אני לא יודעת איך סבלת אותי שנתיים. הייתי באמת נוראית. ומהשיחה איתך אתמול הבנתי באמת מה איבדתי וכמה אני צריכה לחשוב ולהעריך דברים. בחיים לא התחרטתי על משהו כמו שאני מתחרטת על זה.

אתה הילד הכי מדהים שיצא לי להכיר בחיים. אתה החבר הכי טוב שהיה לי ויהיה לי. אני סיפרתי לך דברים שאף אחד לא ידע, מסיבה פשוטה אחת – אני סומכת עלייך.

ביום הראשון של בית ספר רק חשבתי איך היה לך בתיכון. היה לי כל כך קשה לא לשלוח לך סמס, או הודעה במסנג'ר באותו יום.

אין מילים בכלל שיכולות להביע כמה אני מצטערת.

אני באמת הבנתי עכשיו שפגעתי בך, ואני יכולה להבטיח לך בלב שלם שזה ישתנה.

כי עכשיו הבנתי איך זה לעבור הכל בלעדייך, בלי מישהו שיקשיב לי, שיהיה שם איתי, שייתן לי את העצות הכי טובות שיש.

גם אם זה בתקופה רעה, תקופת "רז" או משהו, או גם אם זה ביום מדהים, ששיחה איתך עושה אותו יותר מדהים.

היה לי השבוע היפ הופ עם גיתית מכוכב נולד. אולי זה מפגר, ובאמת שולי, אבל איך היה לי קשה לא לשתף אותך בהתלהבות שלי. פשוט בשיעור אמרתי לעצמי שאני חייבת לספר לך על זה. ואז נזכרתי שזה לא כל כך פרקטי, ונכנסתי שוב למצב רוח.

אני לפעמים חושבת שיש לי זמן פנוי, אז אולי אני ארים טלפון ונפגש.

היה לי בית ריק לשישי שבת, וכל כך רציתי שתבוא להיות איתי. סתם שנשב ונצחק.

אני כל כך מקווה שתסלח לי מתישהו. גם אם זה עוד שבוע, וגם אם עוד חודש. אני פשוט אוהבת אותך, אתה באמת הכל בשבילי. ושוב, אני מצטערת כל כך. באמת מצטערת. וזאת הסליחה הכי גדולה שלי ביום כיפור. ואם ה' מוכן לתת עוד הזדמנות ביום כיפור, אתה לא חושב שגם לי מגיע? אני מבטיחה לך שהיחס שלי כלפייך הולך להשתנות.

אתה מדהים ואני אוהבת אותך הכי בעולם.