לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2011    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2011

Sometimes I feel blue


 

פתאום, אחרי שבועיים שהיו מלאים בראיונות

ושלא תקלו ראש, לבן אדם כמוני בלי רכב לנסוע לראיון עבודה ולחזור לוקח כמה שעות

פתאום הגיע שבוע שקט, אין יותר מדיי טלפונים

אף אחת מהחברות שהייתי אצלן עוד לא חזרו אלי

 

באחד הראיונות שהיו לי בשבוע שעבר הפגישה נקבעה בקניון מסויים

לא פעם ראשונה שיצא לי לעשות ראיון עבודה בבית קפה בקניון זה או אחר

זה קורה לפעמים שהחברה רוצה להשאיר את המשרה דיסקרטית

או שחברת ההשמה מקלה על המרואיין במקום לגרור אותו אליהם ובאה לעיר יותר קרובה

לא חשדתי או חשבתי שמשהו לא בסדר

הבחור שדיברתי איתו בטלפון הציג לי תפקיד מסויים שנראה לי

קבענו ראיון עבודה

וביום ובשעה היעודה הייתי היכן שקבענו

הבחור לעומת זאת לא היה שם

3 צילצולים אליו והוא לא עונה

10 דקות אחרי השעה שקבענו הוא חוזר אלי

שכח בכלל שקבענו, התנצל והתייצב שם תוך 10 דקות נוספות

עכשיו הייתם חושבים שבן אדם שבא לראיין מישהו אחר, יהיה לבוש בצורה מסויימת

לא כאילו כרגע הוא גם מהמיטה או משהו כזה

אז הגיע בחור ממושקף, בערך בגילי אולי קצת יותר

עם שיער פרוע ששיער שיבה כבר שזור בו

לובש כפכפים, ג'ינס משופשף וקרוע, וחולצה דהויה שידעה ימים יפים יותר

טוב, אמרתי אם אני כבר פה בוא נראה מה הוא מציע

אז החברה, שהוא לא סיפר לי עליה מילה בטלפון (ולכן גם את האתר אינטרנט שלהם לא מצאתי), זו חברת סטארטאפ שחיה בקושי חצי שנה (כשחזרתי הבייתה עשיתי בירור קצת יותר מקיף על כל ה"דברים הטובים" שהוא סיפר לי על החברה) ובכלל התפקיד שמדובר, זה ממש לא קרוב למה שאני עושה, לא קשור למקצוע שלי, לא קשור לכלום, הם פשוט רוצים מישהו עם ידע טוב במחשבים.

לחברה, שלטענתו מאוד מצליחה, אפילו אין משרדים וכל העובדים שלהם עובדים מהבית, עם הציוד האישי שלהם

לא אלאה אתכם בהמשך הסיפור, כי החברה לא מצאה חן בעיני בכלל (אפילו שיש מצב שלמוצר שלהם יש פוטנציאל)

והתפקיד שהוצע לי בכלל לא קשור למקצוע שלי, והאמת לא משנה כמה כסף הם היו מוכנים לשלם לי

להפוך להיות עבד (סוג של) שצריך להיות זמין 24/7 זה לא בדיוק מה שאני מחפשת

על אחת כמה וכמה אם זה לא בתחום שלי (וזה לא)

 

בכלל הראיון עבודה הזה היה נראה לי כמו דייט לא מוצלח

שתבינו ישבנו בבית קפה, הבחור לא הזמין כלום, אז גם אני לא הזמנתי

המלצרית באה אלינו פעמיים ורק בפעם השלישית הוא הזמין לימונדה, אז גם אני הזמנתי אחת כזו (אני חושבת שזה היה הדבר הכי זול בתפריט)

בעוד אני שתיתי את שלי, הוא בקושי לגם ממנה

וביננו, ראיון עבודה הוא סוג של דייט, גם המראיין בוחן אותך וגם אתה בוחן את המראיין

אבל במקרה הזה, אני הרגשתי כאילו יצאתי לבליינדייט גרוע

בעוד הצד השני הרגיש בדיוק להיפך

 

ברור שלא הלכתי על זה

זה לא משנה לי הכסף, אני לא אבזבז את הזמן היקר שלי ללמוד משהו שאני לא רוצה לדעת ו/או לעסוק בו

זה לא כמו שהולכים לעבוד בעבודה פשוטה לאנשים ללא ניסיון, זה ממש ללמוד דברים מאפס

בכל מקרה זה לא הכיוון שלי, וזה לא כיוון שאני רוצה ללכת אליו

רק שמצחיק אותי שזו לא פעם ראשונה שקורה לי דבר כזה

ובכל פעם שקורה לי דבר כזה, התוצאה היא בדיוק אותו הדבר

אני מרגישה כאילו רימו אותי, והם מרגישים שהם מצאו מה שהם רוצים

 

אגב, מקומות עבודה

החברה האחרונה שעבדתי בה (בדיוק לרגע) לא קיימת יותר

כן, לקח להם בערך חודשיים מאז שפוטרתי משם כדי להיעלם סופית

זה היה בדיוק כמו שמטריקס אמר לי שיקרה

בתקופה הקצרה שהייתי שם ראיתי את הנפילה שלהם (זה היה שקוף)

האמת שביום שעזבתי אמרתי למנכ"ל של החברה שאני מקווה שמה שאני רואה זה לא מה שיקרה

והוא ניסה להיראות קול, ולהציג מצב של הכל בסדר ואין שום בעיה

אבל בפועל, אנשים שעבדו שם עד הרגע האחרון, לא קיבלו משכורת

ואנשים שפוטרו עוד בתקופה שאני עבדתי שם לא קיבלו פיצויים

ועכשיו לך תרדוף אחרי חברה שלא קיימת יותר

והכי מסכנים הלקוחות ששילמו כסף ועכשיו אין להם למי לפנות

 

מטריקס עובד בחברה שמעסיקה רק אנשים מבוגרים!

הוא אמר לי שהבן אדם הכי צעיר שם בן 36

והרוב בני 40-42 כאשר הוא ועוד אחד הכי מבוגרים - 45

הוא קורא לעצמו מודל 65 כאילו זה איזה סוג של מכונית או משהו

בכלל מטריקס הוא טיפוס שיכול להיות מאוד מצחיק

זה אחת התכונות הנחמדות בו, ובגלל זה גם כייף לעבוד איתו

אבל באמת, כמה חברות כאלה יש?

וגם כשהוצע לו התפקיד המשכורת הראשונית שהציעו לו הייתה מעליבה (משכורת של מתחיל בתחום)

כמובן שהוא הצליח לשנות את זה, אבל עדיין

זה רק מראה את המצב בשוק

אנשים מנצלים את זה שאין לאנשים עבודה והם יקחו כל עבודה בתחום שלהם (ולפעמים כל עבודה) רק כדי שתהיה להם הכנסה. על אחת כמה וכמה אנשים מבוגרים מעל גיל 40.

ואני בכלל לא מבינה מה הקטע הזה עם גיל 40, למה יש לחברות בעיה כל כך גדולה עם הגיל הזה?

 

ואני מצטערת הסטטיסטיקות המגוחכות שיש בעיתונים שיש פחות אבטלה

פשוט הזויות

הן מבוססות על מי שמגיע ללשכת התעסוקה לחתום אבטלה

תקחו בן אדם כמוני שלא יכול לקבל דמי אבטלה (לא עבדתי מספיק חודשים בשביל זה) למה שאני אגיע לחתום? גם ככה הם לא ימצאו לי עבודה במקצוע שלי, ורק הנסיעה ללשכה תעלה לי לפחות 20-30 ש"ח כל שבוע, וזה רבותי, לא מעט כסף כשאתם נטולי הכנסה.

כמוני יש עוד אלפים.

 

בכל מקרה השבוע אני בבית לא עושה יותר מדיי

ופתאום נפל עלי מצברוח כזה מהורהר ומוזר

וחשבתי על זה שאוטוטו יולי ו3 חודשים שאני לא עובדת

ואני יודעת שלוקח לחברות לפחות שבוע להחזיר תשובה על ראיון (אם הן בכלל טורחות)

ואני כל כך רוצה לשמוע תשובה חיובית סוף סוף

לחזור למעגל החיים הנורמלי

אין לכם מושג כמה זה בוער בעצמותי

 

נכתב על ידי , 29/6/2011 11:09   בקטגוריות חיפוש עבודה, יומן מובטל, ענייני עבודה  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Kazan ב-30/6/2011 21:12
 



זה היה שבוע עמוס השבוע האחרון


 

בעצם אפשר להגיד שהשבועיים האחרונים

סוף סוף חיפוש העבודה שלי נראה כמו חיפוש עבודה של פעם

רק תהרגו אותי אם אני אכניס לעצמי שוב 4 ראיונות עבודה בשבוע

(וזה אחרי חודשיים של כמעט שום דבר)

זה מעייף ומתיש ו... חם והלחות הזו

אני חושבת שבסוף השבוע עסקתי בעיקר בשינה

 

ובין כל זה סבא שלי היה מאושפז בבית חולים

והדאגה של מה שקורה לו

כי סבא שלי הוא בן אדם מאוד עצמאי ובשנים האחרונות הזקנה קצת קפצה עליו

אם כי הוא עדיין נראה טוב יחסית לגילו (79)

והוא מתפקד מעולה (רוב הזמן)

והאשפוז הזה פתאום

רק מראה כמה החיים שלנו שבריריים

לא ממש הורשינו לבקר אותו בבית חולים

אחי היה שם וכמעט הקיא ונגעל מהמקום

ואני ביקרתי אותו כבר כשהגיע לבית

ולא ברור מה זה היה

סוכר גבוה או אירוע מוחי קל

אם כי הוא דיבר ברור, אבל חזר על דברים שדיברנו עליהם שבוע לפני וזה ממש לא אופייני לו

אמא שלי הייתה אצלו בבית חולים כל יום ולהרבה מאוד שעות

דודה שלי הייתה מגיעה רק לשעתיים

אמא שלי הביאה לו אוכל וגם הלכה אתו לרופא המשפחה

ולקחה ממנו איזו תרופה שבבית חולים נתנו לו והייתה יכולה להרוג אותו (משהו שלא נותנים לאנשים עם בעיות לב)

יש לציין שבבית חולים היה טיפול טוב והשביתה לא השפיעה על פעילות הרופאים.

 

זה מוזר לראות בן אדם שהמוח שלו צלול וחריף והגוף שלו מתחיל לבגוד בו

וסבא שלי לא ירשה לעצמו להיות סיעודי... לא ולא... אין מצב

בשנים האחרונות הוא גם פחות עצבני, אבל עדיין יש לו את טון הדיבור הזה

טון דיבור שאומר "אני קובע פה את העובדות"

 

וזה לא שהוא עיוור, הרבה אנשים בגילו כבר לא בין החיים

גם רוב האחים שלו כבר הלכו לעולמם

בעצם אם אני זוכרת נשארו רק הוא ועוד אחות

אמא שלו נפטרה לפני כמה שנים (בגיל 102)

 

זה מוזר, כי באותו שבוע שאישפזו אותו הוא לקח אותי לאחד מראיונות העבודה שהייתי בהם

והוא סיפר לי על זה שהוא רואה אנשים ברחוב, בעיקר נשים, שזרקו אותם מהבית כי לא יכלו לשלם שכר דירה

לא שזה חוקי, אבל זה קורה

וכמה מובטלים יש ברחובות

ושאין מספיק עבודה לכולם

הוא אמר לי שהוא פשוט מזועזע מהאזלת יד של המדינה

בעיתונים אומרים X ובפועל קורה משהו אחר לגמרי

האמת זה היה נראה כאילו הוא ממש נהנה מהשירות הסעות הזה

כי כשאמרתי לו שאני אסתדר בלחזור הבייתה הוא נשמע ממש נעלב

 

דודה שלי חצי קוברת אותו

אמא שלי מתנהגת כאילו הוא עם חצי רגל בקבר

אבא שלי לא מתרגש, הוא מכיר את המחלות של הזקנים

אפשר לחיות ככה שנים אם מקפידים לקחת את כל הכדורים כמו שצריך

אבל זה לא כייף

 

הבעיה הכי גדולה של סבא שלי זה שהוא כבר לפני שנים היה צריך לעשות צינתור

והוא לא רוצה

זו הבעיה היחידה שכל הכדורים האלה שהוא לוקח לא יכולים לפתור

אף אחד מהם לא פותח עורקים סתומים

 

ההורים של אמא שלי הם בעצם הסבא והסבתא היחידים שנשארו לי

זה מוזר לי לחשוב על מצב שהם לא יהיו פה (למרות שאני יודעת שזה יקרה)

כי הם תמיד היו מאוד נוכחים בחיים שלנו

אפילו יותר מההורים של אבא שלי

אולי בגלל שהם היו יותר צעירים

אולי בגלל שהיה להם אופי פחות אירופאי

גם היום הם לא ממש נראים בגילם

אלא פחות

 

סבתא שלי, היא הבן אדם היחידי שאני מכירה בגיל הזה שבקושי לוקח תרופות

היא מהפחד שלה מכל מיני מחלות (סוכרת, לחץ דם, כולסטרול) כל כך שומרת על הבריאות שלה

איפה עוד תראו אישה בת 76 הולכת קילומטרים כל יום, ואם היא לא הולכת היא שוחה לפחות שעה בבריכה

לא חושבת שיש הרבה אנשים בגיל הזה שלוקחים רק כדור אחד ביום

אפילו ההורים שלי כבר התחילו עם כדורים מכדורים שונים

 

אין מה לעשות - בריאות היא הדבר הכי חשוב לנו בחיים

וצריך לשמור עליה במיוחד אם אנחנו רוצים להגיע לגיל מבוגר בבריאות טובה

 

נכתב על ידי , 26/6/2011 19:31   בקטגוריות אישי, המשפחה שלי  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-28/6/2011 23:56
 



מופתעת בכל פעם מחדש


 

לפעמים אנשים שמחפשים עובדים פשוט מפתיעים אותי

 

בלוח מודעות של המושב תלו מודעה שמחפשים מנהלת משרד לחצי משעה 4-5 שעות ביום.

אמרתי מה רע, גם לא צריך לנסוע לשום מקום וחצי משרה זה לא רע כל כך.

 

אז התקשרתי, קבעתי עם הבן אדם ליום שני.

ביום שני באתי למשרד והמשרד ריק.

התקשרתי אליו - אין תשובה. הגעתי למשיבון

במקרה בכניסה לבניין יש שמירה, ושאלתי את השומר אם הוא יודע איפה המבריזן

והוא אמר לי שהוא יצא לפגישה לפני כמה זמן ולא ברור מתי הוא יחזור

ניסיתי להתקשר שוב - ושוב הגעתי למשיבון

 

שכבר הייתי בדרך לצאת הבן אדם תפס אותי

דיבר איתי על רגל אחת

אמר שהעבודה היא יותר לכיוון שעתיים ביום

השכר (לפי שעה) ממש לא מצא חן בעיני (לבייביסיטר משלמים יותר)

 

והאמת אני יכולה להבין למה הם לא מוצאים אף אחד שימלא את התפקיד הזה

אף בן אדם לא ייצא מהבית שלו בשביל שעתיים עבודה

 

היחס המזלזל כל כך הפריע לי

זה מפתיע אותי בכל פעם מחדש שאנשים מתנהגים ככה לאנשים אחרים

אם מישהו קובע פגישה עם בן אדם בשעה מסויימת הוא צריך לפחות להיות שם

ואם הוא מאחר אז לפחות להודיע

אמנם פה זה היה במרחק כמה דקות הליכה מהבית שלי

אבל אם הייתי צריכה לנסוע לאנשהו ולקבל יחס כזה הייתי ממש מתעצבנת

 

 

נכתב על ידי , 21/6/2011 11:07   בקטגוריות אנשים מעצבנים, חיפוש עבודה, יומן מובטל  
21 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-26/6/2011 19:32
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בת: 43




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לn_lee אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על n_lee ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)