מדיי פעם יוצא לי לקנות לי בגדים (אהבה גדולה שלי לגנות בגדים) אחת החנויות האהובות עלי במיוחד היא של "קסטרו". יש חנות אחת שאני קונה שם קבוע, שם הכרתי את הנושך, שמהיום יקבל גם את התואר הנכסף האובססיבי.

לפני שבוע הלכתי לי לקנות בגדים, והנושך היה בחנות, שיחת חולין, ואז התחיל הקטע של, אני מתגעגע אלייך, למה את לא מתקשרת, למה את לא מבקרת וכו'.

ואני בתגובה, למה אתה לא מתקשר אלי (כאילו למה שאני אטרח?)

רק כדי להזכיר, זה היה מישהו שהיה לי קטע איתו לפני חצי שנה בערך, ואיכשהו הוא נעלם לי ואני נעלמתי לו. וככה זה נגמר...

הוא צעיר ממני בשנה (10 חודשים, הוא מתעקש!) והוא מתנהג כמו ילד, מזכיר לי את אחי.

אתם בטח מכירים, אלא שחושבים שהם יבואו ויראו לי ירח וכוכבים כאילו שיש להם כל כך הרבה מה לחדש לי (והאמת זה כבר לא קשור לגיל, זה קשור לאנשים בכלל).

בכל מקרה, היות וידעתי שהוא רוצה אותי רק בתור מספר נוסף לרזומה שלו, אמרתי לו שאם הוא רוצה אז שנצא לאנשהו, אז קבענו ליום שלישי. אמרתי לעצמי אולי הוא יהיה קצת רציני. אבל לא, ביום ראשון דיברנו, הוא ניסה לשכנע אותי שנהיה אצלי בבית או אצלו בבית, וזה עיצבן אותי, כי אני יודעת בדיוק לאיפה מוביל העניין הזה. ביום שני הוא לא התקשר בכלל, לא שמעתי ממנו והוא לא ענה לי כאילו בלעה אותו האדמה. החלטתי ביום שלישי שאני לא עונה לו, מסננת. וכך היה, פתאום רק לקראת השעה שקבענו הוא התקשר (סליחה, אבל יש לי דברים יותר חשובים לעשות מאשר להתייחס למישהו שמתעלם ממני במשך יותר מיום שלם). הגיע יום רביעי, והבן אדם מתקשר אלי ברצף, הייתי בחדר כושר ואחרי שעה היו לי יותר מ-50 שיחות שלא נענו ממנו! הוא גם הספיק לשלוח לי הודעה שהוא לא מבין מה הוא עשה ולמה אני לא עונה לו (חיים קשים, לא מבין כשמסננים אותך?) ובסוף הוא השאיר לי הודעה שהוא מפחד שקרה לי משהו, ואז טוב היות ואני לא שייכת כנראה לזן המניאקיות, שלחתי לו SMS  שיירגע ושהכל בסדר.

המצאתי לו איזו סיבה שבגללה לא עניתי לו וזהו

יום אח"כ שוב טלפונים באובססיה אני שוב לא עונה.

יום שישי SMS אם בא לי לעשות משהו, אמרתי שלא נראה לי.

לבן אדם יש קשיים בהבנה מסתבר.

האמת שאני לא יודעת למה בכלל חשבתי על לצאת איתו

אין לנו שום דבר משותף, השיחות שלנו חוזרות על עצמן ולדעתי הוא משעמם לאללה.

וההתנהגות שלו הפעם ממש עיצבנה אותי

גברים, לא למדתם שצריך לתת צומת לב למישהי שרוצים לצאת איתה, ולא להיעלם לה ליום שלם ולצפות שאח"כ הכל יהיה בסדר??? אני לא אומרת להתקשר באובססיה אבל להראות איזה סימן חיים ולא להתעלם לגמרי

ולמה רק אני נופלת על האנשים השרוטים??? (או בעצם הם נופלים עלי)

איפה הם האנשים הנורמליים???