו בקושי שלוש פרקים לאוויר ואתה מצפה לקבל טלפונים כמו אופרה וינפרי אחרי פרק היובל בטלוויזיה. קצת אמון... מילה שלא מכירים אותה כבר, שריד מהמאה ה-20 כנראה. מה אתה רוצה, שאני אפנה אלייך את הלקוח היחיד שקיבלתי בעקבות התוכנית המסכנה? אולי תעבוד קצת על החומרים שלך והם יפנו אלייך במקום אליי...

לעשות אותה מכל הכיוונים - anne guerre - לעשות אותה מכל הכיוונים

https://www.youtube.com/watch?v=8G0w3N-k91E

by

Jean-Michel Basquiat

ושחבר שלי לא ימות מסמים
אם הוא ימות אז אני באמת חסר תקווה

https://www.youtube.com/watch?v=uJEd0875OVM

אני לא אוהב להיות חבר הכי טוב שלך כי אני לא יכול לכעוס עלייך, לא יכול להיעלב ממך (לא בגלוי לפחות), לא יכול להיות פרובוקטור, לעצבן כמו אח קטן, לתת הרצאות כמו אח גדול. לא יכול כל מני דברים.

בכלא של החבר הכי טוב, אני נשאר האדם המושלם שמעולם לא הייתי, ואין ספק מעולם לא יהיה. אותה דמות שתומכת, מעלה מצב רוח אם הוא למטה, מוציאה רוח מהמפרשים אם הלחיים שלך נפוחות, שאוהבת ללא תנאים, שמסכימה לגבולות שאתה מציב, לדברים שאתה אוסר עליי (בגלוי ולא בגלוי)

[והכאב הכי גדול כשאני חושב עלייך והדמע...]

[ו' ארוכה - 

לא נגמרת  ]

מי אתה, מה זה הגוף הזה שלך?
תשליך לדגים יחד עם הנשמה שתצלול למצולות, רבבות השנים
ואכולי ההיסטוריה. עד שהנפש תשקוט והנשמה תפרח כמו השקדייה באביב, מיליון פרחים לבנים turned סגולים על רקע שמיי אינדיגו, כמו ים קריבי

קפיצת ראש

חָבֶר הַכִי טוֹב
הוא רק זיכָּרוֹן
חוֹבֶרֵת מְסוּדֶרֵת צבוּעָה עִיפָרוֹן
חָבֶר הַכִי טוֹב
עֵירוֹם מבּדידוּת
חָבֶר הַכִי טוֹב
אֶנוֹכִיוּת

"תסביר לי בעצם.. מה זה כל החרא הזה על חבר הכי טוב כשאתה מגרד את ה-30 כמעט?"

הוא שאל, ואי אפשר היה להתעלם מהצדק בדברים שלו. הוא שאל עוד כמה דברים ודם התחיל לזרום לכיוון הורידים שעל הידיים שלי אבל התאפקתי.

כבר אמרתי בעצמי לפני זה, כבר אמרתי בעצמי לעצמי לפני זה, שחברים זה פאסה אחרי 25. אחרי 25 יש רק משפחות, ואם לא משפחות אז דייטים וחתונות של חברים ועוד כמה דייטים עד שחברים באים לחתונה שלך. זה פשוט. לאף אחד אין זמן, כל אחד תקוע בתחת של עצמו, של העבודה שלו ושל הבעל והאישה שלו ושל החובות בבנק, והחובות החברתיות, והצפיות של כל העולם ואחותו. לעבוד, לחסוך, לנפוש בחו"ל, להתחיל תואר, לסיים תואר, לזיין עם או בלי תואר ולהוליד ילדים מלוכלכים ומחייכים. והכל מתמטי: תואר ראשון עד 25, אירוסין עד 28, חתונה עד 30, ילד ראשון עד 32, עבודה רצינית יחד עם החתונה, תואר שני יחד עם ילד ראשון, תוריד שתיים מכל מה שלמעלה עם אתה מזרחי, תורידי עוד אחד מכל זה אם את אישה. ואומרים שבני אדם אי אפשר לכמת לנוסחא...
ז' ב-ע'
בכל מקרה, חבר הכי טוב או, פאק, חברים בכלל לא תראו בנוסחא הזאת. למה כי, כשאתה בוחר lifestyle  אתה בוחר חברים. כבר אין לך זמן לחברים מהתיכון או מהצבא, כל מה שאתה מנסה לעשות זה להתבסס איכשהו בחיים האלה, ועל הדרך אנשים שדומים לך ונמצאים בסביבה המיידית שלך, שיש לכם משהו במשותף +/-  קופצים על העגלה, מצטרפים ומקבלים את הכינוי הלא מדויק חבר, לקרוא להם מכר היה יכול להיות מעליב, בטח לא נקרא להם שכנים... טוב זה הוחלט, חבר it is. אבל חברים הכי טובים לא תמצאו שם, ותדאגו לבחור lifestyle עם אנשים שתרצו להעביר איתם איזה 20-30 שנה ככה. אבל בלי קשר, אם לא מצאתם חתונה עד עכשיו אז אני מכיר כמה טלפונים של קבוצות תמיכה שיכולות לעזור...

sound track                                                                      k               

נכתב לצלילי זמפירה

https://www.youtube.com/watch?v=IT05J3_Gn2I

משהו דמוי טיילת, קרייה משמאל - סינמטק מימין, קר על ספסל מבט מופנה למטה, אנשים עוברים ברחוב מסתכלים עליי

חונק את הדמעות

רעד פנימי (או חיצוני)

לילה

מרשה לעצמי לבכות

רק כשכותב

מרשה לעצמי לכתוב

רק כשבוכה

ל.ב.כ.ו.ת

ל.כ.ת.ו.ב

אותם אותיות (והסדר אף פעם לא חשוב)

אנגרמה

לחבר את הקווים

הומלס

ברחובות ריקים

הומי אדם

בין מדרכות צמנט

עלה תלתן

מתקרב,

רואה רק עשב שוטה

תנו לי רק

מילה טובה

תנו לי רק

רק נחמה

תנו

רק קצת ממה שיש

להתחמם

באש המעשה הטוב

ממה לך להתבייש?

כמה אנשים בעיר הזאת

כמה חוסר נחת

כמה צריך

ולא צריך כלום בעצם

חיפושים, חיפושים,

לעשות, לעשות

הימורים לאס וגאס

מתמסחרים,

אנשים אבודים

מכורים, ממהרים

מחופשים כולם, מנוכרים

מעורערים, לא מרוצים

ואני יושב לי כאן

סופר אריחים

מדרכות של ערים.

לנסוע אלייךְ,

אבל לא בשבילךְ

לנסוע

מעצמי אין למי לתת

אף אחת לא רוצה

לא צריך,

זומבי

איש (חיי-)מת

"בן אדם לא יכול לשרוד לבד

 בני אדם הם יצורים חברתיים"

כן?

וכשהצעתי לך את נפשי

את ליבי הצעתי לך

כשהצעתי את גופי הערום רק לך לראות

אמרת לי -לא-

שלא היית מעוניינת

כמו טעות במספר

זיהוי מוטעה של פנים ברחוב

"חפש אצל אחרת"

אמרת לי

או שאמרת לי

"שאני לא מספיק טובה בשבילך"

"שאתה צריך מישהי אחרת"

"ואנחנו לא מתאימים"

"(לעולם לא היינו מתאימים וגם לא נהייה)"

"שכל מה שחשבתי זה הפנטזייה הפרטית שלי."

שקר

מעולם לא נברא ובטח לא קָרַם גידים

קְרֶם הגנה מהשמש

תפטור היא עצמה מאשמה

בעזרת כל התירוצים,

כל המילים, הנימוסים, הנמאסים

המילים היפות, הטונים המתחנחנים

תפטור היא עצמה מאשמה

בעזרת כל הסכינים.

ההצהרות, ההצערות

וכל החיוכים המזדיינים

כל ההצטדקויות, הכללים בספר

וכל המספרים הראשוניים,

אי אפשר לחלק אותם

לפרק אותם לסיבות הגיוניות, לתירוצים כנים

אי אפשר למצוא

וזעם יוקד

אש מקרקעית הארץ

ואור נופל

על איפה שעמדתי לפני רגע

ואת לא שם כמובן

אין כלום.

מלשון fuck you

מלשון fuck me

רק מאותו מקום עלוב,

מקום אפס אפשר להגיע

לזונות. מחוסר ביטחון עצמי

וחוסר כלום. משיממון

תחושות של חוסר מסוגלות

מוחלטת.

אתה רוצה להשתעשע?

לך לארקייד

אבל בעצם

אתה תגיע לאותו מקום

של חוסר תקווה מתמשך,

אַת אותו מקום

תעזוב.

והכל מעצבן אותי עכשיו

הכל כולל הכול

עוד רגש שיתחלף עוד שנייה

יתחלף לעוד משהו צפוי

רגיל  ומשעמם, מדכא ומעורר

חרדות.

רק לברוח.

אבל לאן?

פגשתי עוד "נפש טובה כמוני"

לא מזמן.

גם כן לא מעוניינת

להתמודד עם דברים.

אוהבת לברוח

ואם אין לאן אז בוכים

דמעות תנין או דמעות מלאך.

מה שבא. זה לא משנה

אבל העיקר השבילים

לאורך הלחיים.

גבישים מיקרוסקופים

המטהרים את העור,

שוטפים את הפיח,

עוברים על הסימנים הכחולים

ולפעמים אפילו

מגיעים אל האוקיינוס הגדול,

חלקם נופלים בפה

ואתה נאנק מנשימות

כבדות בבית החזה

בזמן שאתה בולע.

כמו Half

Half an hour

Or half a life

Half life

בואו נשחק

וחוזר להיות הומלס

כזה שטוב לו

כי הוא לא יודע

שבאמת יכול להיות לו טוב

כי כשמוכר זה טוב

גם כשמוכר הוא רע

אז כשרע טוב

וכשטוב רע

זה פשוט, לא?

ובכל הנוגע

ללדבר על עצמך

"הצלחה"

איזו מילה מוזרה

"עלה והצלח"

לאן בדיוק אני צריך לעלות?
או שאולי אני צריך

לעשן grass

"עלה והצלח"

עלה ירוק והצלח

שישרפו בגיהינום

כל המצדדים בביטחון עצמי

ע"פ הבודהיזם אין עצמי

אז איך לעזאזל הוא יכול להיות בטוח?
מי בדיוק שם בטוח?

מה בדיוק שם בטוח?

אתה שרוצה להתחיל איתה ברחוב

שמקבל פיק ברכיים

לפני הנאום שאתה צריך לתת,

את שלא יודעת לרקוד בחתונה

או לא התנשקת אף פעם

כשכל הבנים שהתחילו איתך מתקשרים באותו יום

מי פה בטוח בעצמו?

מה פה בדיוק בטוח בעצמו?

אתה בגיל 3

בגיל 5

בגיל 7

בגיל 18

בגיל 30

או אולי 70 רגע לפני שאתה עומד למות מסרטן?

ביטחון עצמו בתחת שלי

דברו איתי ויטגנשטיין-ניטשה

ואני אצעק לכם את ה(י)דעות שלי

דברו איתי להתחיל עם בנות

ואני אשב בצד כמו עכבר בכלוב

כמו ילד מבחנה.

או שאר המצליחים

Tyson, Jackson, Jordan ,Phellps

(0:32)

ולסכם את הכל

איך אפשר לסכם את הכל?

מקהלת עכברושים מנגנים בקונצ'רטו ה-V את הרסיטל ה-XI של שוברט

חבורת חלילנים לוליינים שהולכים אחרי הכבשה שלהם

הכבשה השחורה שלהם

צמד זומבים ברחוב במדים של בריונים שהם משטרת ישראל.

שום דבר מיוחד

סתם עוד יום רגיל

אֶלִי

למה עזבת אותי

אֶלִּי,

אלי.

לא ידעתי

עד כמה אני אוהב אותךְ

עד שעזבת

[צחוק הגורל

 דבר מטריד כשלעצמו]

אין סדר ואין היגיון,

חזרה לכאוס

שהיה מוכר לי

כל כך טוב

מלכתחילה

אֶלִּי הטוב.

אֶלִי הטוֹבַה.

ואיזה מלאך היא הייתה באמת

אֶלִּי הטוב.

אֶלִי הטוֹבַה.

כמו התינוקת בכרוב.

כמו ארנבונים לפני שרוצחים אותם ב-happy tree friends  

כמו שאמא שלי אהבה אותי כשהייתי בן חמש

אז היא

אמרה

"איזה ילד מקסים

 בעיקר כשהוא יישן"

0000000((000000000(0(0(000

כותב את הנשמה שלי על דף

אין שום דבר חדש

http://www.youtube.com/watch?v=A29cDw57qWQ

          צילום ועריכה : חייל בדיל

**תכנים בוטים**

read at your own risk

השם האמיתי של הקטע שירה הזה הוא Juice

[a]

Drama queen

כי זה מפריע

Fairy tale hoe

אוו (בת זונה) זה מגיע..

לב שופך הכל

ולא רק הוא

שפתיי דובדבן
את דובי קטן

בידיים שלי

שפן            

כוח בלתי מֵמוּצֶה

חזה מידה

מעל הממוצע

כוס צר והדוק

ורק רוצַה

ורק רוצַה

לנשוך שפתיים

לשים ת-יד

סיגריה בפה

כל השאר בצד

high heel shoes

וחוץ מהם כלום

נשיקה על שפתיים

להריח ת- booze

רק זה בינתיים..

תשתחררי בובה

אין דבר,

אין דבר כמו סקס טוב

תני בראש חבובה

בחיי,

בחיי שאת עושה לי טוב

יד על מותניים

יורדת לכיוון עכוז

יותר קרוב

עכשיו מאלתרת ענטוז 

מהדקת לפיתה

יותר קרוב

עוד קצת

עוד יותר טוב

עוד,

מתחיל להיות רטוב       

[b]

כמו אבן יקרה

מכרה זהב, מכרה עפרה

להיכנס לצאת

חשכה תאורה

כמו קפיץ מתוח

כמו סטייק על מחבת

כמו תפוח

על שיפוד ענק

נחצה לשתיים

תפוח בדבש

לכל דבש את הטעם שלו

לא מוצא חן

את יודעת לאן לדחוף

לא משובב נפש

בטח גם לא נראֶה טוב

אבל מה לעשות

את שלי

עם או בלי, את איתי

בבעלותי

בשבילי את תהיי נחמדה

בגללי את קטנה, בפינה, מסכנה

תלויה בי כמו מוצר צריכה

כמו סַם

מטא-אמפטמין, אנדורפין

בתנוחת שכיבה

מגע עור גס

שמיכת שערות עבה

רק דרך החלון

מצפה לך ישועה

עלייה לגן עדן ממרומי נפילה ארוכה

מטעמי הגוף

משקה אלים

לגימה

פה שותים רק מיצים

רוחצים בלכלוך

ובָּלַיִלְ פנסים, תאורה יחידה

[c]

חושבת שאנחנו לא מתאימים

תזדייני

חושבת שאני עדיין ילד

קודם תנגבי ת-חלב מהפנים

חושבת שאת יודעת עליי הכל

'כמה שהיא טועה'

חושבת עוד משהו

את חושבת יותר מדי בחורה,

חושבת הכל מראש

כאב ראש

תני לי להקל

להפשיט את המצב

תני לי לעשות לך טוב

***

קלאספ לחזייה מתנתק

שכמות בחורף

והחום מתפשט

נסיעת כביש מהיר

תאונה באוטובאן

כבר מת,

[d]

לא יודעת למה אני מסוגל

גם אני,

יש לה ממי לבחור

מספיק כבר עברו בחור

you'll rub me the right way

or you'll pay

motherfucking boy

counting on homestay

delusional freak

fucking refuses to pay

a fucking dick

Shakti   !!    bitch

עריכה.

~.~.~.~.~.~.~

כל מה שאני רוצה עכשיו זה לזרוק הכול. למצוא איזה חרא עבודה שתתאים למצב רוח שלי ולהרוג את עצמי מבוקר עד ערב בעבודה, פיזית עדיף, לחזור לדירת מרתף שלי בלילה איפה שכל המקקים והריח מהצנרת. רק לשכב על המזרון המלוכלך שעל הרצפה, לאטום את עצמי להכל ולחכות עד שתבוא שינה מתוקה. שינה, הדבר הכי טוב אליו אני מעז לצפות בחיים האלה, או אולי הכי קרוב למשהו מחוץ לחיים האלו. מין חור בקיר או דלת, תעלת אוורור, מקפצה, פתח מילוט כלשהו.

החיים האלו הם צריח של הטנק ואני מתפלל כל יום לחטוף פגז שיעקור את הצריח ואני יעוף איתו.

חופש.

כמו הגיבור חסר השם של הרוקי מוראקמי ביער נורווגי, הסטודנט השקט המסתובב לו ברחבי טוקיו ומחפש "חוויות מעניינות" גם אני מחפש תרופה לשעמום ענקי שמכרסם בגרון. כמו אותו סטודנט גם אני צריך חברים שיביאו אותי לידי סוד דבר מלאכת כיבוש נשים. לידי רזי אומנות הפיק-אפ בארים. אומנות עישון הסיגריות ודפיקת מבטים אדישים על ימין ועל שמאל. לפגוש בחורה חדשה, להביט בה ולשתוק, ולשתוק ולשתוק עד שהיא ניגשת אליך ומתחילה שיחה. טוב אולי לחייך קצת. לבוא אליה הביתה ואותו דבר, שם עניינים לא מסתיימים בשיחות בטלות.

[אין לי בעיה עם מילים אבל אף אחת לא מעזה לגעת]

זה כאילו אני עשוי חרסינה נשבע לכם, כאילו מוצג במוזיאון- חיה בכלוב, גיבור קומיקס בפריק שואו. כולכן גורמות לי להרגיש לא אמיתי, כאילו הזרועות האלה לא נועדו בשביל למשש, הרגליים בשביל לעמוד, הגוף כדי להיצמד, הראש כדי לחטוף אדרנלין רַאש כשהשפתיים שלך נוגעות בשלי, כשהגוף שלך מתחכך בשלי.

[גם לי יש גוף]

כולכן סתם, לא נשים אמיתיות, בעצמכן אתם לא יודעות מה אתם רוצות, חושבות שיש בי משהו מיוחד, שאפשר רק כשזה מיוחד. כאילו המיוחד אף פעם לא נהייה רגיל והרגיל תמיד נשאר משעמם, לא מיוחד. ברוך שפטרנו, באמת רק כאב יצא לי מזה. כמו בסרט ההוליוודי או סתם באמריקה אם לא ללכת רחוק.
      Nice guys finish last.

You fucking bet they do.

*

*

*
איך שהייתה רוצה לשחק בבחורה? להשתמש בה ולזרוק אותה כמו זוג גרביים. איך...
אבל או שאין לך אומץ, או שאתה לא יודע איך.

להתנהג כזה מניאק שאף אחת לא תרצה להיות איתך ב- f-zone   אם כבר אז רק ב-  F-zone.  השני  Capital f .
Friends my fucking arse!  אני יהיה אתך friends?! בגלגול הבא אני יהיה איתך friends. כשהגופות של שנינו ישכבו בקבר אני יהיה איתך friends. ישכבו אחת על השנייה.
יש לה הזיות לפוסטמה הזאת.

[חוסר איזון]

ובדירת המקקים שלי בגבול בין יפו לת"א יהיה לי את הסופי שבוע. או אולי ערב שתיים באמצע השבוע אם לא יהיה אכפת לי לא לישון. לבוא לעבודה בעיניים אדומות, כואבות לא פחות מהזרועות הגרמיות שמרימות משאות מדי יום. גרמיות כי העבודה קשה ואין זמן לאכול מספיק או לישון בשביל שיתכסו בשרירים. לחטוף צעקות מהבוס, נתז מי קרח על הפנים - להתעורר.

בסופי שבוע אני אפגוש את הגבוהה, או את הקטן והמכוער שהוא בחור די מצחיק בגדול. נלך ביחד לשתות ולקלל את המין האנושי, או בעיקר את בנותיו. אבל את בנותיו היפות כמובן, את המכוערות אין מה לקלל, בזבוז של אויר שטוב למטרות אחרות. אני מכיר כמה בנות שירצו לחנוק אותי על מה שאני אומר פה, לשים את הידיים הדקיקות שלהם סביב הצוואר שלי וללחוץ וללחוץ וללחוץ. פמיניסטיות יפות נפש, מתחנחנות אחת אחת, לסביות עם שערות בבית השחי.
נשתה לשוכרה ונרגיש אחוות גברים אמיתית. עד כדי כך שכבר לא יהיה אכפת לנו איזה עוד גברים ישתו איתנו, או מי יבקש כסף או מי יחטיף סתירה או אגרוף או נוגלה קטנה בברך. יותר חשוב לא יהיה אכפת לנו איזה גברים אנחנו. הכי חשוב יהיה כיף, כמו שצריך, ב-מֵסוּדַר ככה. הקטן בטח ידבר כל הזמן, את כל הזמן שיחה הוא לוקח, שיהיה לי בריא רק שיחזיר לי את המאייה שהוא חייב לי מפעם קודמת. הגבוהה ינסה לסחוב אותנו לעוד איזה מקום, ולעוד אחד, ולעוד אחד כי: "חברים! בקושי עשינו משהו היום..." ו- "כי מה זה? רק 5 בקבוקים? הלילה עוד צעיר! ויש רק סוף שבוע אחד בשבוע"  למשפט האחרון שלו כבר לא יכולנו להגיד כלום וספירת הגופות הירוקים מנצנצים מלאים במשקה מבעבע עלתה ל-6 ול-7 וגם ל-8. אכן סוף שבוע ראוי לשמו. אולי נצטרך גם לקרוא להם בשמות מעכשיו ואלאה. סוף שבוע כמעט עשר!  עשר בקבוקים...

בכל מקרה היום כבר יום ראשון בערב ואני לא יכול שלא להתאכזב מעט במבט לאחור. אותם מקומות שאנחנו כל הזמן הולכים, אותם אנשים שכל הזמן מצטרפים, אותה הרגשה מתוקה מרירה מהבירה שכבר נמאס לי ממנה ומהתלוש משכורת שנעלם לי מבין הידיים אחרי עוד סופ"ש. לא עושים שום דבר מעניין. חרא חיים. בסה"כ עבר שבוע.

שבוע הבא הבטחתי לעצמי לסחוב את הגבוהה ל-פיק אפ באר. שיזדיין אם הוא לא בא, אני הולך לבד אז. שכולם יזדיינו.

ו-

וכבר כמעט שכחתי מהכאב. כמעט שכחתי מהריקנות. אין ברירה, לחזור לאותה תחושה מוכרת. הקיום היחיד שידוע לי לאחרונה, כהות חושית. מסתובב עם עיניים חצי עצומות, כמו בסופת חול. הולך לאט, מתנדנד, מזכיר לעצמי שלא ליפול. עוד ארגזים לסחוב, הומור שחור בין חברים לעבודה, גוש בגרון שלא מסוגל לבלוע. ארגז ועוד ארגז ועוד אחד. להתרכז באחד בכל פעם, 'תחשוב יותר מדי קדימה וביטוח הבריאות כבר לא מכסה'.

רק הבקרים הם יפים, 5 הדקות של לפני כל העומס של היום. עם ה-'פאל מאל' בפה והשחפים מקרקרים מעלי ברקע, נלחמים על שאריות של מזון בנמל. אזור התעשייה, איפה שכל החרא.    

[אף אחת לא מַעֵזָה]

[שחפים]

תנו לי רק להתאמן בטאי צ'י ולשכוח מהכל. קצת כמו מוות. לאבד את עצמך בתוך התנועות הריתמיות, בעלות הפוטנציאל ההרסני להחריד. אבל רק הפוטנציאל. בלי סיבה או הצדקה יומיומית להשתמש בהן.

להזיז לאט לאט את הגפיים, לדאוג שכל אחת תהייה ממוקמת במקביל לאחרת, שלא במנותק מהגוף,  יוצאת מתוך המרכז וכמו מתעופפת לאויר העולם עד קצה יכולת המתיחה של הגוף ואז עוד פעם אחורה, בחזרה למרכז. מעגלים מעגלים סביב עצמך, במקביל לסובבים אותך, במקביל לעולם.

ובשלב מסויים להתעייף ולתת לעצמך להתעייף, בלי להתנגד לזה. בלי ללחוץ יד לשעמום, לתלונות, למחשבות משוטטות. פשוט להתעייף. פשוט.

אם כי בשלב זה התנועה כבר הפכה לאוטומטית, מונעת בכוחות עצמה, בעלת איכות של דינאמו, מנוע קיטור בלי מערכת הפעלה, self generated. ויחד עם זאת המודעות שהמאמץ נמצא במודעות זו עצמה. שסחיבת המחשבה הזאת גם אם לרגע אחד היא כבר נטל. לא איום במיוחד אך כזה שמוציא אותך מריכוז שקט, כזה שמוציא מחוסר מודעות, חוסר מודעות מבורכת לרוב.

~  חוסר המודעות היא תמיד מן האלים, מעולם אחר. כמו בשינה

לסיים את הקאטה, לאט במיוחד הפעם, בסבב של 40-50 דקות, אולי שעה. להתאמץ עוד קצת בתנועות האחרונות, בדומה לתנועת משוטים בנחל אכזב, להעלות את פרק הגוף העליון בעוד הידיים נסחפות אחריו, להוציא אויר הפעם, בפעם האחרונה בקאטה עד לאותו הבזק של הרגשה טובה. רגע של סיפוק. כמו לחזור הביתה מיום עבודה ארוך, או לעשות משהו חשוב שאתה מפחד ממנו, לא משנה אם זה הצליח לך או לא.  

ילד, מה הוא יודע?

רופא, מה הוא יודע?

אֶל, מה הוא יודע?

קליפת השום

הוספתי "התאהבות" תחת רשימת תחומי העניין שלי בפייסבוק.
את זה, ולילה, וגורל, ופורנוגרפיה. מצאו את המכנה המשותף.
הייתי יכול להוסיף לרשימת ה"פעילויות" אבל במקום זה הוספתי לרשימת תחומי העניין. אם כי גם זה מתחיל להשתנות.

ברקע: playlist של Keane. שאריות של תקופת ה- Indie שלי.




http://www.youtube.com/watch?v=ZG72J2ylUGE&ob=av2n
לא רוצה להישמע כינור חורק אבל אין לי ברירה אלא לכתוב על מה שאני מרגיש וזה בטח לא בעננים. יותר כמו מי תהום. ממש למטה. 
~
בלאגן בשבועיים האחרונים. זה התחיל מפרידה מידידה שהתנדנדנו הרבה זמן ביחד. או כמה שספרטקוסית אמרה "זה הרי אף פעם לא היה אפלטוני, זה למה אתה לא מדבר איתה". אולי היא צודקת ואני צריך לברר מה אני מרגיש כלפיה, למה זה היה חשוב, למה גררתי כמו מסטיק. אבל עכשיו עייף מדי 'לחשוב', מפורק מרוב 'לנתח', עובד עצות כתוצאה מחיפוש שלהם. כרגע העניין סגור. היא לא רוצה ואני לא מתכוון לכפות עליה שום דבר. אם כי כפייה כדרך להצהיר כוונות כבר הוכיחה את עצמה בעבר. ותנו קרדיט על נסיגה טקטית מזהירה בלי להגיד שלום, תוך כדי giving the cold shoulder, ואפילו  סחיטת מילות עדנה רכות על זה שאני נעלב על שום כלום.
לא רוצה, לא צריך.    




http://www.youtube.com/watch?v=y5l-GSDo72c
ולנושא אחר.
אולי אני פשוט אזרוק הכל. את הלימודים. "החלום" להיות פסיכולוג, המלגה המתוכננת ליפן, את כל אותם ידידות מסננות (רשימה שחורה משמאל), קריאות אסטרולוגיות לחברים של חברים עבור גרושים, הרצאות בודהיסטיות שכבר מזמן מרגיש כאילו אבד עליהם הקלח. או כל תפיסה אחרת של מי אני ומה מתאים לי ואמצע איזה עבודה מלוכלכת בת"א, אשכור דירת סטודיו או אשדל שותפים שאני מכיר לעבור אליהם ואתחיל מאפס. כמו שלא עשיתי אף פעם (פאקינג 6 שנים הבלוג המחורבן הזה - רק פעם אחת שינה את צבע עורו, צבע הטקסט שבו מצהוב לורוד). 
זה לא מה שחשוב. מה שחשוב זה שאני אוכל להשקיע את האנרגיות שלי בדבר אחד בכל פעם. כמו הנזיר שאני באמת. כרגע להשקיע אותם בכתיבה. כתיבה, כתיבה, כתיבה. עד שיצא מכל החורים, 9 על פי תורות אזוטריות מהודו בגוף העלוב שלנו.
ולמה כל ההשכלה הזאת. כמעט 16 שנים של חינוך non stop, וכל זה בשביל לספר לכם כמה חורים יש לנו בגוף? עדיף כבר הנדסת חשמל. המשבר הקיומי מלפטור בעיות חדו"א או אינפי ממילא יבוא לכם מתישהו, בסוף התואר במדעי הרוח או בגיל 40 יחד עם משבר זהות ככה או ככה אתם לא נשארים חייבים. ככה לפחות יהיה לכם כסף, דירה, עצמאות, גלגלים, בן-בת-זוג או מאהב/ת. Just pick.
ולא משנה באמת במה אני אשקיע. העיקר שזה יהיה דבר אחד. זה יכול להיות לכתוב לכתוב לכתוב (לקרוא קצת). ולשלוח חצי לג'ורנלים סנוביסטים בארץ ובחול. לבקר אינפושופס בת"א ולהתחנן שהם ייקחו את חוברות השירה שהדפסתי בעצמי במדפסת החצי עובדת שלי שרק מלקנות את הדיו אליה הולכת לי חצי משכורת. ואז לשקול לעבור לכתיבת רומנים ולחזור לשירה ולפוצץ את האי-מייל של אנשים שאני מכיר במה שכבר כתבתי. כל זה. הכל. עד שימאס.
ואז אולי אני אחזור לחלום ה- backup ואבקר את אמא כדי לקחת את כל ספרי האסטרולוגיה, ארשם לקורסים בהתכתבות של astro faculty london, אקח כמה סדנאות על שיווק ודיבור מול קהל כדי לפרסם את עצמי ולתת הרצאות והתחיל להאמין באלוהים רק כדי שברכת העסק שתליתי במשרד החדש ל"ייעוצים פסיכו-אסטרונומים" תפעל.
או סוף סוף אמצע את הביצים שאני צריך כדי לשרוף 4 תלושי משכורת על כרטיס בכיוון אחד ליפן, אציק לאנשים עד אין קץ ב- couch surfing ואז אעלם להם באמצע הביקור בכדי לתפוס רכבת לפאתי קיוטו בחיפוש אחר המנזר הקרוב. השמועה אומרת שהם מקבלים מערביים שבאים למנזר להתחנן להתקבל לשורות מגולחי הראש (עדיף בלונדינים גבוהים ועיניים כחולות of course). כמו פעם כשנסיכים משוללי זכויות או כאלו שנסו על נפשם שינו זהות ע"י הצטרפות למנזר בודהיסטי, גילחו ת-ראש, שינו את שם וחיכו איזה 20 שנה כדי לכתוב על חויותיהם כנסיך במלחמת הגנג'י נגד ההאיקה.

לא יודע. אבל הסדק עדיין נמצא שם מאחור. ואם מקלפים כל מה שרואים זה קורי עכביש. אפילו לא נר אחד.
היום.





טוב, כבר מרגיש טוב יותר. אבל יש לנו זמן לעוד סיפור. רק עוד אחד.

עכשיו שאני חושב על זה בכלל לא נגעתי במה שמטריד אותי כרגע. איזה מן כותב אני בכלל ?! או שאולי זה יותר טוב ככה. לתת לזה להתבשל. לתת למחשבות, למילים להבשיל. אבל לא יותר מדי, אז נהייה קר ורחוק, המחשבות נודדות למקום אחר איפה שהרגשות נחים. אתה ריק, בכלל לא שם.
זאת לא הסיבה. זה פשוט כי זה לא פוסט-לילה. מה שרואים ביום לא רואים בלילה. מה שכותבים ביום לא כותבים בלילה. ודווקא בלילה אתה צריך את משקפי שמש. איפה שרואים את מה שמנסים להסתיר. איפה שיש פינות חשופות שלא להתקרב אליהם. איפה שהחויות חותכות כמו סכין. איפה שתנועה אחת היא ההבדל בין חיים למוות. בלי זאב אדם ובלי ערפדים, כי גם לא צריך אותם.
[יאללה - לכתוב עד זוב דם, עד שיתפסו לי האצבעות מעל המקלדת].

מסיבה מאוד פרועה בחמישי האחרון. גם היא הייתה שם. איזה כוח משיכה יש לה עלי. She has her own gravitational pull that girl. וכמעט שהתפתתי. מה שבסה"כ מוכיח שאני לא חזק מספיק או שהיא יותר חזקה ממה שהיא מחשיבה את עצמה.
היא לבד הסיבה מספר אחד שאני רוצה לזרוק את הכל ולנסוע. הסיבה שאפילו לא עולה לי השאלה של "לאן לנסוע?". למרות שהיא לא לבד, היא עם מישהו. 
שתמות, עולה לה מילה פתאום, בין הניסיון שלי לנסח ת-דברים, להכניס סדר לבלאגן.
ואם אני חוזר לתחילת הפוסט ומסתכל על מה שכתבתי כרגע אני מבין פתאום למה לידידה שלי היו ספקות. למה הביקורת, המילים הקשות, ההלוך ושוב. איך היא יכולה להשתוות לה? איך מישהי יכולה להשתוות אל 'האחרונה' (יהיה יותר נכון לומר ל-סופי-ת)?
היא לא ואף אחת לא. וגם אני עובד עצות. לא יודע איך לצאת מהתסבוכת הזאת, איך לעשות אחורה פנה מלהתאהב. to fall in love. לא. To rise from love.
muri desu (יפנית לבלתי אפשרי). איפה כרטיס הטיסה הקרוב?









לא יודע כמה זמן זה יחזיק אבל
מספיק!



















מסיבה