מאז שסבתא שלי, אמא של אבא שלי נפטרה

הבן אדם היחיד שהוא גם משפחה שהכרתי בתור בן אדם מבוגר (ולא בתור ילדה) שנפטר

ומאז אבא שלי קורא לעצמו יתום ובאמת מתכוון לזה שהוא יתום

כאילו שהוא איזה דמות מאיזה ספר של דיקנס או משהו

אתמול היה התאריך הלועזי

שהוא גם היום הולדת של בת דודה שלי (נכדה של סבתא שלי)

לא חושבת שמישהו זוכר את התאריך העברי

בצהרי שישי (שניה אחרי שהתעוררתי) שאבא שלי שאל אותי אם אני באה איתם

ואמרתי שאני לא יודעת

הוא התחיל לצעוק עלי שאני חושבת רק על עצמי ולא אכפת לי מאף אחד אחר

אמרתי לו, ולמה לא אמרת לאחי שנסע עם חברה שלו לצפון

ולא היה לו יותר מדיי מה להגיד

אחר כך אמא שלי אמרה לי שהוא בכלל לא זכר את התאריך

וזו אחותי שהזכירה לו

בגלל היומהולדת של הבתדודה ופיסבוק מזכיר לנו דברים כמו ימי הולדת

אחרת אני מניחה שאחותי בכלל לא הייתה שמה לב

ברור שנסעתי איתם, בית העלמין שסבא וסבתא שלי קבורים בו נמצא קרוב לפה

אולי 5 דקות נסיעה מהמושב, אפשר לומר שאנחנו ממש "שכנים"

דודה שלי, אחות של אבא שלי בטח לא זוכרת את התאריך

והיא גם ככה צמודה לבת דודה שלי אחרת עכשיו

שעברה ניתוח כריתה ושיקום של השדיים שלה - שניהם

כי מהצד של האבא (שלהן) יש סרטן שד גנטי, והיא נושאת את הגן (היחידה מהבנות אם אני זוכרת נכון)

והשנה אחרי שהיא עשתה בדיקות וגילו משהו שהוא אפילו לא הדבר האמיתי אבל יכול להפוך אליו

החליטו על כריתה, והיא בסך הכל בת 34-35

היא חשבה שאם יצטרכו לטפל במשהו זה יהיה כבר כשהיא תהיה זקנה כמו שקרה לסבתא (אמא של אבא שלה)

ולא בגיל כזה צעיר

אז נכון זה לא טיפול בסרטן והקרנות וכל הבלאגן הזה

אבל היא עברה ניתוח, שלא לדבר על השלכותיו הפסיכולוגיות של ניתוח כריתת שדיים ומה שזה עושה לאישה

אפילו שהיא עברה שיקום באותו ניתוח

וצריך להחלים ובעלה לא נוקף אצבע

ולכן דודה שלי לא משה ממנה ומתעצבנת על בעלה של הבת דודה שלא עושה כלום

ומה לעשות, אני לא זוכרת אותו בתור אחד שאי פעם עשה משהו יותר מדיי

אני בטוחה שהבת דודה שלי יכולה להסתדר כמה שעות כדי שאמא שלה תסע לאזכרה של סבתא שלה, אמא של אמא שלה

אבל זה כמו שאתם מבינים לא קרה

גם הבנות דודות האחרות שלי, מלבד זו שסיפרתי עליה יש עוד 3

לא הגיעו או חשבו להגיע

זה לא נמצא בראש שלהן או בלו"ז שלהן

מי שהיה הבנזוג של סבתא שלי ב16 שנים האחרונות

ביקר בבית עלמין כמה שעות לפני שאנחנו הגענו

המצבה הזוגית שלה ושל סבא שלי הייתה נקייה

נרות נשמה היו במקום המתאים להם

ופרחים רעננים הונחו על הקבר

זה עצוב שאנשים שוכחים תאריכים כאלה

עצוב שהמשפחה הקרובה לא נמצאת שם

כי אחרי הכל, מי אמור לזכור את האנשים האלה

אם לא הילדים והנכדים

סבתא שלי נפטרה בגיל 88 כמעט 20 שנה אחרי אחרי סבא שלי (בעלה)

היא זכתה להיות אמא לשני ילדים, וסבתא ל-7 נכדים וסבתא רבה ל-3 נינים.

היא עברה שואה (באאושוויץ) וגיהנום בפני עצמו בחצי שנה לפני שהיא נפטרה

כבר שנים לפני שהיא אמרה שהיא לא רוצה לחיות יותר

אבא שלי אמר שמה שהכי מפריע לו זה שאחרי שאנשים מתים אף אחד לא זוכר אותם

האמת, אני לא צריכה תזכורת, אני חושבת שחלק מהם חיי בי

(ואצלי במיוחד מהצד של אבא שלי, אני פשוט שיכפול של הצד הזה של המשפחה)

והאנשים שהכרנו, משפחה חיים בנו בצורה מסויימת

ואנשים אחרים שהכרנו, הם בזכרונות שלנו, וכל עוד אנחנו חיים יש מי שיזכור

והיום יש תמונות ותמיד אפשר לספר סיפורים על מי שהלך והיה חלק מהחיים שלנו

אבל אנשים שלא השאירו חותם על האנושות לא יזכרו בצורה גלובלית

רק ברמה האישית של המשפחה הקרובה והפרטית

במיוחד מי שנפטר בגיל כל כך מבוגר שרוב החברים והמכרים כבר לא בין החיים יותר

שלוש שנים...