כֵּנוּת

נדמה לנו שאנחנו מנותקים לחלוטין מאלוהים, היקום, מהמוות (מה שמעבר), אבל זו היא טעות מרה. כל יום אנחנו לוחצים refresh על החיבור שלנו עם העולם שמעבר. כל יום אנחנו הולכים לישון. אנחנו חולמים וחווים את הריק, את השחור הגדול. אז שאף אחד לא יגיד שמדובר פה על מעבר לא טבעי בסוף ימיינו.

אתה רואה צלב נוצרי אורתודוקסי מחוק ב'צלב' מסוג אחר בצבעים כאילו של כת השטן דאבל גראפיטי במפעל נטוש לא ברור איפה בתצלום מוגדל x3 במוזיאון שומם ברמת גן שבהגעתי אליו במקרה כחלק מעבודה בתאריך מקרי עוד יותר (14.11.2013) ואתה חושב לעצמך:

  *
מה?
  *







אני לא רוצה לדבר איתכם על צלבים פה או על דת או על העבודה שלי. אני מעדיף לדבר איתכם על הדברים שאני תמיד מדבר איתכם. לא משנה כמה זה נהייה משעמם או מאוס או לעוס או חרוז.
אנשים אני משתנה. עד כדי כך שאני כבר לא מכיר את עצמי.
רק היום, רק לפני כמה שעות סירבתי לדבר עם איזה אדם מקרי ברחוב שהתחיל איתי שיחה. הבאתי איזה תירוץ שאני צריך ללכת ומיהרתי משם משאיר אותו בידיים ריקות. לא יודע אם פעם הייתי משתף פעולה אבל תירוצים אף פעם לא היו הדבר שלי.
{בהודעה אחרת חייב להפסיק עם הקפה, קפה עם 2.5 סוכר יכול לדפוק כל דבר טוב שיש לכם שם אחרי החצי שעה של ה-rush}
מה עוד?
לא יודע, אולי שאנשים לא משתנים. אנשים אחרים, כבר אמרתי שאני משתנה 8)
fuck me  הגיע הזמן לחזור לבודהיזם כבר. אני עושה מפות אסטרולוגיות ועוד מפות אסטרולוגיות ועוד ואין לי תוכנית גיבוי למקרה שהשאלות הגדולות של החיים עולות. צריך תוכנית גיבוי, צריך לעשות refresh לרוחניות שלי.
"רוחניות יקרה, עזבתי אותך לטובת היריבה שלך חומרנות אבל אני מבטיח שבעתיד אני אפצה אותך ובגדול"
"" אתה מדבר עם עצמך, אבל עם מי אתה מדבר?"" שואל אותי הקול שבתוך הראש
""לא יודע, פשוט תסמוך עליי"" אני עונה



טוב תמונה שווה 1000 אז יש לכם 2000 כי זו התמונה השנייה שאני שם פה





אנחנו מוקפים באור, אבל אנחנו לא רואים

   *

 למה?

   *

I love me and you for the both of us

אתה רק רגע בזמן.


{בכל רגע נתון 99.9% מהאנשים שאי פעם היו ואי פעם יהיו לא קיימים. וכל אלו שכן הם רק רגע בזמן, צרוף מקרים לכל היותר}. 

איזה פלא שיש חיים בכלל

מאיפה

שכולנו




באים

וכולנו

הולכים

//
סקס זה כמו חתיכות לגו שמשחקות אחת עם השנייה



//
לא יודע איך לגרום לעצמי לא לרצות משהו שאני רוצה. בנות למשל,
אתה יודע איך?

//
בכל תחום יש חזק מדי או חלש מדי, מהר מדי או לאט מדי, הרבה מדי או קצת מדי, חסר זרימה או חסר מסגרת, מתאמץ מדי או נינוח מדי, מחושב מדי או ספונטאני מדי. בסופו של דבר,
משחק או ליהנות מזה זה טבע המציאות העליונה של רוב הדברים

ליידי גאגא יודעת את זה

//
פשוט לחיות בגוף הזה, על כל הרגשות והפחדים שלו זה מספיק,
זה די והותר

trip the light fantastic

פרפר.
חיפוש אחר משמעות וסירוב לקבלה כאמת מוחלטת ברגע שנמצאה,
היופי של החלופיות (פרפר) והחלופיות של היופי (גולם),

חוסר מנוחה ושחרור רוחני שלובים יחדיו,

הכל מיסטי ושום דבר לא מיסטי,
במציאות אין הפרדה בין חילוני לדתי, בין קדוש לארצי,
כל ההבדלות מקורם בשֶם, בכינויים ותוויות שאנו נותנים לדברים, רעיונות ובני אדם,
והכל נעשה בעזרת החסד שאנו מעניקים לדָבַר על ידי כך שאנו מאמינים בו.     

הבדידות זה המקום הכי אינטימי שאני מכיר,
הכי גבוה שאני מכיר (מלשון high),
הכי מפחיד שאני מכיר,
והרבה פעמים היא שם נרדף ל'כֶּנוּת'.

דאלי ידע חלופיות מה היא

~

אם אלוהים גרם לי לקפוא שלוש שנים, תחילה במנזר בחו"ל ואז באקדמיה
ולהישרף עוד שנתיים בסצנת דייטים חסרת רחמים שיש פה בארץ
רק כדי שאני אוכל להעריך יותר אותך שקיבלתי לאחרונה

אז אני בנאדם מאמין

אמן 

צפיות ממך זה גרסא מעודנת לחוקים.
המטרה של יוצרי הצפיות זה להפוך אותם לחוקים מופנמים בפסיכולוגיה שלנו.

יותר מזה, ציפיות יותר חזקות מחוקים מכיוון שחוק צריך שינפנפו בו ויזכירו אותו וצפייה פועלת מעצמה.

(בהשראת פוקו)

יש סיכוי טוב מאוד שאתם מעריכים את הרופא/ מורה/ מומחה שלכם הרבה יותר משהוא מעריך את עצמו. במילים אחרות הוא יודע יותר מכם עד כמה הוא לא יודע.

בכל זאת על ידי אמונה במישהו/ כיבודו אנו מעניקים לאותו אדם כוח/ מרחב פעולה בו מתאפשר התהליך שעוזר לנו להחלים או לפתור את הבעיה.

רק, בשום אופן, לא לייחס את ההצלחה לאותו "אדם יוצא דופן", בסופו של יום אף אחד לא יודע למה.

רעל זה רק עניין של מינונים.
יותר מדי וזה הופך לרעל, פחות מדי ורעל של אדם אחד הופך לתרופה של אחר.

כל אחד והרעל שלו.

"העבודה משחררת", נכון לאושוויץ ונכון להיום. ועוד פעם עניין של מינונים.

קצת מדי עבודה ואתה הופך לכלוא בעצמך, במחשבות של עצמך. הרבה מדי עבודה וזה שורף אותך, מקרה אושוויץ קלאסי רק בלי התנורים. 

במחשבת המזרח הרחוק לעומת זאת עבודה היא עוד הסחת דעת מסבל הקיום היומיומי, עוד צעצוע שמרחיק אותנו ממה שחשוב באמת, חיפוש רוחני והערה.

המיומנות הכי חשובה ללמוד בחיים היא
איך למות

    ילדות

קטג' מוזנחת שכמותך.

והפעם

לקט רוחני. כי אנשים מתעקשים להראות לי שיש יותר מסקס בחיים.

               נראה לי כתבתי על זה יותר בשש החודשים האחרונים יותר משש השנים הראשונות לקיומו של הבלוג.

אני גם צריך לעדכן את יומן כיס מתישהו.

מספר לכולם שנסעתי למנזר והיומן מסע עדיין לא שלם בגרסאתו האלקטרונית.

אבל לפני זה. 

מעניין אותי לאחרונה, איפה עובר הגבול בין רוחני לדתי?

כולם מכירים את עניין ההגדרה הרשמית: דתי זה דת ממוסדת, שייך לחברה, טקסים מצוות ודוגמה. רוחני זה הדרך האישית שלך להתחבר למשהו גבוה יותר, זה הרבה פעמים נוגד את מה שמקובל בחברה והרבה פחות מסודר, ממוסד, לקום בבוקר כל יום ב-6 ולשאת תפילה, לשים תפילין סוג של דבר.

זה מבחינה איכותית. אבל,

מבחינה כמותית

איפה עובר הגבול בין השניים?

לי לפחות נראה, שדת" זה בד"כ הרבה יותר אינטנסיבי מרוחניות. אם מישהו הוא מאוד רוחני, כל שעה ביממה הוא רוחני, כל החיים שלו הוא רוחני אז איפשהו הוא חוצה את הגבול והופך לדתי. לא משנה אם זה {יהדות}, {הינדואיזם} או {תקשור - קריאת כף יד - קלפי טארוט}. זה ברמה הכמותית.

כמה שאלות פתוחות למחשבה ולתגובות כאן למטה:

האם שיגעון יכול להיות מבחירה והאם זה עדיין שיגעון אז?

אם השפה עושה עוול למציאות, ואנשי הרוח הגדולים בהיסטוריה חוזרים על עניין ה'אמת העליונה נמצאת בשתיקה'

מה שקורה ברמה הפילוסופית זה ש:

"אם אתה מדבר = אז אתה משקר"

אני יכול לאמץ דעות, ערכים, אידיאולוגיה עכשיו אבל רוב הסיכויים שאני אזנח אותם אח"כ, אז למה להתאמץ?

נשמע סתמי, או דכאוני, אבל לא. ברמה הכי מציאותית תחשבו על דברים שאהבתם פעם, דברים שהאמנתם בהם פעם, דברים שהיו העולם שלכם פעם.
איפה העולמות האלו עכשיו?

וחזרה לרוחניות ודתיות, תרשו לי להוסיף עוד פקטור למשווה:
"אתאיזם"

well...

[כשיש הכל אין כלום, וכשיש כלום יש הכל
  זה מוכיח שאתאיסטים ואנשים שמאמינים באלוהים זה אותו דבר בעצם]

רגע תעצרו ותקראו את זה עוד פעם

MIND_FUCK

Those who know don't talk
and those who talk don't know a thing

//

Nas~

[a]

שם את השקט במסגרת ע"י שמיעת מוסיקה כל הזמן.
יפה הוא השקט.

להעביר ביקורת על מישהו זה כמו להעביר סכין חדה על הרכישה האחרונה של מוזיאון ת"א.

איזה קטע שכשלבנה ושחור עושים את זה אשכרה יוצא תינוק            (tag: גזעני)

[בין השורות - אינט.אם ]

בגרות זה התקופה בה דברים שהיו מגעילים הופכים לנחשקים ודברים שהיו נחשקים בילדות הופכים למגעילים.

רוצה: אינטימיות אינסטנט.
אבל בלתי אפשרי . אבל ניגוד פנימי .

גבר אמיתי לא משתמש בסמיילים בצ'אט.

[b]

"גם ליהנות זה סבל. ליהנות זה סבל בטווח הארוך"

"יש כאלה עם שרוכים בנעליים ויש כאלה עם שרוכים בכל מקום"

לפעמים מתגלים פילוסופים במקומות הכי לא צפויים. כמו למשל בקרב סגל המרצים בחוג למזרח אסיה. הוא אומנם מרצה לפילוסופיה הודית אבל למצוא מקוריות במקום כזה זה ממש לא טריוויאלי.

[בין השורות - annie ]

נזיר נודד חסר כל. חצי הכוס המלאה של ההומלס.

הכוח שבא מלעשות דברים בשביל אחרים, בשביל אהובים אחרים. מלעשות דברים מתוך אמונה, דברים בשביל אלוהים.
והחולשה של לעשות את אותם הדברים למען עצמך לעומת זאת.
למצוא בת זוג בשבילך, בשביל כל האנשים שמאמינים בך.

סוחב את השפיות כמו כתובת בעיר זרה, מפה בארץ רחוקה.
אוחז בה כמו במפתחות שרק איבדתי, עד שעל הידיים נשארים סימנים.

[c]

ולסיום שתי שאלות:

A. אם הייתי סימן פיסוק, בטח הייתי סימן שאלה.
מי את/ה היית?

B. כשאתם ישנים כפיות, מי מכפכף את מי?

שירה זה לחלשים/
    אומנות זה לחלשים/
       פילוסופיה זה לחלשים/