ועוד חשבתי לנסוע לעבודה היום כי לא היה לי נעים מעידן... תודה לאל שלא

נסעתי.. עוד הייתי מדביק אנשים חופשי...

לא יודע איך לא עליתי על זה בעצמי.. כלומר אני מכיר את הסמפטומים.. זו

לא פעם ראשונה שיש לי משהו כזה..

חום שעולה ויורד.. הזעה מטורפת.. כאבי ראש.. עייפות.. והיום הצטרף גם

השיעול לחינגה..

שישו ושימחו..

אני צריך לומר תודה למיטל שנתנה לי את הרעיון ללכת למלר"מ לא רחוק מהבית..

אני רק מקווה שעד כיפור אני באמת אפטר מכל הכפרת עוונות הזו..

אתמול השיפוצניק למרבה ההפתעה הגיע בזמן,

היה מאוד נחמד..

עבד במקביל בשירותים שלי ובשירותים של הדירה לייד.. של מיטל..

בהתחלה קילף את כל הג'יפה..

אח"כ שם טיח וחיכנו שעות שיתייבש העסק הזה

ואז הוא צבע שכבה אחת ושוב חיכינו המון..

ואז שכבה שניה..

ועכשיו התקרה נראית סבבה..

בין לבין דיברנו המון... המלצתי לו על סלולרי לבנו בן ה9..

עברנו על שאר הדירה והוא הראה לי איפה כנראה היו קירות כי סגרו מרפסת

איפה היתה הדלת של הדירה במקור ועוד כהנה דברים.. למדתי משהו

לפחות..

וככה תמה חווית השיפוץ הראשונה שלי..

נשרף כמעט יום שלם..

רק אני יכול לצאת חולה משלושה ימי חג כולל שבת..

זה התחיל עם גרון... ועדיין הוא צורב.. ועוד כל מיני תופעות לוואי למיניהן..

ומחר יש לי שיפוצניק עלהבוקר...

החג היה סבבה והייתי שמח לתאר אותו אבל אין לי כח לחשוב...

שלא לדבר על לתאר דברים..

והאף סתום..

זה הולך להיות אחד מהלילות האלה... :/

הבטחתי לעצמי שאני לא אתן לזה להשפיע עלי, שאם לא אז לא.. אני לא יכול להכריח

את החיים לקרות איך שאני רוצה.. אבל זה לא עוזר..

הייתי בדייט היום, אחרי הרבה זמן שלא יצאתי עם אף אחת, והיא היתה יפה, חמודה,

חכמה, יודעת לבשל, היו לנו שיחות טלפון מקדימות מוצלחות..

אבל בדייט.. היא היתה בסדר גמור, אהבתי נורא את השיער שלה, חלק גולש,

התלבשה בטוב טעם, - אבל אני..

אני כבר לא מתפקד טוב בדייטים כמו פעם..

זה כבר לא זורם לי

זה פשוט לא אני

בעצם זה אף פעם לא היה אני בדייטים, אבל לפחות זרמתי וניסיתי להנות ואמרתי, בד"כ

את הדברים הנכונים בנושאים הקלילים ..

אבל הפעם לא יודע..

נראה לי שמלכתחילה לא מצאתי חן בעיניה. ועוד בתחילת הנסיעה היא מספרת לי שקרוב

משפחה שלה נפטר.. (אומנם לא קרוב קרוב אבל עדיין)

לקחתי אותה לבלינצ'ס.. אני ממש אוהב את המקום הזה, והם שיפצו שם מסתבר, חשבתי שהחליפו

בעלים אבל אז ראיתי את אותו אחד שתמיד קיבל את פני כשבאתי לשם.

אני לא יודע.. ניסיתי להיות.. זאת הבעיה שניסיתי להיות ולא פשוט הייתי..

פעם יצאו לי המשפטים הנכונים - לא גימגמתי.. היום הרגשתי  בדיוק הפוך..

די לעזזל איפה אני אפגוש מישהי דתיה כמוהה אבל באופן טבעי.. איפה??

כבר התחלתי לחשוב לעשות תואר שני בבר-אילן רק כי יש שם ריכוז מספיק גדול של בחורות שיכולות

להתאים לקריטריונים..

יכול להיות שאני סתם פרנואיד אבל האינטואיציה שלי בד"כ לא מטעה אותי..

אולי הפעם אני טועה?.. הלוואי..

נמאס לי לחזור הביתה אחרי דייטים עם הטעם המר הזה בפה..

אישפזו את אנה השבוע, דלקת חריפה בגרון, מסכנה לא יכלה לבלוע כלום.. מתה מרעב..

בקושי מצליחה לאכול איזה שייק בריאות או קצת מרק..

הייתי אצלה ביום ראשון אחרי העבודה למשך שעה וחזרתי בלילה אחרי האזכרה של סבא שלי

כדי לארח לה חברה עד כמעט אחת, כשראיתי שהיא כבר נרדמת.

אתמול בערב יצאתי עם נמרוד ודפי לסנוקר, התגעגעתי לדפי, הרבה זמן לא התראינו..

היה סבבה , ואח"כ נסעתי לבקר אותה שוב, הפעם כדי למצוא אותה עם החבר שסוף סוף

נזכר לבוא אחרי שהבריז ביום ראשון,

אבל היום סופסוף שחררו אותה הביתה והיא באמת נשמעת הרבה יותר טוב.

אני שונא ללכת לישון במצב רוח רע..

נורא כייף לי שעדי היא הראש צוות שלי - היא ממש סבבה, צוחקת המון..

בדיוק מה שאני צריך.

בחיי אם היא היתה דתייה וקצת יותר צעירה וכמובן פנויה - חח ..

היום סופסוף הצלחתי להראות לירון את המודול של בתי משפט, ואז נתקעתי על המודול של

אשכול ובינוי, שאני אפילו לא פיתחתי אותו, אבל רק הסבתי אותו, או יותר נכון את הWF שלו

לעבודה עם ILOG (מנגנון החלטות..).

מחר הבדיקה..

לא נתתי לאמא לראות את התוצאות של הבדיקה מיום שישי..

אבל מחר היא תשמע ובטח נורא תבהל..

אין לי כח לזה - זה כלכך תקוע לי באמצע החיים עכשיו.. :(

ריבונו של עולם בבקשה תעזור לי זו הכיליה היחידה שיש לי..

אחת כבר יצאה לגמלאות בגיל 8 ומשו..

זה הולך להיות לילה רע..

נ.ב

אחרי הדייט בדרך הביתה , בערך דקה אחרי שהורדתי אותה, אני קולט בחורה

שמדברת עם איזה נהג ברמזור והוא ממשיך לנסוע, משהו אמר לי לעצור לה,

היא נראתה ממש במצוקה, שאלה לאיפה אני מגיע ביקשה לנסוע איתי קצת קדימה

חככתי בדעתי לאיזה כמה שניות והסכמתי..

קורה לי לא מעט בחיים שאנשים שפוגשים אותי בנסיבות לא ברורות כמו זו

פשוט נפתחים אלי ושופכים את הלב שלהם..

פעם מישהו אמר לי שאולי זה בגלל שאני עושה רושם של בנאדם אמין - שיש לי מראה כזה..

ניסיתי לעזור לה כמה שיכולתי..

אני מקווה שהיא הסתדרה..

הכל התחיל בשבת בבוקר...

הציפורים צייצו, (7 בבוקר מה יש להן לעשות עוד?) עננים שייטו בשמיים התחולים

ואני התעוררתי כדי להתארגן לתפילה..

בערך שעה וחצי אחרי הפסטורליה הזו זה התחיל..

כאב כזה, מאלה שמרגישים כמו צביטה כזו של דודה שלא מרפה..

תפנים, תתעלם.. אמרתי לעצמי כמו פולניה ותיקה..

רק שזה הלך והחמיר.. כאילו אומר "חח נראה לך שתתעלם ממני יו ביץ'!"

בהתחלה חשבתי שזה סתם כאב בגב התחתון אבל אז הכאבים קיבלו תפנית, וכל הסימנים

העידו על כילייתי היחידה שמאותת במרץ ש" יוסטון וויי האב אה ביג פאקינג פרובלם!"

בשלב כלשהו הרגשתי ממש רע, קיבלתי פלאשבקים לפעם הקודמת שחוויתי כאב כזה,

ואז זה גם התחיל בפתאומיות ללא שום אזהרה מוקדמת מה שגרם לכך שפשוט התקפלתי

על המדרגות בכניסה לבית כנסת (הממ..  יש פה תבנית..) ולמזלי אחד המתפללים שבדיוק

הגיע שם לב וליווה אותי עד הבית.

הסתבר שלאחיו זה קרה בעבר אז הוא זיהה את הכאבים והבין מייד מה קורה..

החלטתי לחזור הביתה, לא יודע איך עשיתי את כל הדרך הזאת, וכשהגעתי תפסתי את ההורים

שלי בדיוק לפני היציאה להליכה, 2 דקות אחרי זה התפטלתי על הריצפה מבכאבים מטורפים,

אפילו לנשום הכאיב לי.. :(

הרגשתי בחילות נוראיות אבל בגלל שלא אכלתי כלום עדיין, לא היה לי מה להקיא..

וזה השלב שביקשתי שמישהו יזמין אמבולנס.

הם הגיעו מהר, שלושה פרמדיקים, אחד מהם עבד איתי בעבר בישראכרט, זיהיתי לפי הקול

שלו, ונאלצו להרים אותי לכיסא/מיטה הזה שלהם, כי לבד לא הצלחתי לעשות כלום..

הם רצו לנסוע לוולפסון אבל מהר מאוד הודענו להם שאנחנו לא שמים שם רגל וכיוונו אותם

לאיכילוב (בוולפסון יש רק 2 מחלקות טובות באמת, ילדים ויולדות.. זהו - בכל השאר אתה עלול

למצוא את עצמך הולך לכיוון האור - שמועות עיקשות טוענות שיש להם מנהרה סודית ישירות לבית

הקברות העירוני..).

באיכילוב , לא שזה מעניין אותך בתור חולה שסובל מכאבים מטורפים, קיבלו אותנו ממש מהר,

טוב כנראה כי לאנשים שמגיעים מאמבולנס ומתים מרוב כאב בכל זאת מתייחסים אחרת מכאלה

שמגיעים וטוענים שיש להם בעיות בפי הטבעת כי הבוטוקס שהם השתילו שם דולף, (אני מוכן

להישבע ששמעתי את אמא שלי מספרת לאבא שלי שזה מה שהיא שמעה את אחת החולות מתארת

לאחת האחיות בהיסטריה קלה..), כל אחד אחר שהגיע לטפל בי כל הזמן ביקש שאדרג את הכאבים

מ1 עד 10, לרגע הרגשתי כאילו אני בסקר, אבל תחלס זה כנראה רק כדי לדעת אם אני עדיין

מתקשר עם הסביבה וכאלה..

ביקשו שאנסה להשתין כדי לבדוק מה המצב בכיליה אבל הייתי כלכך לחוץ מכאב שאין מצב שהייתי

מצליח להוציא אפילו טיפה..

בסוף האחות נתנה לי זריקת וולטרן ואחרי 20 דקות בערך יכולתי לחזור לנשום בלי להתעלף מכאב.

כמה זמן אחרי זה פינו אותי למחלקה האורולוגית, כשבדרך אני שומע את הסניטר, עם וותק של איזה

20 שנה, נותן הדרכה להורים שלי בסגנון מדריך טיולים בכרמל/ אלה שמדריכים אותך איך להשתמש

בכרטיס ספריה כשאתה מתחיל ללמוד באוניברסיטה, איך לקבל הנחה בחניה וכאלה.

קיבלתי חדר לבד, בחרתי את המיטה לייד החלון, טוב לדעת שאני עדיין בר דעת גם כשאני סובל מכאבי

תופת, ככה לפחות יש לי אור גם בלילה ויש על מה להסתכל וגם הטלויזיה בצד הזה יותר גדולה.

הוולטרן התחיל לפעול באמת קצת יותר מאוחר, וזו היתה ממש הקלה.. לפני כן כל תנועה שלי שלחה

את העצבים שלי לכל הרוחות..

בשלב הזה כל מה שרציתי היה קצת לנוח.. לעצום עיניים.. הכאבים פשוט גמרו אותי וסחטו כל טיפת

אנרגיה אפשרית מגופי.. (אני נשמע כמו אישה במהלך לידה..) ושקט..

בהתחלה די התבאסתי שזה קורה דווקא ביום שבת וספציפית ביום שבת הזה, אבל אח"כ הבנתי שאם

זה היה קורה ביום רגיל זה היה תופס אותי בעבודה ואז זה היה אפילו יותר דפוק, ובימי חול יש יותר

רעש מאשר שבת - יום הרבה יותר שקט.

כמו כן האשמתי בערך כל דבר שבא לפי ב24 שעות האחרונות, מהתפוצ'יפס בטעם שמנת בצל ועד

לקינלי מוגז לייט ששתיתי ממנו כמעט חצי בקבוק ערב לפני כן לפני שהלכתי לישון.

ההבחנה שלי התבררה כנכונה - אכן אבן בכילייה שהתיישבה לה במקום מאוד אסטרטגי, בדיוק השורה

הראשונה, ממנה אפשר לראות איך כל העסק עובד, רק שהמיקום הזה הוא גם מאוד קטלני, ביחוד

אם היה נגרם עקב כך פקק תנועה שופכתי, מה שהיה מונע מהשתן לעבור בחינניות ממני לאסלה.

בנוסף, כנראה שהיא נאלצה קצת להפעיל מרפקים כדי לתפוס את המיקום הנ"ל מה שהסביר את הצבע

האדום בשתן מאותו רגע שהיא הגיעה לשם..

אבל למזלי זו לא היתה חסימה מוחלטת, ושתן דווקא יצא ללא תקלות אבל גם כאבים מטורפים המשיכו

לפקוד אותי בעיקביות מרשימה.

ההמשך כלל ביקורי רופאים, כשזה שקיבל אותי הודיע לנו בהתחלה שהם רוצים להכניס לי איזה צינור

דקיק כדי לאפשר לי לעשות פיפי כמו בנאדם, רק לשמוע אותו מתאר את התהליך החריד אותי, אבל בסוף

הם ראו שאני מסתדר לבד אז הם חיכו לראות אולי האבן הסוררת תצא בחוץ בעצמה.

30 שניות על היווצרות אבנים בכילייה:

ישנו חומר בגוף (יש אותו גם בכיס מרה) שגורם להיווצרות של אבנים בכליות (נקרא לו החומר הרע) וכנגדו

יש חומר שמונע את ההיווצרות הזו (החומר הטוב), אבל ברגע שיש חוסר איזון, במקרה שלי, איך לא, דווקא

לטובת החומר הרע, זה גורם לכך שיישארו משקעים או בעברית ברורה יווצרו אבנים.. ממש אבנים אגב..

אומנם לא כאלה שערבים יכולים לזרוק על שוטרים בכותל אבל עדיין.

אני חייב לציין שחוץ מאיזה אח אחד שעיצבן אותי בחוסר טאקט/יכולת תקשורת מינימלית עם הסביבה,

(וגם פייגעלך בנוסף לכל.. אין מצב שיש לו בנזוג עם הגישה הזו) הצוות שם היה מאוד מאוד נחמד,

סבלני ואדיב.

יכול להיות שזה בגלל כתבה מאוד לא מחמיאה שהתפרסמה על האגף הזה ספציפית, לפני כמה חודשים

במעריב, אם אני לא טועה,ע"י כתב שאבן כזו מצאה את דרכה לאותו אזור בכילייתו וסבל מטיפול מאוד לא

סימפטי, בעקבותיה הצוות כנראה נדרש לשפר באופן דרסטי את היחס לחולים,

בכל מקרה, אני נהנתי מיחס טוב וחשבתי שיהיה נחמד למצידי לציין זאת.

אז האבן באמת יצאה, אמש, קצת כאב, וזה רק קצת כאב בגלל שנתנו לי כדור להרחבת המעבר שם

למטה, אחרת זה היה כואב הרבה יש להניח.

אמא שלי החליטה לקבל המלצות סבתא לתת לי לשתות מי פטרוזיליה (אתם לא מבינים כמה זה דוחה)

כי זה מנקה את הכליות - כשהיא שאלה את הרופא המומחא בקשר לזה הוא חייך ופנה אלי:" רק תזכור

שאני אמרתי שיש לזה טעם נורא..".. כן...

מהרגע שהגעתי למיון ועד שהאבן יצאה הייתי בצום מוחלט (אפילו לא פאקינג מסטיק דמט) במשך איזה

30 שעות, חשבתי שאני מתחרפן, הייתי ממש מורעב.. זה היה נוראי.. אפילו יום כיפור יותר קצר.

אחרי שהאבן יצאה גם הכאבים פסקו מלפקוד אותי ויכולתי לישון כמו בנאדם סופסוף, במשך לילה שלם.

הייתי כלכך מאושר לשתות תה בבוקר ולאכול קוראסון שוקולד, אח"כ פיתה עם פרגיות וצ'יפס...

אתמול על הבוקר התקשרנו לאלה שמפעילים את הטלויזיות שם, הפקידה אמרה שהוא כבר בדרך אלינו,

היא רק לא טרחה לציין שאת התשובה הזו בדיוק היא כנראה נותנת לכל הלקוחות שלהם ואת העובדה

הלא כלכך חשובה שיש רק טכנאי אחד שמטפל בכל הבית חולים..

לא מפתיע אם כן שהוא הגיע אלינו בערך ב... 3 אני חושב...

דודה שלי הגיעה בערב והביאה איתה בקבוק של הרעל פטרוזיליה הזה כדי שאני אתחיל לשתות..

בהמשך בת דודה שלי הגיעה עם, מה שהיא טענה ,מרק צח ואני כלכך התלהבתי שביקשתי מאבא

שלי שיקנה בדרך שקדי מרק - ואז התברר שגם זה רעל פטרוזיליה וכשהודעתי לה על הטעות,

היא כבר היתה בבריתה של דוד שלי וסיפרה לכולם על הטעות כדי שכולם יצחקו עלי קצת..

למחרת, קרי היום, הודיעו לי שישחררו אותי הביתה..

אני צפוי לעבור בדיקת ביקורת בתחילת יוני, ואם ירצה ה', אולי בעזרת המיץ פטרוזיליה הדוחה הזה,

אני מקווה שאני לא אצטרך לעבור ניתוח להוצאת שאר האבנים הקטנות יותר שעוד יש שם, וחובה

להוציא אותם יען כי אני חד כילייתי.. (את הימנית הוציאו לי בגיל 8 ומשו בגלל גידול..:/)

אני ממש לא רוצה להגיע לניתוח כי הבחור שצירפו אלי לחדר אמש, עבר אותו היום בבוקר, ואחריו

בואו נגיד שהוא לא נשמע כלכך עולץ..

ויש לו קטטר שלפי האחות הראשית הוא ייאלץ להוציא בעצמו (WTF?!? את רצינית?!).

מצד שני היתה לו אבן בגודל של 10 מ"מ שזה פאקינג סלע במונחים של אבנים בכליות..

אז עכשיו אני בבית,

מנסה לסכם את החוויה הזו..

שמח שהיא נגמרה, לפחות בינתיים.