ועוד משהו. אל תפקיע מאף אחד את האפשרות לדאוג לך. חלק מהחיבור שלך לעולם שבחוץ צריך להיות בדיוק ככה. שאנשים ידעו מה קורה איתך, ויוכלו להיות מעורבים - אמר כשהתנצלתי על כי לא הודעתי לו למרות שידעתי לאן אני הולך כדי שלא ידאג.

חייכתי. אני מחייך עדיין. עכשיו אתם יודעים שאנחנו תמיד חוזרים כ"כ אחרונים עד שאין טעם לחזור. חמישה שבועות בקטנה. לנצח לפעמים. בשקט כדי שתדאגו לאחרים.

במשק כנפיים של פרפרים באובדן נשימה, בין הפסקת אש אחת לחברתה, אני מודד את חיי ומבין שאין להם משמעות כשמסתכלים על התמונה הרחבה. וטוב שכך.

אף אחד לא נברא מחומרים של גיבורים, אנחנו בני תמותה ומאחורי כל אחד מאתנו ניצבת טרגדיה. וסיפור אהבה.