לפעמים אני נזכרת באותה אישה זקנה בלטביה, שעמדה בקור, בחוץ, עם דמעות בעיניים כחולות וניסתה למכור זרים קטנים של פרחים שנבלו, כל כך הרבה ייאוש היה בה. אני גם נזכרת אך היא בכתה כשהבאנו לה מוצרי אוכל, בירכה אותנו ובכתה, פשוט בכתה.. ואני חושבת על אותם ילדים קטנים, עם בטן נפוחה, ועם רגליים רזות שבקושי מסוגלים ללכת ועל אותם ילדים ערבים קטנים שעומדים בצומת ליד הבית שלי, כולה בני 7-8 ומנסים למכור מסטיקים, והם תמיד שם, מבוקר עד ערב..
למה יש אנשים שנזרקים לצד? שהופכים בעיניי הממשלה ורוב הציבור לבלתי נראיים? כמו ברומן המפורסם ,כל החיים לפניו".
ואיך זה מגעיל אותי לראות חבורות של בנים ובנות, שכל מה שמעניין אותם זה מכנס חדש, הכוסון בשכבה ולהישתכר במסיבה.
סעמק.



and im just a blank place that wont change a thing.