אז מה היה לי בעצם בשבוע האחרון...

מלאו לי 25 שנים, שלא נחגגו באופן מיוחד.

האמת שבערב שבועות חגגתי עם המשפחה ועשינו ארוחה חלבית לפי בקשתי.

לפעמים היום הולדת שלי מתנגש או מתקרב לחג השבועות, ואני חובבת עוגות גבינה שכמוני, תמיד מבקשת מאמא שלי שתכין לי עוגת גבינה ליום הולדת.

החלק המפליא ביותר בעניין, כל המשפחה שלי, ללא יוצא מן הכלל התקשרו אלי ביום הולדת כדי לאחל לי מזל-טוב. אמא שלי, אבא שלי, אחי (מהצבא) ואחותי הקטנה.

עבדתי באותו יום, שהיה יום עמוס משהו (יום שלישי) וגם הלכתי לחדר כושר.

מהעבודה שלי קונים לי מתנה צנועה נגן mp3 (זה מה שביקשתי) ואני גם צריכה לקבל משהו מהחברה (אני חושבת ארוחה זוגית באיזו מסעדה או משהו כזה).

אני לא מהטיפוסים שחוגגים יום הולדת ברעש וצילצולים, אני לא עושה מזה big deal אני חושבת שהיחס שאני מקבלת מהמשפחה והחברים שלי אומר הכל, אני לא צריכה לצאת למועדון בשביל זה. מה לעשות מסתבר שאני בן אדם שקט.

מה שכן ביום הולדת באמת רואים מי הם החברים שלך, להוציא את החברים לעבודה שנו טוב הם יודעים מראש (יש לנו רשימה של ימי הולדת), רואים למי באמת אכפת ומי באמת זוכר, ככה שיוצא שהחבר הכי טוב שלי, לא זוכר אף פעם את היום הולדת שלי. אבל חברים אחרים שלי התקשרו ודיברנו, וזה היה נחמד כזה.

ביום שישי בערב אחי הלך להגיד ברכת הגומל.

לא לא נראה לי שהוא חוזר בתשובה או משהו כזה.

פשוט מאז שהוא נמצא בשטחים בכל מיני מקומות, עוברים עליו דברים לא משהו.

מסתבר שהם יצאו למבצע (בין רביעי לחמישי) בג'נין והשיירה שלהם עלתה על מטען, הוא היה הראשון בשיירה עם ג'יפ סופה, אחריו נסע "זאב" (שזה רכב משוריין). אחי אומר שלמזלו יש לו אינסטינקטים טובים, כי למרות שהוא היה הראשון בשיירה, ועל רכב מלא בנשק (הוא היה הנהג האמת) אין עליו שריטה אחת. חברים מהצוות שלו שהיו ב"זאב" נפצעו קל עד ביינוני (שתבינו שלפי הגדרת הצבא קל-ביינוני זה שברים פתוחים וכד').

הוא סיפר לי שבכל פעם שהוא הולך לישון הוא זוכר את הפיצוצים ואת ההודעה בקשר "יש עלי אש מכל כיוון יש לי 2 פרחים" שהמפקד שלו צעק בקשר.

ההורים שלי לא ידעו על המבצע הזה (אחי לא מספר להם) אבל הם יודעים טוב מאוד איפה הוא עושה קו, והם שמעו את זה בחדשות בבוקר ונורא נלחצו, רק בסביבות 11 בצהריים אחי התקשר שיחררו אותם לסופ"ש ולרגילה.

אבל אפילו הוא אמר שהוא היה מעדיף להישאר עוד שבוע בבסיס, לסיים את המשימה בהצלחה ואז לצאת לרגילה, ולא כמו עכשיו שהם יצאו לרגילה ו2 חברים שלהם פצועים.

הוא גם אמר שהוא לא רוצה לצאת יותר לשטחים, הוא אמר שהוא מפחד, חברים שלו מפחדים, תשמעו טעות קטנה או שאתה מת, או שאתה נשאר עם נזקים כאלה בגוף, ומה עם הנפש? גם היא נפגעת, ועוד איך נפגעת, זו טארומה לכל החיים.

ביום שישי עשינו ארוחת ערב משפחתית עם חברים של המשפחה, יותר חברים של אבא שלי, הם דיי גידלו אותו שהוא היה צעיר. אמא שלי תמיד חושבת שהמשפחה הזו היא משפחה של סנובים! שהם סתם מרכלים כל היום (משמע היא לא ממש אוהבת אותם), אבל ניחא, הזמנו אותם לארוחה, אמא שלי הייתה אחראית על הבישולים (הכל היה טעים סוף הדרך). והאמת נראה לי שהיא הופתעה לטובה.

היו צחוקים בשולחן, היו דיבורים, היה ממש כייף.

בלי יומרות, בלי סנוביזם, פשוט ארוחה עם חברים.

לא יודעת למה היא חשבה שהם סנובים (נכון שהם מפוצצים בכסף), אבל האווירה הייתה ממש מעולה, ישבנו וקישקשנו 3-4 שעות (וכמובן גם אכלנו) והיה ממש נחמד.

יש לפעמים שאתם מכירים בן אדם מיוחד, שיהיה מוכן לעשות בשבילכם הרבה יותר ממה שאנשים רגילים יעשו. קרה המקרה והכרתי אחד כזה, קוראים לו ספי (וכן אנחנו רק ידידים), אני מכירה אותו כבר כמעט 3 שנים (להערכתי) והוא אחד האנשים הכי מקסימים שפגשתי.

כן, למרות שיש לנו המון חילוקי דיעות (לא ראיתם מימיכם שני אנשים מתווכחים כמו שלנו יוצא), ולמרות שלא תמיד אנחנו מסכימים, הוא אחד מהאנשים שאני יכולה לסמוך עליו שהוא יהיה שם אם אני אצטרך.

כבר כמה זמן שאני מנדנדת לו שהמחשב שלי מקרטע, קורה שמחשב אחרי 6 שנים, נגמר לו הסוס (חוץ מזה כשאני חוזרת מהמחשב בעבודה שהוא מהחדשים בשוק לגרוטאה בת 6 שנים יש הבדל, לא יעזור).  ספי שידרג לי את המחשב, הוא אפילו בא אלי עד ת"א בשביל להביא לי את המחשב ולעשות את ההתקנות האחרונות.

אני לא חושבת שהייתי מגיעה למחשב שיש לי היום לבד. גם פונקציה של כסף וגם פונקציה של זמן.

אני חושבת שהדבר הכי כייף היה החיבוקים שלו (אני תמיד מתחבקת עם חברים שלי) והוא מחבק מהלב!

אתה יודע ספי, למרות שלפעמים אני עושה לך את המוות, אין כמוך! ואל תתווכח איתי שאתה לא מיוחד!

זהו, השבוע נגמר

ושבוע חדש בפתח

אין יותר חגים

אין יותר חופשים

עד ראש השנה

מקווה שעובר על כולכם סופ"ש שקט

ושיהיה לכולנו שבוע מדהים!