אתמול פגשתי בעבודה שלי מישהו ששירת איתי בצבא. סתם במקרה נתקלתי בו במסדרון, ואמרתי היי אתה מוכר לי מאיפשהו, והוא גם זכר אותי. אמר לי שהוא לא מאמין שהוא רואה אותי פה (רק שתבינו שנתיים ומשהו אני בתאגיד ומעולם לא ראיתי פה מישהו שאני מכירה ממקודם).

זה כזה מוזר, כי בצבא, הייתי תותחית במחשבים, והיום אני מרגישה סתם כמו עוד בורג קטן במערכת. הוא אמר לי שעד שהוא השתחרר עדיין ידעו מי אני והשתמשו בחומר שהשארתי אחריי (דברים שקשורים למחשבים, לא מה שאתם חושבים).

בכל אופן זה היה נחמד לפגוש אותו.

אתמול הלכתי גם לחתונה של ידיד שלי.

זה מישהו שהכרתי לפני 4 שנים בערך בעבודה אחרת והיחסים ביננו ידעו עליות ומורדות (והרבה כאסחים) אבל בסופו של דבר נשארנו חברים טובים.

הוא התחתן עם בחירת ליבו בגן אירועים בגליל ים (ליד הרצליה) מקום מדהים, אינטימי.

אני התאהבתי במקום, באמת, יצא לי להיות בכמה גני אירועים אבל מקום כזה עוד לא ראיתי (לא המוני כזה).

בכלל החתונה הייתה מאוד משפחתית, אני ממש הרגשתי כבוד שהוזמנתי, הרוב הגדול של האורחים היו משפחה וממש מעט חברים, אולי 250 איש היו שם.

לא נפגשנו 3 וחצי שנים, אבל אנחנו בקשר בטלפון ובאינטרנט, והדבר הראשון שהיה לו להגיד לי אחרי שבירכתי אותו במזל טוב, זה "כמה את יפה".

משום מה הרבה אנשים אומרים לי את זה לאחרונה (מיותר לציין שאני לא חושבת ככה).

אפילו שהלכתי לחתונה לבד (בלי בנזוג, יען כי אין לי, אבל לא מפריע לי) היה כייף לאללה, היה שם מישהו מהצוות שלי עם חברה שלו וישבנו וקשקשנו יחד, ורקדנו, ואכלנו. ובסוף הוא החזיר אותי הבייתה. זה כייף לנסוע בקבריולט, פשוט מרגישים מלכי הכביש (וכולם מסתכלים עליכם).

וכל זה קרה באותו יום

ככה במקרה פגשתי שני אנשים שלא ראיתי הרבה מאוד זמן

מיותר לציין שהלכתי לישון מאוחר ואני הרוגה מעייפות...

אבל זה היה שווה כל רגע מזה