24.2.08
חלום הזוי על חברים שלי ואני שכלואים בתוך משחק תפקידים (Diablo II) במחשב.
בכל מקרה יום ראשון זה לא למדיטציה - רואים את סן פראן.
בתכנון: ביקור במוזיאון: cartoon art museum ומוזיאונים אחרים בסומה.
בפועל: יום שמוקדש כולו (טוב כמעט) לאומנות אלקטרונית. בבוקר מתחם Metreon שם אפשר למצוא הומלס מקומי משחק בארקייד,
קולנוע IMAX עם מבצעי 6$ לסרטים עד הצהריים (להיטים כמובן - קולנוע זר לא תמצאו כאן), לאכול POCKY בדוכן אנימה ומה לא...
בסוף המוזות נאלצו לחכות בעוד תוכניות המוזיאונים נזנחו לטובת יריד מפתיע שהתגלה לנגד עיניי. משהו בסגנון של ICON בת"א רק יותר גדול עם תשלום חד פעמי לכניסה בסגנון של הכל כלול. WonderCon זה כמו להכניס 2 מגרשי כדורגל ו 5 אולמות קולנוע למקום אחד. בכל מקרה היה נחמד הרבה דוכנים, סרטים, משחקים, אנשים עם משקפיים ושאר קפיטליזם אמריקאי דחוס למקום שבאופן מפתיע הצליח להיראות קטן. ובעוד אני נלחם עם חטא התאווה שעון הכיס תוצרת CASIO הצביע על חמש וחצי.
בדרך הביתה קרה מה שקרה, אולי האירוע של הטיול, ואני רק אצטט את מה שרשמתי ביומן המסע שלי:
"ניסו לשדוד אותי - לקחת לי את התיק (בתוכו 120$ בערך) אבל היה לי מזל הוא נפל, הבאתי לו אגרופים וברחתי"
מה שכן זה שאחרי שחזרתי למנזר הבנתי שיותר מכל אני כועס על עצמי. עליתי על הגג של המנזר ונתתי את אחד מאימוני הקראטה היותר טובים שלי מאז הניתוח. בעיקר כעסתי על עצמי שלא הגבתי בהחלטיות רבה יותר ויותר מהר. הרגשתי שאיכזבתי את המאמן שלי.
באופן מפתיע לאחר הארוע הזה, פתאום משהו בי הפך ליותר משוחרר, אחרי שאתה עובר את ה - worst case scenario כבר אין לך יותר מדי ממה לחשוש.
בכל מקרה לאחר אותו יום ראשון נמנעתי מללכת באותו אזור בחודשיים הבאים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: