כֵּנוּת

בלי תכנון מראש

בלי הכנה מוקדמת

בלי להעתיק מאיפשהו

בלי לחשוב על מי תקרא

בלי להתגרות באף אחד

בלי התכתבות עם עצמי

בלי לקוות לגאונות

בלי דרישות בכלל

בלי מוזיקה

בלי משקה

בלי בגדים

בלי נוחות

בלי כוחות

בלי כלום

' ' ' ' ' ' ' ' '

וכמעט בלי מילים

אבל מי סופר ?

 מ . ח . ר . ו . ז . ו . ת .

 כמה חרוזים

  אבל מי סופר

מ.

אהובתי

מזה שנים רבות

ואיפה את

ח.

שום דבר לא קורה

לא איתך

ועם אחרת

שום דבר קורה

ר.

פצעים שעל ידי

נקווים מהר

ואלו בליבי

במסדרונות נפשי

סתומים יותר

ו.

חבר קרוב

עוטה המסיכה

חבר שלי

לשעבר שלךַ

ברכה לשווא

היא לא איתךָ

ז.

מה עשית לי

מה עשית

זין בעין

מה עשית

אני לא רציתי בזה

מה יהיה איתי

בלעדייך

ו.

מחשבות מכות

כמו מכות חשמל

וגוף כמו קשור

למיטה סיעודית

ככה קוראים לדברים האלה

חמש בלילה

לא

חמש בבוקר

טרף עצמו לדעת

חזר בשאלה

רצה ללמוד

אך לא ידע הוא

מחילה

חסר כבוד

וחסר דעת

הסעודה האחרונה

הבחילה

                                                                 אומרים "חייבים להיות שמח"
                                                       אבל אף פעם לא אומרים את זה לאם שקולה
                                                                     ואם כן, אז מה טראגי          

אני מגלה שיש לך להקה, תוכנית רדיו, cameo בטלויזיה או הופעת אורח ב-talk show ואני מוחק את המספר שלך.
אני שומע שאת שכבת עם מספרים דו ספרתיים שלא כוללים 1 או 2 בקידומת ואני שוכח שאת קיימת.
אני רואה יותר מ-3 בחורים סביבך ב-2 פעמים נפרדות ואני דואג לא להיות שם בפעם השלישית.
אני רואה מעל 900 חברים בפייסבוק בלי תמונה אחת שאת לבד בה ואני עושה unfriend.
אני רואה מעל 100,000 כניסות לבלוג והאייקון שלי לא מגיע לרשימת הקוראים שלך.

וגם-

משהו שרציתי לומר כבר מזמן לכל המאשימים, המבטלים בהינף יד, לכל הסבתות בנות העשרים ושאר אשמאים זקנים בני גילן.

לא משנה אם אתה ___ dick, hustler, pick-up-artist, player, gangsta, baller, bozo, pimp, dushbag
או אם את ___ gold digger, primadona, hoe, nasty, easy, trophy wife, drama queen, pillow princess
דרושה מיומנות רצינית כדי להיות שרלטן טוב

Jaguar_      _ ~

היית רוכב עליה?

stalker, pedophile, interracial, money bitch
JUSTIN BIEBER !!

           princess 

נכתב לצלילי זמפירה

https://www.youtube.com/watch?v=IT05J3_Gn2I

משהו דמוי טיילת, קרייה משמאל - סינמטק מימין, קר על ספסל מבט מופנה למטה, אנשים עוברים ברחוב מסתכלים עליי

חונק את הדמעות

רעד פנימי (או חיצוני)

לילה

מרשה לעצמי לבכות

רק כשכותב

מרשה לעצמי לכתוב

רק כשבוכה

ל.ב.כ.ו.ת

ל.כ.ת.ו.ב

אותם אותיות (והסדר אף פעם לא חשוב)

אנגרמה

לחבר את הקווים

הומלס

ברחובות ריקים

הומי אדם

בין מדרכות צמנט

עלה תלתן

מתקרב,

רואה רק עשב שוטה

תנו לי רק

מילה טובה

תנו לי רק

רק נחמה

תנו

רק קצת ממה שיש

להתחמם

באש המעשה הטוב

ממה לך להתבייש?

כמה אנשים בעיר הזאת

כמה חוסר נחת

כמה צריך

ולא צריך כלום בעצם

חיפושים, חיפושים,

לעשות, לעשות

הימורים לאס וגאס

מתמסחרים,

אנשים אבודים

מכורים, ממהרים

מחופשים כולם, מנוכרים

מעורערים, לא מרוצים

ואני יושב לי כאן

סופר אריחים

מדרכות של ערים.

לנסוע אלייךְ,

אבל לא בשבילךְ

לנסוע

מעצמי אין למי לתת

אף אחת לא רוצה

לא צריך,

זומבי

איש (חיי-)מת

"בן אדם לא יכול לשרוד לבד

 בני אדם הם יצורים חברתיים"

כן?

וכשהצעתי לך את נפשי

את ליבי הצעתי לך

כשהצעתי את גופי הערום רק לך לראות

אמרת לי -לא-

שלא היית מעוניינת

כמו טעות במספר

זיהוי מוטעה של פנים ברחוב

"חפש אצל אחרת"

אמרת לי

או שאמרת לי

"שאני לא מספיק טובה בשבילך"

"שאתה צריך מישהי אחרת"

"ואנחנו לא מתאימים"

"(לעולם לא היינו מתאימים וגם לא נהייה)"

"שכל מה שחשבתי זה הפנטזייה הפרטית שלי."

שקר

מעולם לא נברא ובטח לא קָרַם גידים

קְרֶם הגנה מהשמש

תפטור היא עצמה מאשמה

בעזרת כל התירוצים,

כל המילים, הנימוסים, הנמאסים

המילים היפות, הטונים המתחנחנים

תפטור היא עצמה מאשמה

בעזרת כל הסכינים.

ההצהרות, ההצערות

וכל החיוכים המזדיינים

כל ההצטדקויות, הכללים בספר

וכל המספרים הראשוניים,

אי אפשר לחלק אותם

לפרק אותם לסיבות הגיוניות, לתירוצים כנים

אי אפשר למצוא

וזעם יוקד

אש מקרקעית הארץ

ואור נופל

על איפה שעמדתי לפני רגע

ואת לא שם כמובן

אין כלום.

מלשון fuck you

מלשון fuck me

רק מאותו מקום עלוב,

מקום אפס אפשר להגיע

לזונות. מחוסר ביטחון עצמי

וחוסר כלום. משיממון

תחושות של חוסר מסוגלות

מוחלטת.

אתה רוצה להשתעשע?

לך לארקייד

אבל בעצם

אתה תגיע לאותו מקום

של חוסר תקווה מתמשך,

אַת אותו מקום

תעזוב.

והכל מעצבן אותי עכשיו

הכל כולל הכול

עוד רגש שיתחלף עוד שנייה

יתחלף לעוד משהו צפוי

רגיל  ומשעמם, מדכא ומעורר

חרדות.

רק לברוח.

אבל לאן?

פגשתי עוד "נפש טובה כמוני"

לא מזמן.

גם כן לא מעוניינת

להתמודד עם דברים.

אוהבת לברוח

ואם אין לאן אז בוכים

דמעות תנין או דמעות מלאך.

מה שבא. זה לא משנה

אבל העיקר השבילים

לאורך הלחיים.

גבישים מיקרוסקופים

המטהרים את העור,

שוטפים את הפיח,

עוברים על הסימנים הכחולים

ולפעמים אפילו

מגיעים אל האוקיינוס הגדול,

חלקם נופלים בפה

ואתה נאנק מנשימות

כבדות בבית החזה

בזמן שאתה בולע.

כמו Half

Half an hour

Or half a life

Half life

בואו נשחק

וחוזר להיות הומלס

כזה שטוב לו

כי הוא לא יודע

שבאמת יכול להיות לו טוב

כי כשמוכר זה טוב

גם כשמוכר הוא רע

אז כשרע טוב

וכשטוב רע

זה פשוט, לא?

ובכל הנוגע

ללדבר על עצמך

"הצלחה"

איזו מילה מוזרה

"עלה והצלח"

לאן בדיוק אני צריך לעלות?
או שאולי אני צריך

לעשן grass

"עלה והצלח"

עלה ירוק והצלח

שישרפו בגיהינום

כל המצדדים בביטחון עצמי

ע"פ הבודהיזם אין עצמי

אז איך לעזאזל הוא יכול להיות בטוח?
מי בדיוק שם בטוח?

מה בדיוק שם בטוח?

אתה שרוצה להתחיל איתה ברחוב

שמקבל פיק ברכיים

לפני הנאום שאתה צריך לתת,

את שלא יודעת לרקוד בחתונה

או לא התנשקת אף פעם

כשכל הבנים שהתחילו איתך מתקשרים באותו יום

מי פה בטוח בעצמו?

מה פה בדיוק בטוח בעצמו?

אתה בגיל 3

בגיל 5

בגיל 7

בגיל 18

בגיל 30

או אולי 70 רגע לפני שאתה עומד למות מסרטן?

ביטחון עצמו בתחת שלי

דברו איתי ויטגנשטיין-ניטשה

ואני אצעק לכם את ה(י)דעות שלי

דברו איתי להתחיל עם בנות

ואני אשב בצד כמו עכבר בכלוב

כמו ילד מבחנה.

או שאר המצליחים

Tyson, Jackson, Jordan ,Phellps

(0:32)

ולסכם את הכל

איך אפשר לסכם את הכל?

מקהלת עכברושים מנגנים בקונצ'רטו ה-V את הרסיטל ה-XI של שוברט

חבורת חלילנים לוליינים שהולכים אחרי הכבשה שלהם

הכבשה השחורה שלהם

צמד זומבים ברחוב במדים של בריונים שהם משטרת ישראל.

שום דבר מיוחד

סתם עוד יום רגיל

אֶלִי

למה עזבת אותי

אֶלִּי,

אלי.

לא ידעתי

עד כמה אני אוהב אותךְ

עד שעזבת

[צחוק הגורל

 דבר מטריד כשלעצמו]

אין סדר ואין היגיון,

חזרה לכאוס

שהיה מוכר לי

כל כך טוב

מלכתחילה

אֶלִּי הטוב.

אֶלִי הטוֹבַה.

ואיזה מלאך היא הייתה באמת

אֶלִּי הטוב.

אֶלִי הטוֹבַה.

כמו התינוקת בכרוב.

כמו ארנבונים לפני שרוצחים אותם ב-happy tree friends  

כמו שאמא שלי אהבה אותי כשהייתי בן חמש

אז היא

אמרה

"איזה ילד מקסים

 בעיקר כשהוא יישן"

0000000((000000000(0(0(000

כותב את הנשמה שלי על דף

אין שום דבר חדש

http://www.youtube.com/watch?v=A29cDw57qWQ

          צילום ועריכה : חייל בדיל

כותב כל כך הרבה אבל לא מפרסם.

(עבודה מחורבנת)

שאלה לקוראים הפעם.

מה אתם אוהבים בבלוג?

איזה סוגי קטעים?

איזה סגנון כתיבה?

לשים או לא לשים יוטוב בפוסטים?

לשים או לא לשים תמונות בפוסטים?

קטנות או גדולות?

רוצים לדעת משהו על הכותב?

תשאלו ואולי אני אענה.

אנשים מהמנזר,

אנשים במנזר, 

והפעם אני פונה לכריכה האחורית של יומן הכיס ומסתכל על שמות של אזרחים אמריקאים מן המניין, זקנים וצעירים, נשים וגברים, בעלי green card ובעלי אזרחות זרה וקורא את התיאורים. גם בכריכה הקדמית יש תיאורים של אנשים. כריכה אחת לא הספיקה.

אלה הם האנשים שעשו את הנסיעה שלי, לא סתם מצאתי לנכון להקדיש להם מס' שורות במחברת- יומן הזה ולספר איך הם השפיעו, נגעו, השאירו בי משהו. בין שעשו זאת ביודעין או שלא, לא סתם בחרתי לרשום דווקא עליהם, ועכשיו אני קורא את התיאורים. כמעט חמש שנים אחרי.

מרק לנקסטר- מזל גדי. לקראת נזיר בכיר (היום כבר כן). ברח לשבדיה כדי לערוק מויטנאם בסוף ה-סיקסטיז. לא בא מוכן וכמעט מת מרעב ומקור. בסוף מצא עבודה וחַבֶרה לאחר לב שבור, בטח בלונדינית.

כל הזמן בתנועה, חסר מנוחה אבל רגוע וחכם. מדבר המון. לֶב של בנאדם, באמת שאין דרך אחרת לתאר אותו.

3>

היה לי איתו אחלה Dokusans (שיחות שבועיות) - בנושאי תרגול, חיים, ושאר ירקות.

שיחה אחת על פגיעות בחיים. "אתה רוצה להיות חזק אבל 'יותר מדי חזק' זה כבר אטום, זה סגור. חייבים להיות רגישים לפחות איפשהו - אחרת קופאים". זה לא היה במילים האלה אבל המסר עבר.

דאייגקו רומיי - בשמו היפני. זנח את שמו המערבי אחרי שקיבל הסמכה מלאה ל-זן במנזר ביפן, ארץ בה העביר 30 שנה מחייו. פאקינג 30 שנה!

עובדה מעניינת היא אבא שלו, שהיה מיסיונר באותה ארץ. הו הו הו - צחוק הגורל. ככה הוא הגיע לשם בגיל הצעיר של 11. התאהב בארץ בשנות הנעורים המאוחרת כשקרא ספרים על אומני קליגרפיה יפנים.

רזה, גבוה מאוד, נראה מפחיד - 'בר מינן' היה מתאר אותו היטב אבל בעל דיבור רך וחיוך אנושי שמשדר שקט, צניעות, ביטחון. מתרגם ספרים מיפנית עבור ארגון סוטו זן העולמי. נראה כמי שמתקשה להסתגל מחדש לחברה מערבית אבל טוען שאין לו כוונה לעזוב.

יום אחד שאלתי נזיר שבא איתו איך אני יכול להגיע ליפן. הוא אמר לי "פשוט תבוא, תגיע למנזר. משם הכל יסתדר". לא האמנתי לו אז.

Video

רֶן, רנשין - מזל שור, מכינה עוגיות, שייכת למנזר green gulch שבפאתי סאן פרנסיסקו- מנזר החווה.

אשה חזקה ורגועה שתמיד נחמה אליי (ולכולם). איכשהו מזכירה באופי את אמא שלי (אותו מזל, וגם דומות במראה משום מה). תמיד מוצאת נושאים לשיחה בטבעיות ובענייניות. קיבלה חניכה לזן מאב המנזר ב-green gulch, סטיב סטוקי.

ויקי, ויקטוריה אוסטין - בטח מזל טלה (בזמנו חשבתי שבתולה). יש אנשים שכל כך מעייפים אותי שיוצא לי החשק לשאול.

מורה ליוגה מעצבנת, אם כי מנסה להיות נחמדה- ואולי בגלל זה. כל הזמן מנסה לתקן לי את ישיבת המדיטציה ואפילו מוצאת פגמים בהליכה שלי. למדה ביחד עם גיל פרונסדל, האיש שבזכותו הגעתי למנזר בסאן פראן. בסה"כ היא דמות סמכותית וחשובה במנזר מעצם היותה מורה רבת שנים במקום. ניסיתי להבין מאיפה הכבוד הזה שאנשים חולקים לה אבל כל מה שראיתי זה חוסר יחודיות והתעסקות בקטנות.

זה לא אומר, כמובן, שהיא בנאדם רע או משהו. וחוצמזה, נסתרות הם דרכי העולם הזה, או לפחות ממני.

המוֹרָה שלה בלאנש הרטמן אמרה לי פעם ש-2/3 מהבודהיסטים בארצות הברית הם ממוצא יהודי. החסרתי נשימה, לא רק ויקי אוסטין.

ג'ינה - מזל תאומים, אופק בבתולה (הבחורה עשתה שעורי בית). ניחשתי שהיא בת 29 אבל היא בת 46.

עבדה קשה כל חייה במקצוע שרכשה עוד בצעירותה בקנדה - נַגַרית. רגועה, נחמדה, שלווה, עברה ממקום למקום כל חייה וגם חייה בטבע. אשלי רמזה שהיא לסבית (אכן כן). התייעצה עם אסטרולוגים פעמיים בעברה, וגם אני עשיתי לה מפה (חינם. הלו? זה מנזר פה אנשים...).

<<לב חם והרבה אדמה>>

בזכותה היכולת שלי לאכול במקלות סינים השתפרה פלאים.

בהערת צד/ עכשיו מתברר - כל הבנות שאני פוגש ומתקרב אליהם רוצות להיות נגר. אז בחורות, אם יש המתלמדות בעץ מבינכן תשאירו הודעה :) 

.

העיניים שלי כבר דולפות מרוב שהייה מול המחשב, אז חלק ב' של הפוסט יעודכן בעוד כמה ימים.

\*/

/*\

[דבר מוליד את היפוכו I]

אנחנו הולכים לישון כשאנחנו עייפים, אבל שינה זה דבר שאנו משתמשים בו כנגד עייפות.

עכשיו תחליפו שינה באוכל ועייפות ברעב.

[דבר מוליד את היפוכו II]

1. הגבול העליון בפעולה מייצר יאנג 陽 אך בקצה פעולתו הוא נח.
2. במנוחתו מייצר יין 陰 אך בקצה המנוחה הוא פועל.

פירוש אחד מיני רבים:
1. פעילות גופנית אינטנסיבית מביאה בסופו של דבר לתחושת רגיעה כללית, תחושת שלווה.
2. בשיא השינה שהיא שיא המצב הפאסיבי או הלא מודע ביותר ישנו החלום שהוא שיא הפעילות, גם המוחית וגם ברמת הרגשות שהוא מעורר.

פירוש קאמה סוטרה:
1. גברים צריכים להתאמץ הרבה במיטה כדי להגיע לאפיסת כוחות ואיבוד המטען שלהם. לעשות על מנת לאבד.
2. לבנות לוקח יותר זמן להתחמם אבל ברגע שהמנוע התניע תגלו תאבון מיני בלתי נדלה. בניגוד לאורגזמה הגברית זאת הנשית ממריצה ודוחפת לסיבוב שני, בעוד הגברית להסתובב על הצד וללכת לישון.

[דבר מוליד את היפוכו III]

ידע בהבנה הכי גבוהה מוביל אותך להבנה בדבר אפסיותו של הידע, לצורך לעבור למדיום אחר של חווית המציאות

כמו אסטרונאוט שהגיע לירח, מה שרק אומר שהגיע הזמן למכור את החללית וללכת להקים בר בטקסס

~

פילו-סוף-הדרך

הכרתי אותה במסיבה שחבר הזמין דרך חבר. היא הייתה גבוהה, בטוחה בעצמה, לבושה בחולצה ומכנס חלק סטייל גאפ/ אמריקן אפררל. אחד האנשים האלו שנראים לך כאילו התלהבות של ילדים לא חלפה להם מסיבה מוזרה כלשהי. היא דיברה מהר ובהתלהבות בזמן שהברביקיו החשמלי במסיבת הדירה התבשל לו והייתה מוקפת בשלוש, ארבע אנשים בו זמנית. בחור תימני התחיל איתה, הרבה רוח אבל דווקא עם ראש על הכתפיים, מזל עקרב ומלאכת כיבוש הנשים כבר ניכרת בו, מבוגר ממני בשנתיים – שלוש, לא זוכר את השם.

נכנסתי לשיחה עם משהו על הודו או על טיבט, בטח משהו פילוסופי, זה הרשים אותה כי היא לא עברה למשהו אחר והמשכנו לדברים כללים יותר על עתיד, גורל או קארמה, לא זוכר. זה תמיד מאבד מחשיבותו יום- יומיים לאחר מעשה. בסוף המסיבה היא אמרה לי שנשמור על קשר ושאני ארים טלפון. אותם הדברים שהיא אמרה לבחור השני. לא לקחתי את הדברים שלה ברצינות ומהסיבה הזאת בדיוק לא היה אכפת לי לנסות.

כמה ימים או שבועות מאוחר יותר הרמתי טלפון, גיליתי שיש לה בלוג והתחלנו לנסות לקבוע פגישה. כמה שבועות או חודשים מאוחר יותר מצאתי את עצמי בבת ים בצהריי היום, לפני עבודה ולימודים, זמן לא נוח לכל הדעות. אבל היא ביקשה ומי אני שאני יאמר לא. לקחה אותי לטראק בגבעת החולות של בת ים (כן, יש דבר כזה), אחרי שאילצה אותי לאסוף בקבוקים זרוקים למחזור, להביא לפ'גו 106 בקושי נוסעת שלה. עלינו על החולות ומצאנו לנו איזה ראש גבעה שם טיהרנו את האזור מניירות וחצאי בקבוקי בירה, להציל את כדוה"א - לא פחות ולא יותר. נשכבנו על יריעת בד שהיא הוציאה מהתיק שלה ודיברנו על הכל ועל כלום, מזפזפים בין נושא לנוצשא. הוצאתי קלפים שהיה לי בתיק וסתם שלפנו לראות מה יעלה בגורל. היה חם אז היא הוריד חולצה נשארת עם חזייה מידה סי לפחות, אקסביציוניזם משובח וכיף אמיתי. גם כשערבים עברו מאחורינו בטנדר שלהם רק צחקנו ממשהו. אמרה לי שזה 'כל כך קל לה עכשיו לשכב איתי', סתם ככה בכיף שלה (אמצע צהריים , אמצע איזה גבעה בבת ים, אין עץ או שיח ברדיוס של 500 מטר!), אני שאלתי: כן? והיא חייכה, אמרה שהיא רוצה לסטות מהרגליה ולחכות לשם שינוי. כל כך קל לה עד שנהייה לה לא מעניין כנראה. טוב.

מסתכל עלייה, מתמתח משמש ספטמבר כבר בתחתונים, קודם הבגדים שלה ירדו ואז שלי. שלא תגיד שאני לא זורם, מעביר את הרגליים שלי על שלה, משתזפים.   

ברגעים הכי טובים שלי אני לא שם.

                                                פג'ו 106  

עברו שבוע שבועיים, היא לא יכלה להיפגש, כל פעם משהו אחר. כבר למדתי שלא ללחוץ, מחכה בסבלנות שלא באמת קיימת אצלי. מגיע איזה ערב לא קשור, שיחת טלפון, השם שלה על הצג, עונה והיא רוצה להיפגש הערב. 'יכול? לא יכול? מה יש מחר? לדחות דברים?' הכל מתערבב...
כן בכיף, מתי רואים אותך?

נכנס לפג'ו שבינתיים קנתה מוניטין בקרב החברים. 'לאן נוסעים? בא לֶךַ לשבת איפשהו? בא לַךְ ים (ב-10 בלילה)!? מתחיל להיות קר בלילות...'

נוסעים לחוף פלמחים

מתברר שהבחורה מכירה את כל צוותי השמירה/ הצלה/ דייג על החוף. מבקרת כאן הרבה. אומרת לי מה לעשות. אני הולך אחריה, מקשיב, מנסה ללמוד משהו. אני מצטווה לסחוב רפסודות קרשים, נאמר לי שאנחנו צריכים להדליק מדורה כי קר. כל אחד מאיתנו מתלבש על רפסודה בגודל 1.5 על 1.5 מ' ומתחילים לסחוב בכיוון המערות. מתברר שהגובה שלה לא סתם ושהיא לא פחות חזקה ממני, בטח לא פחות הרפתקנית.

סוחבים. הידיים כואבות וסוחבים עוד. הנוף יפה, חול עם מעט אשפה אבל כל זה נשכח ברגע שמסתכלים על שמיים זרועי כוכבים מעל שמאירים באור חלש את הספינות הרחוקות על קו האופק בלילה. החוף בפלמחים סלעי ואני נתקל מדי פעם בבליטות קשות על הקרקע שמשאירות סימנים אדומים תכף כחולים על הרגליים, נעלי הספורט קשורות לתיק. כאמור: טיול לא מתוכנן.

אנחנו מגיעים למערות אותן היא הזכירה, מתיישבים ליד אחת ומנסים להדליק אש, הציוד שבקרבנו הוא מועט לכל היותר, קצת מקלות-זרדים יבשים שליקטנו, מצית-גפרורים, איזה שמן-חומר דליק וכל מיני עיתונים-פתקים שנועדו להדליק את הזרדים ומשם האש לענפים ולרפסודה. עוד לפני זה היא מבקשת ממני לפרק את הדפנות. אני קופץ עליהם עם הנעליים, לא ברור מה יותר נפגע הנעליים או העץ. אנחנו מפסיקים ומנסים להדליק את החלקים הקלים יותר אבל הזרדים רטובים מהלחות של הים ושום דבר לא פועל כמו שצריך. אחרי ניסיון אחד-שניים-חמש-שש אנחנו מתייאשים ומוציאים מתיק את כל מה שמחמם.

ובכל מקרה זה פחות מחמם מפעם קודמת    

עדיין אני מחייך, הרפתקאות כשלא הולך חלק.

יושבים, קר, הנושאים החשובים לא עלו.
היא מתחילה להרצות לי על הרצון של היקום ועל זה שאני צריך להפוך לבנאדם טוב יותר, על זה שלאלוהים יש תוכנית ושאני רק בורג קטן במערכת של דברים שאנחנו לא מבינים ולא יכולים להבין. בהתחלה אני לא מסתבך בלענות לה. היא מספרת לי שהיא לומדת קבלה ושהיא יודעת שיש אלוהים כי ניסים קראו לה. אני הולך וחזור ושב כדי להתחמם בזמן הזה. אני מקשיב ומקשיב וכאילו משהו מתהפך אצלי, פקק קופץ, קצר-מתח חשמלי. מוצא את עצמי עונה לה, לא, יוצא עלייה. אני אומר לה את כל מה שאני חושב על הקבלה שלה ועל האלוהים שלה ועל היהדות שלה. היא הרוסייה הבוגדת שפנתה לכל מה שהמשפחות שלנו מתנגדות אליו, שכל מה שהשורשים שלנו אומרים לנו לא לעשות. היא אומרת שהיא יודעת מה זה אלוהים. אני מפרק את המילה הזאת לחתיכות. אלוהים? איפה הוא היה כש..... אלוהים? אם יש אותו אז למה לעזאזל..... אלוהים...

פאק אלוהים, ניטשה אמר שאלוהים מת. בשבילי ניטשה זה אלוהים.

בשלב מסוים זה מתחיל להיות לי מצחיק. אני מתגלגל על החול הקר, קופץ, צועק, משתגע כמו בריטריט של אושו, גירוש שדים-תקשור וכל החרא הזה. אני ממשיך לדבר וכבר לא אכפת לי על מה, אני נהנה מהקול שלי ומהעוצמה. מהאמת המוגבלת הנגלית לעייניה, לא שונה בהרבה מהאמת המוגבלת שנגלתה לעיני על ידה לפני כמה רגעים. כבר לא אכפת לי, מה תחשוב, מה תאהב, מה לא תאהב, קר, חם, פלמחים, תל אביב, בניתי עליה, לא בניתי עליה. יש רק אמת, יש רק אני. לעלות הכי גבוה כדי לרדת הכי נמוך.

שנינו דיברנו, עכשיו שתיקה ארוכה

"ממילים תיבנה, וממילים תיפול"

נתנה לי טרמפ הביתה, דיברנו על עבודה או תוכניות לעתיד או משהו, נשיקה על הלחי-שלום שלום

לא שמעתי ממנה מאז.        

No church in the wild