לורן הצעירה אחזה בסבתא כשזה קרה...אך סבתא לא יכלה לעזור לה...
בשעת לילה מאוחרת נשמעו רעשים מאזור הכיכר המרכזית,רעשים עזים..
לורן הקטנה התעוררה בבהלה ולא הבינה מה קורה בביתה.
אנשים מתרוצצים לכול עבר..
סבתא תפסה מזוודת עור ישנה ומלאה אותה בכמה בגדים ישנים ובכמה דברי מזון..סבא אברהם עשה זאת גם הוא.
בעוד לורן מנסה להבין מה מתרחש נשמע פיצוץ..בהודה רצה לכיוון החלון תופס אותה אביה ומסיט אותה הצידה,לורן המבוהלת שלא מבינה את המתרחש נתקפת בהלה.
אימא,שולה,מחבקת אותה בחוזקה ואומרת לה:"הכול יהיה בסדר אני מבטיחה".....(מה שהתברר ללורן מאוחר יותר כרצף של כמה מילים בלבד מרגיע אותה כעת ומספק לה ביטחון)
סבא אברהם תופס את כולם ומכוון אותם לכיוון המדרגות.
לפתע לורן צועקת בחרדה:"עצרווווו! איפה רומן?"(אחיה הקטן)
אמא עונה לה שיצעו עוד קודם היא,ואחותה הבוגרת בלה,
ממשיכים בכיוון המדרגות,פיצוץ עז נוסף נשמע....מרעיד את כול בניין המגורים שלהם.
זה סבא אברהם,הוא נפצע מרסיסים.
אביה של לורן אינו מוכן להשאיר את אביו ודורש מהשאר להמשיך בדרכם,לורן(הקטנה במשפחה) לא מוכנה לדבר ואומרת שלא תעזוב. אביה מורה לה אחרת,ומבטיח שיפגשו בהמשך..
סבתא רותי תופסת בלורן הקטנה ובאימא והשלושה ממשיכות בדרכם,השמיים מאדימים,השמש שוקעת אט אט... ורעשי הפיצוצים מחריד את השכונות הקטנות...
לפתע עוצר את השלושה חייל,במדים,ומורה להן לבוא אחריו,סבתא רותי(שדוברת מעט גרמנית) מנסה לשכנע אותו אחרת...אך החייל ראה מהיכן השלושה יצאו ולא ממש מקשיב לדבריה של סבתא.
בעוד אוחז את אימא וסבתא של לורן, מתחילה לורן הקטנה להבין מה מתרחש.
אביה סיפר לה לפני כמה ימים על פרוץ מלחמה. לורן שכמובן הייתה תמימה לא חשבה שהכן מדובר בארוע שקרב ובא...
החייל מכניס את השלושה לאוטו גדול מלא באנשים נוספים היו שם כמעט 60 חבר'ה אומרת לורן
בעוד מצטופפים להם כולם זה בזה פורצת בבכי אימא של לורן, אך הפעם לורן הקטנה ניגשת ומבטיחה לה שהכול יהיה בסדר,אמא מהדהדת בראשה ונרגעת..אך יודעת שאין נכון הוא הדבר
הרכב נעצר כולם יורדים מימנו,החייל מורה לכולם לעמוד בשורה, ומתחיל למיין אותם:"אתה לפה,את לשם, את מבוגרת מידי....."
והינה מגיע תורן של השלוש.. לסבתא רותי,מורה החייל ללכת לתור הימני,לעומת זאת,אמא של לורן,ולורן דווקא לתור השמאלי..
ממלמל לו החייל בגרמנית:"היא זקנה מידי,היא לא תחזיק הרבה זמן.."
לפתע נשמעת ירייה...שולה אוחזת ומחבקת את לורן הקטנה,שלא תסובב את מבטה לאיזור הרעש....זו סבתא...שואלת לורן בכול כאוב...אימא,אינה משיבה לה תשובה. לורן מבינה...משתתקת מיד. אביה של לורן נהג לומר לה שצריכים להיות חזקים,שהחיים ממשיכים הלאה.
לורן שנזכרה בדבריו השתתקה מייד-למרות שזכרה שאין מדובר במקרה רגיל- החליטה שבמצב שהיא נמצאת בו,מוטב לשמור על שקט.
השתיים נלקחות לתחנה,החייל עדיין "מלווה" את השתיים, אמא של לורן שדוברת גם היא כמה מילים בגרמנית מתחננת לחייל שישחרר לפחות את הקטנה,אך את החייל זה לא מעניין. הוא מודיע לשתיים שקרון מספר 7 הוא הקרון שלהן. עולות השתיים ומצטופפות עם עוד אנשים רבים...
שקט סורר בתחנה....רעשי צפירות נשמעות, עשן שחור וסמיך ממלא את האוויר...בשריקות ובחריקות מתחילה הרכבת לנסוע....
שעות רבות חולפות עוברות להן...וברכבת הסירחון והבכי,הרעש והצעקות לא מפסיק... אמא של לורן מוצאת פירצה קטנה בדלת הקרון, מורה ללורן הקטנה לברוח דרכה ומבטיחה לה,שוב,שהכול יהיה בסדר הסוף....
לורן הקטנה מפוחדת אך מקשיבה לאימא החכמה. בספירה לשלוש קופצת לורן מהרכבת...כמה שניות לאחר מכן נשמעות קולות ירייה...אלו הם החיילים,שלא מקבלים את נסיון הבריחה של הקטנה.....
למזלה של לורן הייתה הקטנה במשפחה,הזריזה והנבונה מכולם. הצליחה להתחבא בין הצמחים...וניצלה............
מה עלה בגורל שאר בני משפחתה,אינו ידוע. ונשאר בגדר תעלומה.
שנים אחדות לאחר שהתחתנה לורן, הגיעה אליה מכתב מדודתה שבפריז אשר מודיע לה שאחיה רומן,נשאר גם הוא בחיים.
וגם כן נכתב שאחותה נפטרה מאקדחו האישי של אחד ממפקדי ה - SS... ואילו חס האיש על אחיה..
לורן נולדה ב 1904 - ונפטרה בשקט ובשלווה ב - 2004.
הסיפור ארוך ומורכב בהרבה. אך חלש אני,מלהמשיך ולכתובו. געגועים רבים מציפים. אך הזיכרון לא נעלם....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
steve-oo