סוג של פוסט פריקה

נמאס לי מזה שיש אנשים שלא שמים את הדברים החשובים באמת בסדר העדיפויות שלהם

נמאס לי מזה שיש אנשים שבורחים מאחריות לדברים שלהם שהם עושים או שהם צריכים לעשות

נמאס לי שיש אנשים שצריכים לעשות משהו (וזה יכול להיות כל דבר) בשביל עצמם, והם ממציאים כל הזמן תירוצים למה הם לא יכולים לעשות את זה

נמאס לי מזה שיש אנשים שכל הזמן מקטרים על החיים שלהם כמה חרא להם וכמה הם קשים ולא עושים שומדבר כדי לשנות את זה

נמאס לי מזה שאנשים אפילו לא מתאמצים להשיג דבר מסויים ועל ההתחלה מוותרים כי הם חושבים שזה יהיה להם קשה מדיי (אפילו שיש מצב שזה בכלל להיפך)

נמאס לי מזה שאותם אנשים אפילו לא מנסים

נמאס לי מזה שיש אנשים שלא דואגים לעצמם אלא תמיד לאחרים

נמאס לי מזה שיש אנשים ששמים את עצמם תמיד בעדיפות אחרונה אחרי דברים ואנשים אחרים

נמאס לי מזה שיש אנשים שמתנהגים כאילו שהדברים החשובים באמת לא חשובים בכלל (למרות שהם אומרים שכן חשוב להם אבל מעשים אומרים הרבה יותר ממילים)

נמאס לי מזה שיש אנשים שמקיפים את עצמם בלוזרים שמשפיעים על ההתנהגות שלהם ומורידים אותם לרמה הזאת גם (יש אמרה שאומרת "מי שישן עם כלבים שלא יתפלא שיש לו פרעושים" באופן אישי אני חושבת שזה מעליב את הכלבים... אבל זה מעביר את הרעיון הכללי)

נמאס לי מזה שיש אנשים שנחמדים לאנשים אחרים, מתאמצים בשבילם, ודואגים להם, שברגיל אותם אנשים מתייחסים אליהם כמו לסמרטוט במקרה הטוב

נמאס לי מזה שיש אנשים שמאפשרים לאנשים אחרים לנצל אותם כל הזמן

נמאס לי מזה שיש אנשים צבועים שמנצלים את טוב ליבם של אחרים

נמאס לי מזה שהעולם שלנו הפך להיות היום עולם שבו מסננים בטלפון במקום להגיד "אני לא יכול/ה לדבר כרגע, נוכל לדבר מאוחר יותר?"

נמאס לי מזה שיש אנשים שאומרים "אני אחזור אלייך" אבל צריך שיקרה נס שהם באמת יעשו את מה שהם אומרים

נמאס לי מאנשים שמבטיחים שהם יעשו משהו, אבל בסופו של דבר לא עושים (אל תבטיחו מה שאתם לא יכולים/מתכוונים לעשות)

נמאס לי מזה שיש אנשים שמחפשים כל הזמן תירוצים למה לא

נמאס לי מזה שיש אנשים שכל הזמן מקטרים על הילדים שלהם, והם לא מבינים שההתנהגות של הילדים היא תוצאה ישירה של החינוך (או האי חינוך) שלהם

נמאס לי מזה שיש אנשים, הורים לילדים שמאפשרים לילדים שלהם לסובב אותם על האצבע הקטנה, גורמים להם להוציא כספים שאין להם, ואחר כך מתלוננים שאין להם כסף והם מסובכים כלכלית

נמאס לי מה שיש אנשים, ששכחו שבתור הורים הם המבוגר האחראי ולא הילדים

נמאס לי מזה שאנשים כל הזמן מתלוננים שאין להם זמן לעשות דברים אבל הם גולשים שעות בפייסבוק ו/או משחקים בכל מיני משחקים מטופשים בסמארטפון ו/או עסוקים בשיחות חסרות תועלת בוואטסאפ ו/או רואים סדרות ריאליטי פח בטמבלוויזיה. ואלה מהם שיש להם ילדים מתפלאים אחר כך שהילדים שלהם מתנהגים כמוהם והופכים לזומבים שמחוברים כל היום לסמארטפון שלהם

נמאס לי מזה שיש אנשים שמוציאים כספים על שטויות, אבל לא באמת על משהו שהם צריכים

נמאס לי מזה שאנשים מבזבזים כסף שאין להם בטענה ש"חיים רק פעם אחת" (אבל צריך לחיות ממה שיש לא ממה שאין)

ונמאס לי מזה שיש אנשים שאין להם ערך לכסף וכל הזמן מבזבזים וחיים בלי חשבון

נמאס לי מאנשים שגרים בבתים מפוארים ומאבזרים וקונים רכבים מפוארים אבל בפועל הם בחובות ואין להם גרוש על התחת והכל הצגה אחת גדולה (מה שגורם לי לתהות איך הפכנו להיות עולם כזה חומרני)

נמאס לי מזה שיש אנשים שעסוקי בלקנות לילדים שלהם דברים חומריים במקום לתת להם את התשומת לב שהם צריכים

נמאס לי מזה שיש אנשים שלוקחים את האנשים שבאמת תורמים להם ומכניסים להם אור לחיים כמשהו מובן מאליו

באמת שנמאס לי כבר