כֵּנוּת

כן.

כי זה עוזר לי.

אבל אני לא יודע אם הוא קיים.

תכף נוסע

רחוק

תכף נוסע

(לא) שמחות

תכף נוסע

נשאר בלב

תכף נוסע

בהנחה שמישהו באמת אוהב

תכף נוסע

לאן?

תכף נוסע

חבל על הזמן

תכף נוסע

מתי תחזור?

תכף נוסע

רק לא להביט לאחור

מביט לאחור

ולא יודע למה

מביט לאחור

חושב עד כמה!

מביט לאחור

לחור נשמה חלול

מביט לאחור

(חצי) אכול

מביט לאחור

נגמרות המילים

מביט לאחור

אנשים כה קרובים לי זרים

מביט לאחור

כי קדימה שחור

מביט לאחור

לאחור

חושב למה?

ולמה לא?

חושב למה?

עד פה.

חושב למה?

מסתכל על השעון

חושב למה

זהו יום אחרון

דופק הזמן

נדפק הלב

דופק הזמן

אוהב לא אוהב

דופק הזמן

כואב

דופק הזמן

ואיתו גם החיים

נעים ולא נעים

מנחה להולכים

כי הולך כל כך רחוק

לא רואה את הסוף

כי מרגיש כל כך קרוב

אבל כל כך רחוק

כי שכחתי מזמן אאת הריח שלך

כי ברגע שהלכתי איבדתי אותך

כי אף אחד לא אמר לי שכך זה יהיה

כי הזמן פה תמיד בן לוויה בלתי נראה

וביום בהיר אחד בו הכל יהפוך הגיוני

באותו הוא היום יתאחד רצוני

עם מעשי עם בחירות שגויות

עם העבר כל אותם בעיות

עם הטירוף ועם הבריחה

עם ילדים ועם משפחה

ונוסע אני בלב שלם

ויודע כי יבוא היום בו אצטרך לשלם

מי יתן ולא אצטרך להביט לאחור

מי יתן ולא יהיה לי עוד על מה לשמור

 ועדיין חושב למה?

אפשר לראות את החיים שלך.

על הפנים שלך.

על הידיים שלך.

ובכל דבר שאת עושה.

החיים זה כמו חבית בירה שיש בה חור.

אתה סותם חור אחד בכדי לגלות שפתחת חור אחר.

בסוף הכול מתאזן.

יריעת הפתיחה הדהדה מרחוק

לא ימים לא לילות לא ראינו פריחות

וקולות של שמחה רשרושים של צחוק

לא קיווינו רצינו לא שקיעות לא זריחות

ורק את כל הזמן אומרת חוזרת מתי

וההד מכינור מהדהד מכוכב שבתאי

וקוראת וקוראת מבכה על זמנים לא עוד

ונוסעות רכבות ונוסעות הם ולא מגיעות

כך עובר לו הזמן כך עובר לו הכול

ואיתו בקשה יחידה להפסיק לסבול

כך גוהים עננים כך גוהות הדמעות

לא נשאר עוד הרבה עוד הרבה לקוות

דממה אחת סופית אל תוך ליל חורף קר

משאלה אחת בלב נגמרו הדרישות ליום מחר

מראה אחד בראש חקוק אבן מתוך זיכרון

אהבה וכאב באותו יום ראשון זהו יום אחרון

ואין לאן ללכת למרות ואין עוד את פה מי להמרות

שמש נמוכה בשעה של אחר צהריים שקיעה

וקולות ילדים רעבים בשעת שפל בשעת דומייה

יריעת הפתיחה זיכרון כה רחוק לא שקיעות לא זריחות 

רק רכבת אחת לכיוון לא ברור בסימן תהום

נעימה אחרונה מאותו יום ראשון אותו יום אחרון

פרפורים אחרונים של תקווה פרפורים של צחוק

ואני אותו ליל חורף קר רק מפסיק להיות

קצת באיחור, אבל בכל זאת.

ועכשיו מס' דברים שהחיים לימדו אותי על התחלות חדשות:

(1) מזל של מתחילים - זה היתרון שיש לך ברגע שאתה מנסה משהו בפעם הראשון, ברגע שלקחת סיכון. 

(2) הכול טוב ויפה אבל זה לא כל כך קל להתחיל משהו חדש, אני מקווה שאתם יודעים למה. 

     אם לא אז זה ממש בשבילכם: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=192226&blogcode=3182823  

(3) תמימות זו תכונה רעה נכון? לא בהכרח. לאדם תמים או חסר ניסיון הרבה יותר כוח לעשות ולהיות מאשר אדם תשוש או ציני מכישלונות

      אינספור. 

(4) רק תרבות מעוותת כמו התרבות המערבית יכלה לקבוע את ראש השנה שלה בפרק הסיום של הספר. מה זה החורף אם לא הסוף?

      ובמחשבה שנייה הימים כבר מתחילים להתארך. 

(5) כל התחלה חדשה היא שקר. או אשלייה אם נהייה עדינים יותר. החיים מתנהלים במחזור ואין דבר יש מאין.

 שנה טובה וחורף נעים

להתחלות חדשות