כי בצורה אחרת, זה פשוט לא זה

את הסופרת אלונה פרנקל רובנו זוכרים מהילדות

(או הורים שקראו לילדים שלהם את הספרים שלה)

ספרים כמו: ספר הפילפלים, ספר האוכל והספר סיר הסירים היו סוג של נכסי צאן ברזל בכל בית

ילדים אהבו לשמוע אותם והורים אהבו להקריא אותם

בשנים האחרונות הוציאה אלונה פרנקל 3 ספרים למבוגרים

שהם למעשה אוטוביוגרפיה של החיים שלה עצמה

הספרים הם: ילדה, נערה, אישה

אני לא זוכרת מתי בדיוק קניתי את הספר האמצעי - נערה

ואני גם לא זוכרת למה קניתי אותו (זה היה במבצע זה בטוח)

אבל כשבאתי לקרוא אותו לא באתי עם דיעות קדומות

מהכתוב על הכריכה האחורית של הספר ציפיתי לספר ישראלי שמספר על התמודדות עם העליה לאחר השואה וכו'.

במקום זה נתקלתי בספר משמים למדיי

זה לא שהכתיבה רעה, שלא תבינו אותי לא נכון

זה פשוט לא מעניין, זה לא כתוב בצורה מעניינת, ולא מסופר על דברים מעניינים

או אולי זה לא מדבר למי שלא קרא את הספר הראשון שלפי הביקורות שקראתי אמרו שהוא מעולה

אבל זה לא העניין באמת

ב-100 העמודים שטרחתי לקרוא

היו יותר מדיי חזרות על אותם סיפורים

כמו למשל 3 פעמים שהייתה חזרה על העבודה של אמא של אלונה, או זה שאבא שלה לא מצא עבודה, או זה שאף אחד לא טרח ללמד אותה עברית גם לא בביה"ס שהיא הלכה אליו, ואפשר למצוא עוד ועוד דוגמאות

אם היו מורידים את כל החזרות שיש ב-100 עמודים האלה הם היו מצטמצמים לכדי 20 עמודים שגם בהם לא היה שום דבר מעניין מדיי

אני לא יודעת כמה חזרות נוספות יש בהמשך הספר, אבל זה בטח היה מצמצם אותו בלפחות חצי

אגב, שמתם לב שבשנים האחרונות בחלק ניכר מהספרים ה-50-100 עמודים ראשונים נוטים להיות מאוד משעממים

פעם כשהייתי פותחת ספר, הוא היה מעניין ומרתק כבר מההתחלה, עכשיו צריך לקרוא קצת יותר מכמה עמודים

ולפעמים גם זה לא מספיק, כי באמת שחלק ניכר מהספרים פשוט משעממים למוות

בשביל מה צריך הקדמה כל כך ארוכה משעממת ומייגעת?

הסיפור עצמו לא כל כך מעניין, או לפחות לא מסופר בצורה מעניינת

מסופר על אלונה הנערה שעלתה עם ההורים שלה לאחר מלחמת העולם השניה לישראל

ועל קשיי העליה, למרות שלא מסופר ממש על קשיים רבים (שאני בטוחה שהיו) אלא  על דברים מאוד ספציפיים שכאמור חוזרים על עצמם הלוך ושוב

וזה קצת אפעס מעצבן ומיותר לחזור כל כך הרבה פעמים על אותו הדבר

אני יכולה לשער לעצמי שהסופרת עשתה זאת על מנת להבהיר נקודה מסויימת

אבל בספרי מבוגרים בשונה מספרי ילדים לא צריך לחזור על יותר מפעם אחת על אותו סיפור

זה פשוט מיותר ומוציא את חשק הקריאה.

ציטוט אחד ויחיד שאהבתי מתוך הספר:

למרגלות הפסל ניצב משמר של חיילים, חמושים ברובים וכודנים.
אבא שלי י צא מהמונית, ניגש ושאל אחד מהם על מה הם שומרים, הרי אין כאן נפש חיה.
והחייל אמר שכל לילה הם שומרים כי אנשים לא מפסיקים להשית את הפסל. מנפצים, שוברים, עוקרים את אותיות הברונזה, מלכלכלים וכותבים משפטי שטנה נגד היהודים. והרי כה מעטים נשארו בחייים אחרי שהגרמנים צדו ורצחו מיליונים מהם.
אז הם שומרים עליו, על הפסל.
ואבא שלי בכה. הייתה זו הפעם הראשונה שראיתי אותו בוכה.
מנעוריו הוא קיווה וקיווה, כל כך האמין וקיווה, שהרוע ימוגר. הוא האמין שכל בני האדם יחיו בשיוויון - כל הגזעים, כל העמים. גם היהודים.
(עמוד 28-29, הסבר מדוע עומד משמר חיילים ליד פסלו של אנילביץ, ואיך זה השפיע על אביה שהיה בטוח שאחרי המלחמה הזאת הרוע ימוגר מהעולם, אבל הרוע עדיין קיים)

המלצה:

עדיף לוותר על הקריאה

(אני ויתרתי אחרי 100 עמודים)

נערה | אלונה פרנקל

הוצאת חרגול פלוס, עם עובד

266  עמודים