|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
אמא זה אהבה;
אנחנו רוצים אהבה בחיים - אמא תכופף את האמת כשצריך: אנחנו רוצים שקר/ אשליה
בחיים.
בן אדם לא יכול לחיות בלי סמים. לא משנה איזה.
אוכל, משחקי מחשב, רומנים של נשים, אלכוהול, מריחואנה, עבודה, קשרים הרסניים, צומי,
שוקולד, הימורים, פורנו, פייסבוק, טלויזיה, כושר...
בכל מקרה יש צורך להתמכר למשהו. זה
ההרגלים הקטנים שעושים אותנו מה שאנחנו. לטוב להרע.
אנחנו רוצים שמחה בחיים;
אנחנו שמחים כשאנחנו שיכורים או מסטולים - מחפשים שמחה בחיים אבל כל
הזמן בורחים מהחיים שלנו, עוצמים עיניים למציאות.
למה אנחנו פה, מכתב פתוח, סימן שאלה.
חיים רגילים ממושכים הופכים הזויים לאורך זמן, חיים הזויים
ממושכים הופכים רגילים לאורך זמן.
אלוהים נמצא בדברים הקטנים.
לפני חודש בערך נסעתי עם האופניים בלילה בעיר. עם dead by sunrise באוזניות (הלהקה החדשה של צ'סטר בנינגטון).
באמת מוזיקה עשר אבל מה? החוט של האוזניות לא ארוך מספיק ואם אני מזיז את הראש יותר מדי ימינה או שמאלה האוזניות נופלות.
פתאום קלטתי אחרי מעבר חצייה אחד שה-10 סנטימטר של מי שיצר את האוזניות זה ההבדל בין חיים ומוות ברגעים כאלו.
ויתרתי על להסתכל שמאלה 10 שניות לפני.
עכשיו שאני חושב על זה השם של הלהקה נורא סימבולי לנושא של הקטע.
בבודהיזם ה'אני' או האגו הוא קונסטרקט/ המצאה/ אין בו ממש.
וכל פעם ששואלים אותי אם אני בודהיסט ואני עייף מלהגיד 'כן' אני אומר:
"זה אני נגד בודהיזם וזה קרב אחד שאני רוצה להפסיד בו"
ואל תשכחו אנשים טובים, איפה שלא תהיו ש:
את האמת רואים רק כשעוצמים עיניים.
נזיר עירוני, חילוני
שמאמין באלוהים.
|
נכתב על ידי
,
5/11/2011 00:47
בקטגוריות **prose, **קצרים, אלוהים, בודהיסטי, התמכרות, אני, מוות, *פילוסופי, *פסיכולוגי, משחק מילים, **רוח
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
אהבה
חייבת להיות מהשטן.
תחשבו על זה.
>< אתה אובססיבי, חולה (love-sick), מהופנט, לא יכול ולא מצליח לחשוב על משהו אחר, כמו בטראנס, זומבי.
רק אותה, רק עליה, רק איתה, כל השאר מאבד משמעות, מהלך בלילות, בימים. מאבד שפיות. לא רוצה לאכול, לא לפגוש חברים, לא לעבוד, לא ללמוד.
סהרורי, לא מצליח לישון, העתיד מאבד חשיבות, רק להיות איתה. מסומם על ריק, שיכור על בסיס יום יום. משתגע במעשים ודיבורים. יוצא מעצמך. הנשמה יוצאת.
>< וכשהכל נופל אתה הולך לגיהנום. אקספרס, כביש מהיר, 180 מעלות, נופל, מאבד את זה, בפרץ אנרגייה אדיר זה הכל יוצא וכולם שומעים.
צלחות נשברות, צעקות באויר, האשמות עפות. או אולי יותר גרוע, מלנכוליה מתוקה, התענגות על רגעים שלא יחזרו, דיכאון, מרה שחורה. רעל. מוות.
>< וזה שאיבדתה כל ערך מוסרי בדרך זה כבר פרט שולי. כל מידה טובה נשרפה על אש ההקרבה שלך, על הברביקיו של הלב שלך.
השטן שותה את הדם שלך כמו יין וצוחק על הטיפשות, על התעוזה לעשות איתו עסקים. אתה משלם בריבית גבוהה. ריבית נושכת.
בפעם הבאה. בעוד עשרות אלפי שנה. אולי תדע. שלא לעשות עסקים עם אבא אדון. אחרי שתצא מאבדון. ותחזור לאדמה הטובה. זאת של בני האדם.
חושך_hell_flow_er_orr
| |
בסימן התמכרות
עקרון
אבל לא כך חשוב באמת
או הרגל חיוורון
שבגוף לא נושם כבר
כבר מת
בלילות שלקראת הירח מלא
מתרוקן
מחפש את הרגש הריק לתקן
את המוות לדחות
לארגן
בראשי משחקים
בלאגן בין דמיון
הגיון
בעיני פנסים
שוב הלילה לא יצא לי לישון
בטיעון של עסקת חבילה
היגיון מנצח
והרגש בתנאי או תפילה
אומר לא לה לה לה
מתבדח
מבחנת ניסוי
או סתם תאים מתים
מצלמת מעקב
בתיעוד רגעים פרטיים
חטאים חברתיים
ושוב אותה תפילה
בקשת מחילה
ושוב אותו כינור חורק
רק נשאר לבקש
בפעם הבאה
את הרגש לא לנתק
טהורות ופשטות לחבק
בנימה וולגרית
על כולם להתנשק
מלאכים ושדים
על כתף אחת
להזדווג
| |
הסיפור
שאנחנו מספרים לעצמנו.
אותי לא אוהבים כי אני _____. אנשים הם כל כך _____. כולם רוצים ממני ______. המשפחה שלי היא כל כך _____.
לכל אחד סיפור משלו.
יש כאלה שיש להם כמה סיפורים. סיפור אחד לכל מצב, כמו בגד אחד לכל ארוע.
אם זה נובע מהצורך להכניס משמעות למאורעות חיים שרירותיים לכאורה או סתם מנטייה מפתה לדרמטיזציה.
הסיפור הולך איתנו, גודל עלינו, משתנה. אבל יש בו גרעין קבוע בכל סיטואציה, סוף והתחלה.
הכי עצוב זה שגם שאנחנו יודעים שהוא לא נכון, הוא לא מרפה. האדומים הם תמיד הרעים, או הצהובים. זה לא משנה בסיפור חייבים להיות רעים.
או טיפשים, או ביקורתיים, או קנאה או עצב או כעס או שמירה על כבוד. you name it.
לזהות ת-סיפור זה הצעד הראשון, ואז צריך אומץ. לעמוד מהצד ולתת לו לגולל את עצמו. והרבה כוח רצון שלא להגיב.
לצאת מהמחשבה שאם אני לא יגיב משהו יקרה. משהו רע.
והרבה ניסיון והרבה כישלונות בדרך. וגם אחרי שנה זה לא לגמרי עובר.
בכל מקרה זה עדיף מלהרים ידיים.
מילות סיום: יש סיפורים גסים. ברורים כאלה שגם הבעלים וגם הצופים מהצד יודעים שזה הסיפור שלו. ויש כאלה שמתחבאים.
מתחבאים. מתחת ללוגיקה והיגיון, רציונאליזציה של ארועים. או מתחת לנורמות חברתיות, הרי כולם יודעים שזו הדרך ה'נכונה' לנהוג במצב הזה.
במצב ההוא. בגיל הזה. עם הבן אדם הזה ... ... ...
עזבו אותכם מסיפורים.
תורידו Audiobook
| |
שנות ה-60 או למרוד
כי עדיין לא רשמתי על הנושא הזה.
וגם כי עברו 42 שנה מאז שזה קרה (1969) - משבר אמצע החיים - מה באמת קרה לסיקסטיז?
אנשים חשבו שהם באמת משנים את העולם, וכמה אנשים - הרבה.
ואז כל הצעירים האלו הפכו למבוגרים והדחף לשנות נעלם - הם חזרו למצב הטבעי שלהם so to speak.
הרבה תופעות שנמצאות בשוליים היום היו פעם דרך מרידה מקובלת.
סמים, מסיבות, סקס, דתות המזרח, ג'ינס קרוע.
מצד שני דרכים ואסטתיקה של מרד התפתחה עם השנים ועברה תהליך של הסתעפות. היום רק צריך לבחור.
מטאל, פאנק, גאנגסטה ראפ, אקסטרים ספורט, אימו, הסתגרות בדירה של ההורים אחרי גיל 40.
זה לא באמת משנה העיקר לא לעשות מה שכולם עושים. אבל דרישה מרכזית לדרך זה למרוד ביחד עם.
כי מי שמורד לבד הוא סתם מוזר, תמהוני, פילוסוף יווני שחיי בחבית, אנטיפט, או הכי גרוע הומלס מסומם.
אבל עם חושבים על זה יש סיבות למה בשנות ה-60 הנושאים האלה עשו כותרות.
זה היה חדש.
הכל (או הרוב). אמצעי מניעה זמינים, מדיטציה, קנביס ביצור מסחרי, קוקאין, ג'ימי הנדריקס, אמריקאים על הירח,
Vietnam, you name it
מה שחדש זה בטוח דבר טוב להתאסף סביבו ולמרוד (אלא אם כן מדובר על הגאדג'ט החדש של APPLE)
אבל עם רגע לעצור ולשאול מה זה למרוד - זה לא נראה לי משהו מסובך יותר מהצערת זהות - חיפוש עצמי - להוכיח לעצמך שאתה
יכול/ כזה/ אחר/ טוב/ רע/ לא משנה, העיקר להוכיח משהו. אפשר גם להוכיח למישהו אחר.
ככה או ככה או אחרת בשנות ה-70 אפשר לראות את האנגאובר של ה-60. במקום חיפוש משמעות אנשים חיפשו ת-דיסקוטק הקרוב.
במקום רוחניות חיפשו חומריות - סתם עשור משעמם. שום דבר לא קרה. לא סתם לא עושים סרטים על ה-70. או אפילו כשה-70 ברקע.
על שנות ה-80 אני אפילו לא ידבר עם הפאה-שיער הזאת שלהם. איזה מן עשור יכול לחשוב שתלתלים זה סקסי?
לעזעזל - שתיתי יותר מדי קפה בשעה כזאת ואין לי עם מי לצאת למועדון אז אני מזיין לכם בשכל.
בא לי מנצ'יס...
נ.ב. רק בויקיפדיה אפשר למצוא ערך על ההיסטוריה של משחקי מחשב בכל אחד מהעשורים הנ"ל
| |
שינוי
- דייט ראשון זה קצת כמו לצאת עם עצמך
(עם ה - issues של עצמך)
- אתה נהייה מה שאתה רוצה להיות, מה שקשה זה באמת לרצות להיות שונה
(להאמין שאתה יכול להשתנות)
- המשותף לכל סוגי ההתמכרויות הוא הכמיהה לשחרור מן האגו
(איבוד מודעות עצמית וחיבור למשהו גדול יותר)
- שינוי מתקיים רק במנות קטנות
(מנות קטנות של ... גורמות לשינוי)
| |
רק להתפזר ברוח ,
כוונה אחת בלב
בלי מנוח
מחשבה אחת בראש
גם כשמנסה לשכוח
היא קוראת לי בימים
בלילות
היא עושה בי שמות
כוונה אחת בלב
בלי מנוח
מחשבה אחת בראש
גם כשמנסה לשכוח
אנו פעם היינו רבים
בשבועה של דם
בלילות שימורים
כוונה אחת בלב
לא עוזבת
מחשבה אחת בראש
מסתובבת
וללא ידיעתי
היא תפסה אותי
שאבני לעתיד
של חיים בעבר
נעלם לו כל זכר
ליום המחר
כוונה אחת בלב
לא עוזבת
מחשבה אחת בראש
מסתובבת
וחוזר ואומר
לא לשכוח לנשום
במהגלים אינסוף
סביב אותו המקום
רק לחנוק לשתק
את אותה מחשבה
רק לשוב לחייך
כי עוד לא אבדה
תקווה
כוונה אחת בלב
בלי מנוח
מחשבה אחת בראש
גם כשמנסה לשכוח
ובלילה אור יום
מאיכן הוא מגיע
כך לרגע אחד
מאותה ריקנות מפציע
והזמן הוא חודר
לאותם עורקים
והנצח צועק
לחיים ארוכים
בלילות זיכרונות רחוקים
| |
עבודת יד
רוצה למות
פגעתי במשהו קדוש
בטוהר ובתום
פגעתי בפנינה הערומה
באש הלבנה
בנשמה
רוצה למות
הפרתי הבטחה קדושה
שברתי מנוחה
באש היצר התנפצה
נוצרה פתאום
כאילו מתוך ביצה
של ענפים זרדים
השארתי מאחור
של פחמים אבק
שרוע פה
שיכור
מנסה לזכור
את פשר הטעות
שבלי סיבה או כוונה
נותנת בי דיבוק
ועוד הפעם
נשארתי מנותק
אבוד ומפוזר
לרסיסי אבק
של חלומות קרובים
מנופצים
של צפיות ובקשות
כמעט מגשים
נפרם לו עוד חוט
עוד חוט
לגיצים
והבטחה אחת
חלום
בשדה קוצים
| |
התמכרות
תשוקה
תאווה
קלסטרופוביה
הזיות
דמויות
חלומות בהקיץ
אפאטיה
איבוד תחושה
נמק
שקיעה אל תוך תהום
~
כך נראים חייו של בן אדם שאיבד צלם אנוש.
את היכולת להבחין בין טוב לרע.
הקריב את כל מה שהיה לו למען מושא תשוקתו.
אפל שחור משחור. סגול.
דברים עוברים טרנספורמציה ומקבלים ערכיות חדשה ואפלה. סובייקטיבית.
ערכיות המבחינה אך ורק בין התועלת האישית. התועלת שתצמח לך מסיפוק אותם תחושות מחסור.
כהה לדברים שפעם עניינו אותך אתה עוטף את עצמך בחלומות בהקיץ על אותה תשוקה. נשיקה. תאווה. רצח.
ואתה לא יכול לצאת.
לא בקלות לפחות.
לא מסוגל למצוא את העניין שפעם מצאת באותם דברים טובים. או שאמורים להיות טובים. אתה רק רוצה לישון.
בתקווה שההתמכרות שלך תופיע בפניך בחלום.
וכל כך קשה לצאת. להשתחרר.
לעזוב.
להמשיך הלאה.
לשכוח.
נרדף אתה ע"י הבחירות שעשיתה אתה ממשיך עם זה.
עוד יום.
עוד שבוע.
שנה.
ילדות.
בגרות.
ערפל.
כל מה שנשאר הוא הצער.
על אותה שנייה.
בה בחרתה.
את הבחירה הלא נכונה.
| |
שפל
בחודש האחרון המחשב שלי התקלקל.
כתוצאה מזה ראיתי הרבה טלויזיה.
זכרתי את החלומות שאני חולם.
וכתבתי הרבה במחברת ישנה אחת.
הספקתי לטעום פעם נוספת מחיים יותר פשוטים ויותר טובים ויותר מפוקחים.
ואני כנראה אוהב להיגמל מדברים כי כמו שהפסקתי לאכול שוקולד אחרי שסיימתי לקרוא את כריסטיאנה. פ אין בי שום חשק לשבת מול המחשב עכשיו.
אולי גם אני יפסיק לראות טלויזיה בסוף ואני אשתגע. הרי אתם יודעים שלהיות משוגע (חופשי) זה טוב ילדים?
***
אני כל כך עייף לאחרונה. הפסקתי לעסוק בפעילות מועילה למרות שאני קורא הרבה יותר ספרים.
התחלתי אפילו לאהוב להיות עייף. דבר שלא נשמע כמותו בעולם שלי. מתברר שזה כיף להיכנע ולישון את דרכך בחיים.
הקשר הנוכחי שלי הגיע לשיא ולאחריו הנפילה הגדולה
כמו ברומן מוצלח, אני מנסה לאסוף את הרגשות שלי שנשברו לאחר שהניצוץ נעלם.
ואני רציתי שעוד כל מיני דברים יקרו בינינו פתאום. שמצבים יצקו עצמם בהתאם לסיטואציות ודברים פשוט יקרו.
עכשיו אני פשוט אדיש. נטול רצונות בכלל. כאילו שאני מת ואני הוא הקשר.
מפחיד לראות שאותו אדם שהעלית על נס כמה שבועות קודם לכן נופל ביחד עם המצב רוח שלך.
***
ברקע:
Mandalay - You Forget
***
עוד פעם היה לי חלום על סקס.
סתם בחורה חמודה שהכרתי לפני שנה.
כנראה שזה חסר לי.
"לבחורה בחלום היה אופי של מזל קשת: כיפית, פיסית, אוהבת סקס אבל לא לוקחת דברים ברצינות"
היא באמת היתה מזל קשת.
***
בחוסר הרמוניה עם האהבה שבתוכי.
"אותן שפתיים חסרות מנוחה
מונעות ע"י פעימות בלתי פוסקות
מחשבה
אותה לשון הנדחפת לעניינים לא שלה"
עייפות.
"לברוח מהעולם
לברוח מכולם
עיוור לאותו חלום ישן
שפגע והוציא עשן
מסך ערפל בשדה של תקווה
מה הדרך הכי קצרה
להתחבא מכולם
מהעולם
לקרוע אותם עיניים
ישנות
לא עובדות ולא מכוונות
ואין בהם יותר דמעות
יבשו משנים של נזילות
כמו מכונה שהתקלקלה
עיוורת יותר בכל שנייה
רק 2 אבנים יפות
בין אותו מרחב אינסופי של מחשבות."
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: