כֵּנוּת

מוות

זה מה שנשאר.

או עבר.

לא יודע.

אם היא עדיין קוראת פה.

אם היא אי פעם קראה פה.

היא קרעה.

ועוד איך היא קרעה.

את הלב שלי לגזרים היא קרעה.

לא מצליח להדביק אותם היום. לא מצליח למצוא אותם.

בטח לא ברגעים כאלה. של התפכחות.

מהנורמליות שאני משכנע את עצמי שאני חיי.

מקניות, עבודות, חברים, תכנונים, קיץ, בלוג.

צוחק.

ספק צוחק, ספק בוכה.

לא.

לא צוחק.

בוכה.

.

..

...

...

..

.

והיא צודקת.

אנחנו לא מתאימים, ואולי מעולם לא התאמנו.

אבל עד כמה זה בכלל חשוב?

באהבה.

עד כמה זה בכלל חשוב להיות מתאימים?

אתה פשוט מאוהב וגודל לתוך זה.

אתה אוהב וזה גודל עלייך.

אוהב ונעלם.

שקט.

חסרונות, פחדים, היסטוריה, עתיד לא ידוע, שנאה עצמית, בלבול, גועל,,,

מוות.

פשוט נמאס.

נמאס מהכל.

הכל נעלם.

רק חזרה לאותו שקט.

לדממה.

להפסיק הכל.

...

...

...

...

...

...

...

...

...

...

...

...

...

...

נקודות

מסך לבן לפני ומוסיקה ברקע

וזהו נגמר

אני אמור להמשיך הלאה

צריך להמשיך הלאה

חייב להמשיך הלאה!

אני לא יודע מה יקרה אם אני לא ימשיך

ולעזעזל עבר כבר חודשיים מאז שנפרדנו. ומה?

הכי בריא להמשיך הלאה

לא רוצה להמשיך הלאה

מסרב, להמשיך הלאה

חולה אהבה בן 25, סטודנט מובטל, בלי עתיד ובלי כסף

............................

כמו שכבר מתישהו כתבתי "דבר מוליד את היפוכו".

המרכאות כפולות במקום כי אני לא יכול שלא להדגיש עד כמה זה חשוב.

דוגמא/ למה הכוונה:

כשיש שמש עוצמים עיניים. בחושך פותחים כדי לראות, מנסים משהו לזהות.

הצורה הכי מזוקקת של אור- [אש] הופכת דברים לשחורים במרחק נגיעה. לעומת זה בחורף האפל והקר יורד שלג צח ולבן, שלא לדבר על זה שהכל קפוא.

בחורף, חשיפה ממושכת לקור או פשוט ימים בלי אור שמש הופך את הגוף לטונים של לבן-חיוור. עוברים כמה חודשים וקיץ ישראלי טיפוסי משחיר את העור לא פחות טוב מאש. או פשוט אנשים באפריקה שחורים ובסקנדינביה לבנים. 

נכתב על חוף הים. ביום האחרון של חום הקיץ. שמיים כחולים כמו שחורים.

עננים

על שמיים כתומים תכולים

וגדר

כמו בצבא

רוח ערב

וענן שחור

חוף ים שכמעט נקי

כבר שוקעת השמש

היא עזבה אותי

כה ברור לי עכשיו

כמו טפטוף ביום קיץ

יקיצה מחלום מוכר

ומולי זוג יונים

עוד בשיא החיים

צוחקים וקדים

ונופלים וקמים

מולי זוג אוהבים

הוא גרמי

והיא מחייכת

שתי תיקים

על חולות צבע חאקי

וכמעט נפול שלכת

משתנים הם שמיים

מבהיר לשחור

לכחול שוב

סערה מתבשלת

זה כישוף

עד היום

זכרונות מציפים

זוג דרורים

שקשרו את הקשר

זוג זמירים

שלא לחייך

החיים הטובים

גם אם רק למס' רגעים

זהו שיר

סוף הקיץ

שיר סיום

חלומות מתגשמים

גם כן אלו חיים

אל תתקשר

אל תכתוב

כמו אמרת לי

בין מילים

בשתיקות הדפים מתמלאים

מרים מבט

עוד פעם זוג אוהבים

על כנפי השכינה

שחומי עור הפעם

הם באים והולכים

Antony & The Johnsons - Another world

יש לי תקייה על המחשב עם מלא קטעים פילוסופיים, רוחניים וכאלו. חומר גלם לקטג' קצרים. הכל פרי היוצר של כותב הבלוג שלכם אבל זה לא הנושא הפעם. נו טוב, אולי אני אכניס כמה מילות חוכמה פה ושם.

חושב על מה כן לכתוב...

...

..

.

טוב בסדר, עוד קצרים.

יחי ברירות המחדל.

רוחניות, (חוסר) ניסיון חיים, והרבה מילים ריקות

כשמאוהב, החיים מלאים משמעות. המצב הפנימי שלך מציף את השקפת העולם שלך, את ההתייחסות שלך לדברים. הופכים את משקפי השמש לך למשקפיים וינטאג' סטייל שנות ה-70. באותה מידה כשאתה שמח, עצוב או מתוסכל אתה משליך לגבי כל שאר הדברים סביבך.

 when something is absent (no) you don't have it and don't know what it is

so no is new 

כל אדם נולד עם פורמולה מתמטית שונה לגבי יחס ימי השמחה והעצב בחיים שלו. אני כנראה איפשהו בסביבת ה-5/1 לטובת עצב. ז"א לרעתי.

מעניין אם ניסיון החיים יכול לשנות את היחס הזה.

או אפילו לאחר ארוע ספציפי כמו להתאהב מס' הימים ש'אתה בשמיים' בזמן הקשר משולמים (בריבית) לאחר שאתם נפרדים עם ימים ש'אתה בגיהנום'.

אותו יחס מקולל. אולי.

when someone asks you “to get real” in actuality he asks you to stop being real to yourself

your perspective changes from your way in life to how life should be lived according to others

כמו שפעם חשבו שכדור הארץ שט על צב שעליו עומד אטלס ומחזיק את הפלטה הזאת שעלייה אנחנו הולכים, ככה גם תפיסות מדעיות מודרניות יכולות להיות שגויות.

הכי פשוט אם תקחו את ה"יקום". אם התפיסה שלנו של היקום היא שגויה אז בעצם אנחנו לא יודעים כלום.

וכל כך הרבה פעמים בהיסטוריה הפריכו תפיסות קודמות שזה יהיה רק יאיר ומשוגע לחשוב שאנחנו באמת יודעים משהו.

אבל בעצם זה משחרר. אם נכנעים לזה. תפיסות על מוות, פיזי ורוחני, משמעות בחיים או משמעות החיים כולם נפתחות מחדש.

ויש שם דבר אחד. גם אם מפחיד. חופש

כל הכתיבה שבעולם לא תעזור.

אולי רק המוזיקה. מוצא בה מפלט. גם אם זמני.

'כבר הרבה זמן שהוא היה שלם,גם אם קפוא'

זה לא הזמן למשפטים חכמים, לפוסטים מתוכננים, למילים יפות.

רק רוצה לבכות כמו שצריך. כמו שאני מרגיש עכשיו את הדמעות בעיניים. רק שלא מצליח להביא את עצמי לשם.

מנחם את עצמי עם הבטחות ריקות. כאלו שכנראה אני לא אוכל לקיים.

יוצא לשטח בלי מודיעין. בלי לדעת מול מי אני עומד.

ואולי אף פעם לא ידעתי.

וכעס, בא כאילו משום מקום. ואיתו מילים, ודפיקות על השולחן. ויש שם גם נחישות. (לא יודע מאיפה).

ועם המילים הדמעות גוהות. וכמעט ...

אבל לא. עדיין לא. מספיק כואב.

ובתוך כל המערבולת הזאת אני מתייעץ עם כל דבר שזז. חברים, ידידות, משפחה אפילו.

וכל אחד אומר דבר אחר. ואני נשאר עומד במקום לא יודע מה לעשות. בטח לסמוך על עצמי זה התשובה הנכונה.

אבל איזה עצמך לעזעזל? זה שלוקח סיכונים ונפצע, ונפגע? ומת?

זה שהולך על בטוח והולכים עליו? זה שלא החלטי ומחכה לצד השני שכנראה מחכה לך?

אהההההההההההההההה.

באמת שמה שהולך כאן לא הולך לשום מקום. "אתה חולה", "אתה צריך פסק זמן", "תשתה משהו, תאכל משהו"

"לא רעב, לא צמא, תעזבו אותי כולכם." גם לא רוצה לישון. לא רוצה כלום.

רק אותה

אבל אי אפשר ככה.

אני יודע.

אז מה עושים?

*דמעה*

*עוד אחת*

*טעם מלוח בפה*

-הפסקה-

אלוהים יעזור לי.

בעסקי האהבה רק הוא יכול.

...

ואם לא אלוהים, אז קרישנה.

לא קרישנה? אז ישו.

או מוחמד.

או ג'ה.

גנש.

הבאבא סאלי.

זה משנה באמת?

מישהו.

והכי מצחיק זה שהתפללתי שיתן לי קשר לפני שנכנסתי לתסבוכת הזאת.

אני לא מאמין באלוהים ובכל זאת התפללתי.

וקיבלתי את מה שרציתי.

בערך.

לא מצליח לסיים את הפוסט במשהו ראוי לשמו.

משהו עצוב באמת.

תסלחו לי.

ויותר חשוב.

אתה יודע שאתה באמת אוהב לעשות משהו כשלא אכפת לך גם לעשות את זה לבד (לאכול, לשתות, לעשן, משחקים, רק תבחרו...)

Poetry is often sad because it's basically songs sung with no voice, unheard screams in the dark

Or maybe the movement of thoughts in our head, very often a dark place

על יחסיות: תציבו אידיוט בראש קבוצת מאמינים והוא יראה להם גאון

מוכיח שבני אדם יכולים לשרוד תחת מגוון נסיבות והדבר העיקרי שמשפיע זה אמונה או תחושת מטרה

If each individual is unique than no one is

logic taken to the extreme is a big mindfuck

רוחני בחומרי: אדם רוחני שלא התעורר לרוחניות שלו בד"כ מוצא מפלט במוסיקה (או סמים)

כותב הרבה על בלוגים לאחרונה. זה בטח אומר שאני צריך להמשיך הלאה.

בלון קומיקס

תיבת טקסט

מסגרת שחורה

נשמה בקונטקסט

תחליף לחיים

או סתם שעשוע

חור באדמה

אדונינו הטוב ישוע

כשכואב או בודד

כשכולם כבר שונאים

או נדמה שכן,

כשדואב הלב,

אנשים מתרחקים

ונראה שאין

אחרים לעקוב

הנאה כשצופים

אין את מי לאהוב

תחליפים זולים

רומן ברשת

בין זוג מתבודדים

חיים וירטואלים

למנודים

אקח לגופי

זוג עיניים עייפות

תהיי אחותי

לפני המסך לפחות

ברגליים רועדות

עיקצוצי קור בגוף

עוד שעה שעתיים

בוודאי התמכרות

כשכואב או בודד

כשכולם כבר שונאים

או נדמה שכן,

,כשדואב הלב

אנשים מתרחקים

ונראה שאין

רומן דמיוני

מסתיים כמו שהתחיל

קשר רצוני

בין זוג מתכתבים אבודים

וכל השאר

שרצים ליער

מסתכלים על תהום

לכל מי שמתחבא בהמון

ולכל הכותבים

גיבורים עם העט עוד ביד

מקלידים אמיצים

להעביר רק עוד מסר אחד

מָסַכִים לבנים

במסגרת שחורה

כמו עפר למתים

והדיו עוד זולג נפילה

חבר הכי טוב

זיכרון קטן

מצבה בודדה

אבל יושב בחדר וצועק

עבודות סמינריוניות מחכות. שיחכו.

מחוות לא ברורות. אגרופים באויר. דפיקות על השולחן.

תסכול, תסכול, תסכול.

וכמו רק כשפתחתי תבלוג

מגלה בעצמי עוצמת רגש שחשבתי שכבר נעלמו מזמן. 

["בלוג יקר"

  אני כותב לך את זה כי אני כבר לא יודע לאן לפנות.

  לעזעזל איתה. לעזעזל איתי. לעזעזל עם מה שקורה בינינו.

  לא לעצב מילים, ליפות משפטים. פשוט לומר, להוציא החוצה.

  עוד פעם בלוג כחור באדמה, בן אדם צועק על קצה של תהום.]

בגדול היא צודקת, לא טובים אחד לשני. 

דיבורים לחוד, מעשים לחוד.

מפר הבטחות.

מזיק.

אבל מה אני יכול לעשות.

לכי תגידי את זה למישהו מאוהב.

אי אפשר, אי אפשר,הדבר הזה גדול ממני.

והיאוש.

ולא יכול שלא להיזכר איך זה היה בהתחלה.

כאילו משום מקום, נקודת אור.

משב רוח קרה ביום קיץ.

הפתעה אמיתית.

[ וגם אתם יודעים,

  קוראים יקרים, מי שקוראים

  שאני כבר מזמן לא כותב פוסטים כאלו

  שהתבגרתי, השתניתי, ראש על הכתפיים

                                    היגיון קר]

 כן בטח

sick fairy

no happy home

no making merry

and me alone

שיר על תרבות הבלוגים

אידיאליזציה

או אהבה חד צדדית

נכנס לרשת

ומסתבך

בזיכרונות, בבלוגים

הכל חולף

לולאה כה טובה

נתיב בריחה

חבל על עץ

פינה טובה

שואל מי את

ואין עונַה

לוחץ שומע קליק

רואה תמונה

ב 2005 שיער צהוב

ב 2006 רטוב

השתקפות או מראה מציאות

והיום התמונה עכורה, זו טעות

התצלום לא ברור

וכמעט לא מוכרת

במן חדר ישן

וגם אני

כמו בדיקת ראייה

מסתכל במראה ורואה

גבר צעיר, גופייה

לא בטוח

גם מי אני

ואולי אף פעם לא ידעתי

הרי אין עוד שני

שום דבר לא נשאר

שום דבר לא קרה

שערה בתוך כוס

הטיפה המרה

♠♥♠

השער שוב שונה

הוא הפעם אדום

מן חיוך משונה

משפטים מקריים לרשום

כמו נקודות שחורות

על מסך LCD

כמו נשמה מקולקלת

רק רוצה היא

מהגוף להשתחרר

כמו זיכרון ישן

או סיוט חוזר

לא יתחיל הוא ולא יגמר

הדג עוד מפרפר

על גדה של נהר

את הסבל למגר

רק לא להישאר

כמו אפקט הפרפר

או כמו סרט אימה

במן loop חוזר ונשנה

מתהפך באדמה

ולמה עוד פעם

למה לסבול

למה עכשיו

ולמה הכל

♠

ספק שועל

ספק מלאך

ספק לבד

ספק איתך