ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

אזרחי ישראל,

שבוע הגאווה המצוין השבוע בישראל צויין בכנסת, בכנס מיוחד וחגיגי בהשתתפות יו"ר הכנסת, ראשי הסיעות הגדולות, פעילים ובני ובנות הקהילה הגאה. מחר יגיעו אירועי השבוע הזה לשיאם במצעד הגאווה המתקיים מדי שנה ברחובות ת"א.

אירועי הגאווה יוצרים לא אחת אנטגוניזם נגד הקהילה הגאה בישראל ובכלל.

כל אותם אנשים, הרואים באנשים האלה פסולים, חריגים, דחויים – לא מבינים את המשמעויות וההשלכות שיש לשנאת החינם המיותרת הזאת, שאין לה בסיס, אין בה תועלת, אשר מושתתת על יצר רע ופרימיטיבי חסר קמצוץ של סובלנות.

מצעד הגאווה, הוא אירוע חשוב שבא להעביר בדיוק את המסר האחר מזה שכל אותם "אנטי", חושבים שלשמו הוא מתקיים. הוא לא בא לעשות דווקא לאיש. הוא לא בא לעשות למישהו "לא נעים" בכוונה או בכלל. הוא בא באור היום, במרכז העיר, כשהכול סובבים, רואים ושומעים לומר לכולם – שהמקום שבו אנחנו צריכים להיות, עדיין למרבה הצער, רחוק מאיתנו כחברה דמוקרטית, מתקדמת, מפותחת ומודרנית.

הוא מתקיים במטרה לזעוק קול צעקה חדה וברורה – שאין פסול בלהיות מי שאתה. שיש דברים בעולם, שאנחנו לא בוחרים – אנחנו נולדים כאלה. שיש דברים שהמאבק בינך לבין עצמך הוא מאבק מיותר, כמעט כמו כל מלחמה. אתה משקיע אנרגיות כדי להסתתר, כדי להסתיר ולמה? כי אתה מרגיש שהעולם סביבך יקרוס אם הוא יגלה שיש בך משהו מיוחד.

לפני חצי שנה בדיוק, נחשפתי בפני בני משפחתי ובפני מכרים וסיפרתי שאין לי חברה, יש לי חבר.

שנים ארוכות עסקתי בלהסתיר. שלא יזהו אותי, שלא ידעו עליי, שלא ידברו על הנושא לידי – וככל שחלף הזמן, הבנתי עד כמה השקעת האנרגיות הזאת מיותרת. האם פשעתי? האם פגעתי במישהו? האם עשיתי רע? מי קבע מה טוב ומה רע – מה נכון ומה לא נכון?

אתה יושב עם עצמך, וכשזה נוגע לנושא הזה – אתה רק עם עצמך, לבד במערכה, כל הזמן עסוק במחשבה איך ייראה היום שאחרי. האם אראה כל בוקר כשאתעורר פרצוף חמוץ, פרצוף של אכזבה? האם הכל הולך להשתנות? האם אתה חריג והאם זה יגביל אותי? ואתה לאט לאט מבין, כל אחד ושעון העצר שלו, שעצם ההתעסקות בהסתרה, בחשש מהתגובה, בהתנהלות היומיומית עם שלשלאות הכובלות אותך בידיים וברגליים ע"י מחשבה בלבד, שכל זה מיותר.

וכשאתה כבר מבשיל ורוצה לשתף, אתה לא מוצא את הרגע הנכון. אתה תמיד תוהה האם הצד השני, שהולך לשמוע ולקלוט את המידע, מוכן לרגע הזה. לך, לקח שנים להתכונן אליו. ולהם, זה יגיע כרעם ביום בהיר. אך האם זו באמת סופת רעמים או סופת ברקים – האור יכה לאלפית השנייה בחלל האוויר ומיד לאחר מכן השמיים יחזרו להיראות אותו הדבר כפי שנראו קודם לכן.

יכולתי לשתף את משפחתי עוד הרבה לפני המועד שזה קרה. כל אחד מכיר ויודע מי גידל אותו, מי חינך אותו. והדאגה והאהבה של המשפחה, בייחוד של ההורים – שעליהם, מדרך הטבע, חושבים הכי הרבה כשזה מגיע לכך, כל כך חזקה – שידעתי שלא משנה מה אספר – לא יקרה שום דבר רע.

וכך, רגע לפני כיבוי האורות בבית – עצרתי את ההורים בסלון וסיפרתי. במשפט קצר, אחד – מחולק לשניים ומטען שמשקלו לא ניתן לתיאור, נפרק ממני לעולמי-עד, ברגע אחד קצרצר. הם קיבלו את המידע, והשמיים לא הפכו שחורים, עולמי לא התהפך – זו הייתה שיחת היום ברכילות המשפחתית ביום למחרת, ובכך זה נגמר.

אנו נתקלים בכל מקום ובכל זמן בחוסר סובלנות משוועת לגאים ולגאות שנמצאים סביבנו. לא תמיד, ואפשר לומר אפילו לרוב – אנו לא יודעים שההוא שיושב איתנו בשולחן, או זאת העומדת מאחורינו בתור לקופה, הם "כאלה".

הייתי שומע הערות בבית, כשרואים תכנית טלוויזיה או סרט ופתאום מדברים שם על הנושא, או יש סצנה כזו או אחרת – ואתה יושב בצד, ואומר לעצמך בלב "איך הם מדברים? אם רק היו יודעים...", וכנראה כשיודעים ויותר מכך שמבינים שיש מישהו שאתה מכיר שהוא כזה או כזאת – אז הפרספקטיבה על כל הנושא ועל כל ה"כאלה" משתנה לחלוטין.

מבינים שזה לא כזה עניין. וזה גם לא כזה מעניין.

אתה נשאר אותו אדם – עם מטרות ויעדים נורמליים לחלוטין בחיים. עם אותם כישורים ואופי שהאחרים אהבו בך והתרשמו ממך לטובה. אתה פשוט יכול להשקיע את האנרגיות שלך למקומות הרבה יותר יעילים ונכונים.

אזרחי ישראל,

לאלו התוהים מדוע צריך את שבוע הגאווה אז התשובה היא פשוטה.

בשנת 2011 ישנם מקומות, גם בישראל, שזוגות חד מיניים לא יכולים לממש זכות בסיסית כמו הזכות להתחתן. זוגות חד מיניים זוכים ליחס מפלה, משפיל ואין לכך שום הצדקה.

כולנו בשר ודם. שתי ידיים ושתי רגליים. ראש על הכתפיים. ולב אחד גדול – מלא ברגשות: אהבה, חום, געגוע, עצב, חמלה, כעס שכל אחד, ללא קשר לנטיותיו המיניות מרגיש.

אינני שונה מאף אדם אחר. יש בי טוב ויש בי רע. יש בי כישורים וכישרון. יש בי תחומים בהם אני חזק, בהם אני מוצלח ובכאלה שגם פחות. נטייה מינית אינה פונקציה ואין עילה לפסול אף אדם.

היה מזכ"ל או"ם גאה. היה שר חוץ בגרמניה גאה. ישנם שחקנים, זמרים, ספורטאים, פוליטיקאים ושאר אנשים שאנו מעריצים ואוהבים בארץ ובעולם, שהם בני הקהילה הגאה ואין בכך שום פסול.

עלינו לזכור דבר אחד פשוט – "ואהבת לרעך כמוך" – כי אתה לא יודע מתי ובאיזו צורה ודרך זה ייכנס גם בדלת הבית שלך. תהיו אתם - עצמכם, ואפשרו לאחרים להיות עצמם - בחופשיות, בהבנה ובסובלנות.