ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

ב-21 לאפריל 2009 הודעתי על הפסקת חברותי במפלגת העבודה, לאחר שאהוד ברק הוביל אותה לשותפות הזויה בתוך ממשלת נתניהו. הרמיסה של דרכה ההיסטורית של תנועת העבודה, הזילות באידיאולוגיה, בערכים ובמיוחד, הויתור המהיר כל כך על המצע שהציגה במערכת הבחירות, הובילו אותי לנטישה מוחלטת של המפלגה שאיבדה את דרכה.

הצטרפתי למפלגת קדימה אחרי התלבטויות ממושכות. זאת כדי להיכנס למסגרת פוליטית שכן ההשפעה נעשית מבפנים, ע"י התפקדות למפלגה ורכישת כוח פוליטי (זכות הצבעה בפריימריז, בבחירות לראשות המפלגה) ולא ע"י הישארות מיותמת ללא מסגרת, ללא כוח וע"י הפרחת דעות לאוויר.

קדימה בתקופה הזאת, הייתה למעשה היחידה שלא ויתרה על עקרונותיה וסירבה בכל תוקף להושיט יד לבנימין נתניהו. כן, יש בסיעה חברים שלא בהכרח יושבים על אותו קו מבחינת הדרך שבה אני מאמין, בין אם בראייה החברתית ובין אם בראייה המדינית. אך בעוד העבודה הצטרפה לנתניהו והפכה לחברה בממשלה הכי בזבזנית וגרנדיוזית בתולדות ישראל, המנוגדת לכל אחד מערכיי המפלגה, קדימה נשארה אופוזיציה אמיתית ועיקשת לממשלת נתניהו.

ככל שהזמן חלף, קדימה התבררה כאופוזיציה אנמית, בעיקר רודפת-כותרות לא מוצלחת, ולא כזאת שעושה יותר מדי מעשים, פרט למעשים הפגנתיים (אירוע מטהרי האוויר באולם המליאה). ציפי לבני של מערכת הבחירות, היא לא אותה מנהיגה משכנעת בשגרה הפוליטית היומיומית. ומאידך, אהוד ברק שהוביל את מפלגת העבודה כטיטאניק אל תוך הסלע, מיד לאחר ההתנגשות ברח עם גלגלי ההצלה ונטש את הספינה.

רוח חדשה נושבת היום במפלגה – הרוח החברתית, שהייתה המהות של מפלגת העבודה לאורך כל שנותיה. המציאות מעוררת התקווה שנוצרה בתוך המפלגה, גרמה לי להתלבטויות ממושכות וקשות – האם לחזור לשורות המפלגה או להישאר במרחק ביטחון ממנה, כי ייתכן שהכל נראה מבטיח היום, אך אין לדעת מה יקרה בבוקר למחרת כשייבחר יו"ר חדש למפלגה ויהיו את אלו שלא תמכו בו – אפשרי שייווצרו מחנות חדשות כבעבר, סכסוכים חדשים ובעיקר תתעורר אותה חוסר היכולת לפרגן ולהתלכד מאחורי היו"ר הנבחר ולהוביל בצורה אמינה ונחושה את המפלגה למערכת בחירות חשובה ומיוחדת, לאור הנסיבות שעברו על המפלגה בשנתיים האחרונות.

לאחר התלבטות ממושכת, ובעיקר מכיוון שהמחשבות לא מפסיקות להטריד את מנוחתי, הגעתי לידי החלטה היום, לסיים את חברותי במפלגת קדימה ולהתפקד מחדש אל מפלגת העבודה, ולהצטרף אליה לקראת מערכת הבחירות הבאה. יהיו התוצאות אשר יהיו בבחירות לראשות המפלגה (טרם החלטתי סופית במי אתמוך), אשאר בה. אם אראה גם הפעם שתקוות לחוד ומציאות לחוד, והמפלגה תסטה מהדרך החברתית שבה היא מצהירה שתלך וזו שהיא צריכה ללכת, אשאר במפלגה ואיאבק מתוכה באלו שפוגעים בה ומנהלים אותה בצורה הלא תקינה.

נראה לי שאף על פי שעזיבתי את מפלגת העבודה בפעם ההיא, כשהצטרפה לממשלת נתניהו, הייתה מעשה מתבקש, כמחאה נגד אהוד ברק שהתעלם ועשה על פי דעתו בלבד, לעולם לא הייתי שלם עם התחושה שביום הבחירות לא אכניס את פתק ה"אמת" לקלפי. זה נראה לי לא טבעי, לא נכון ופשוט לא אני. ולכן, בשבוע הבא אתפקד בחזרה לשורות המפלגה ובה אשאר. כי דרכה היא דרכי, ודעותיה כמעט תמיד הן דעתי, ונכון יותר כמו תמיד – להשפיע מבפנים, ולא מבחוץ בצפייה מהצד ובהעברת ביקורת. אלא לרכוש את זכות ההצבעה, את מעמד חבר המפלגה, להתערב ולהשפיע.

אני לא חוזר למפלגת העבודה מתוך ציפייה שהיא במערכת הבחירות הבאה תתמודד לשוב לעמדת מפלגת השלטון בישראל. זה עדיין רחוק ממנה. אבל עם בחירה נכונה ובעיקר, היצמדות לדרך החברתית שכל כך חסרה לחברה הישראלית, זו שתמיד הייתה דרכה של העבודה, וכן גם  ע"י בחירת היו"ר הנכון ולאחר מכן הנבחרת שמאחוריו, ניתן יהיה להשיב את הבוחרים לבית העבודה ולשקם את המפלגה שהקימה לנו את המדינה.

אני חוזר למפלגה הראשונה והיחידה שהצבעתי עבורה, אני חוזר לעבודה כי ישראל צריכה עבודה.