כתבה מישהי בטוויטר:
ילדים בני שבע
עם דרכון מלא חותמות, אנשים שמגדילים את המינוס כדי לטוס לחו"ל, טיסות לואו
קוסט שמשגעות את כולם, גם אני הייתי ילדה בחופש הגדול, צפיתי בטלוויזיה,
פעם בשבוע ביליתי בבריכה העירונית ושיחקתי עם הילדים בשכונה, ליבי על
הההורים והילדים המוטרפים של ימינו
אני חושבת שיש לא מעט הורים היום שאיבדו את זה. איבדו את השליטה על אורח החיים שלהם ובמיוחד ההתנהלות הכספית שלהם.
הורים שיקחו את הילדים לחופשה (בארץ או בחו"ל זה לא באמת משנה) כי "כולם עושים את זה" ו"אני לא רוצה שהילדים שלי יהיו שונים"
או תירוצים אחרים כמו "הילדים מחכים לחופשה הזאת כל השנה"
חופשה זה מותרות
לטוס לחופשה בחו"ל (נכון סביר להניח שזה יותר זול מחופשה בישראל) זה עדיין מותרות
חופשה בבית מלון בישראל בשיא העונה (וגם כשלא) זה מותרות
חברה
סיפרה לי שהיא חיפשה דיל לחו"ל 10 ימים 10 אלף דולר (באוגוסט) ל4 אנשים
(הורים + 2 ילדים) כולל הכל. אמרה לי שזו מציאה. אבל אין לה כסף לזה.
היא תעדיף לשלם מעט פחות אבל בארץ.
זוג חברים בדיוק חזרו מחופשה באילת
2
לילות, 3 ימים, זוג הורים + 2 ילדים, מלון חצי פנסיון 6000 ש"ח לא כולל
כסף שיצא על קניות של כל מיני דברים שהילדים רצו וכמובן ארוחות צהריים.
ההוצאות מסביב עוד 3000 ש"ח.
אני לא מבינה את הקטע של לנסוע לאילת ולפצוח במסע קניות. אילת לא באמת זולה משמעותית מיתר חלקי הארץ
חבר
אחר מספר לי שבכלל שהם לא טסים לחו"ל (הוצאה כבדה) אשתו החליטה להוציא את
הילדים 3-4 פעמים בשבוע למסעדה עכשיו בחופש (לא הבנתי את ההיגיון מאחורי
זה)
כל יציאה כזאת עולה כ500 ש"ח וזה לא כולל עוד כל מיני פינוקים קטנים בלי שום קשר לזה
פה סרט קולנוע, שם גלידה, פה פיצה וכדומה
1500 ש"ח בשבוע, 6000 ש"ח בחודש אחד של החופש הגדול
וזה עוד לא כולל את ההוצאות השוטפות שלהם
לא מכירה הרבה משפחות שיכולות להרשות לעצמם להוציא כל כך הרבה כסף
וכל אוגוסט לפניהם
ועוד לא דיברנו על רכישת ציוד לביה"ס שגם זה לא זול במיוחד
אלה סתם דוגמאות מהתקופה האחרונה.
כשהייתי ילדה לא היו דברים כאלה.
בחופש הגדול היינו בקייטנה ב3 שבועות הראשונים של החופש
ומגיל מסויים פשוט היינו בבית
לא הייתה בריכה במושב באותה תקופה במושב (היום יש) כך שבדרך כלל בסופי שבוע היינו נוסעים לבריכה כלשהי (בעיר) או שהיינו נוסעים לים.
חופשות
משפחתיות היו לרוב נסיעות ושינה אצל חברים של ההורים (על מזרנים / על הספות בסלון) מה שלא
עלה כסף. והיינו מטיילים הרבה וכל השנה לא רק בחופש הגדול.
לא קנו לנו כל מה שרצינו. אבל תמיד היה לנו כל מה שצריך ואף פעם לא הרגשנו
מחסור (הילדים של היום, לא כולם כמובן, אבל עדיין... תמיד חושבים שחסר להם
שלא קונים להם מה שהם רוצים ושההורים חייבים להם משהו)
ההוצאות שההורים בחרו לעשות היו נבחרות בקפידה. והזמן שלנו איתם יחד היה נטו זמן איכות איתם.
טיילנו בטבע, ראינו נופים, הכרנו את הארץ.
אני
חושבת שהפעם הראשונה שהייתי בבית מלון הייתה בערך בגיל 9 וגם לשם נסענו עם
משפחה של בת דודה של אמא שלי שהייתה להם יחידה במלון הזה לשבוע כך שהשהות
שם לא עלתה להורים שלי כלום.
אבל לא ממש ישבנו במלון
לטייל אפשר היה בחינם.
ואם היו מקומות שהכניסה הייתה עולה כסף אלה היו סכומים נמוכים למדיי (10-15 ש"ח).
לא זכור לי שהיינו אוכלים במסעדות. תמיד הכינו אוכל ושתיה מראש בתוך צידניות באוטו.
וזה היה לגמרי בסדר, אף אחד מאתנו לא התרעם מעולם על זה שלא נכנסנו לאכול במסעדה.
אף פעם לא באנו (אנחנו הילדים) בדרישה שיקחו אותנו לאכול במסעדה.
אני מכירה היום משפחות שבילוי הוא לא בילוי אם הם לא הלכו גם למסעדה בנוסף.
לעיתים נדירות היינו הולכים למסעדות. אבל זה היה זול באותה תקופה משפחה של 2 הורים + 2-3 ילדים היו אוכלים ארוחה יפה ב50-60 ש"ח.
היום ארוחה במקדונלדס עולה 65 ש"ח - לאדם אחד.
ואם הולכים למסעדה אז לא הולכים לשיפודיה או מקום זול, חייבים שזה יהיה מקום פנסי ויקר
היום הכל יקר
כשהייתי בתיכון כרטיס לסרט עלה 18 ש"ח.
פחית קולה עלתה 3 ש"ח.
היום כרטיס לסרט עולה 45 ש"ח ואין לי מושג כמה עולה פחית קולה כי אני לא שותה קולה.
והחלק הכי מוזר זה שהורים (בארץ לפחות) ידם קלה על האשראי, הם עושים הוצאות כספיות כאילו אין מחר.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
