השבוע התקיים טקס הענקת התואר הראשון למסיימים באוניברסיטת חיפה.
בסיום הטקס, בחרו מארגניו שלא להשמיע כנהוג בכל טקס רשמי במוסד לאומי – את "התקווה", ההמנון הלאומי של מדינת ישראל.
הערכה כי כך בחרו על מנת לא ליצור אי נעימות לסטודנטים הערבים הרבים שנכחו בטקס.
מדובר בהחלטה שערורייתית ובזויה. החלטה שאף גורם לא היה מעז לקבל במדינה אחרת בעולם. אין זו פעם ראשונה שאוניברסיטת חיפה מביעה זילות לסמלי הלאום של מדינת ישראל, לאור האחוז הגבוה של סטודנטים מהמגזר הערבי הלומדים בה.
מה הצעד הבא – הסרת דגלי ישראל בשטחי האוניברסיטה?
יש לנו מדינה עם סמלים ברורים – דגל כחול ולבן ובמרכזו מגן דוד, סמל המדינה של מנורה ועלי זית ויש לנו המנון – "התקווה" – נפש יהודי הומיה עין לציון צופיה!
אמנם החברה שלנו הטרוגנית – יש בה ממגוון העדות והדתות – אבל לאיש אין זכות לבטל את מי מסמליה ולוותר עליו כדי לא לפגוע באזרח כזה או אחר.
לכל האזרחים במדינת ישראל – יהודים וערבים כאחד, זכויות מהן הם נהנים – וכשנהנים מזכויות אין תלונות ואין טענות. יש גם חובות – אזרחות איננה דבר המובן מאליו שלא מצריך דבר. ומעל לזכויות ולחובות ישנם ערכים פשוטים של כבוד וסובלנות. ומי שלא יכול לכבד את הדקה ומספר השניות בה מתנגן ההמנון הלאומי של מדינת ישראל, שלא יגיע לטקס רשמי במוסד לאומי במדינה הזאת.
כסטודנט הלומד באוניברסיטת חיפה – אני בז להנהלה ולמי ממארגני הטקס שבחר שלא לנגן את התקווה. אני במקום אותם סטודנטים כועסים, הייתי עולה על הבמה ומתחיל לשיר במיקרופון את התקווה – אין לי ספק שהקהל הרב שהיה שם היה עוצר מלכת, נעמד ושר כאחד את ההמנון של מדינתנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
