טוב שנים לא עדכנתי
גם עכשיו אין לי כח פשוט ישבתי היום ופתאום באה לי מה זה מוזה.. ופשוט התחלתי לכתוב[ישלי התקפים כאלו כל כמה חודשיםP: ובדרך כלל זה יוצא בנזונה.. נראלי גם הפעם]
קיצר כתבתי מונולוג חביב שוב
השם שלו זה- לפגוש את הוא
ENJOY PPL
אז אחרי המון שיחות איתו, שבכולן אני הייתי היוזם והוא לרוב שתק
החלטתי להתייצב פנים אל פנים מולו ולהוציא עליו הכל!
בהתחלה, טוב העלייה הייתה קצת קשה ומוזרה, די חדה וכואבת.. מרגיש כאילו הלב יורד לתחתונים, כאילו אני עף.. אולי אפילו באמת עפתי...!
בסופו של דבר הגעתי למקום שלא ראיתי כמותו- הכל בצבע לבן וכל דבר מרופד וקטיפתי.
התיישבתי על ספה גדולה מעוטרת בכנפיים,
חיכיתי כמה דקות עד ששמעתי קול שאמר לי כי הוא יגיע בעוד כמה רגעים.
הפרפרים בבטן הגיעו בבת אחת ועד מהרה הזעתי כולי, הלחץ פשוט הרג אותי!
והינה.. הוא נכנס לחדר!
בהתחלה הייתי בהלם, נעמדתי ישר.. מן אינסטיקנט כזה כשאתה רואה איזה סלבריטי או משהו בסגנון, אחרי הכל.. נדירים האנשים שראו אותו.
ניסיתי לתפוס את עצמי בידיים, ניסיתי לדבר.. לא הצלחתי.
למזלי הוא ראה שאני מתקשה, ושאל אותי "מה רצית? אני קצת עסוק יש עוד הרבה אנשים שאני צריך לטפל בהם"
אספתי קצת אומץ, ואמרתי לו שהגעתי לדבר איתו על הכל... שקשה לי יותר מדי.
סיפרתי לו על הבעיות שלי, שלא נוח לי ושום דבר לא בא לי בקלות, שזה כבר לא כמו שהיה בשנים הקודמות.
הוא הסתכל עליי במבט של –אז מה אתה רוצה שאני אעשה עם זה-
ואז קצת קפץ לי הפיוז והחלטתי לא לשתוק!
צעקתי לו "אז מה אם אתה במעמד כל כך גבוה! ההתנשאות הזאת מגעילה אותי, זה מעצבן שתמיד כשצריך אותך אתה לא מגיע ושאתה אף פעם לא רואה את הדברים הקטנים! ושכל פעם שאתה עושה משהו אז אתה מנסה להחצין את זה הכי הרבה שאפשר!!!!"
אחרי כמה רגעים של שקט מביך.. הבנתי שזה היה קצת מוגזם, הוא קם מהכיסא הלבן והקטיפתי בלי להגיד דבר, וליווה אותי דרך דלת לבנה החוצה.
וככה פוטרתי.