ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

כשתבוא

ביום מן הימים,

ימים שנחתמים,

בקצה תפילה.

כשתבוא,

נגיש לך פרחים,

פרחים שנפתחים

ללא מילה.

אזרחי ישראל,

היום, אנו מציינים 5 שנים לחטיפתו של החייל גלעד שליט בידי חמאס.

את המילים עימם פתחתי, כתבו לנווט השבוי רון ארד, שכבר קרוב ל-23 שנה לא הצלחנו להחזיר הביתה. איננו רוצים בעוד רון ארד. יהיה זה כישלון מוסרי וערכי למדינת ישראל, לחברה הישראלית ולצבא הגנה לישראל. נכשלנו כבר פעם אחת – לצערי, נראה שלתמיד – רון לא יחזור, אסור שזה יקרה פעם נוספת. איזה מסר יעבור לחיילים המתגייסים לשירות קרבי ובכלל – שהמדינה לא תחזיר אותם? שהם לובשים מדים ועלולים לא לחזור במקרה וייפלו בשבי?

5 שנים שגלעד יושב כבול, מורעב, במקום שחור, חשוך וחסר חלונות – מבלי שאיש יבקר אותו וישאל לשלומו, יטפל בבעיות הרפואיות שלו, ישמש לו כאוזן קשבת או סתם יארח לו חברה.

מדינת ישראל חייבת לשים סוף לסיפור הזה. אם נמשיך להמתין שהסוף ייכתב ע"י סופרי החמאס, הרי שאנו עלולים לראות את הדף האחרון ריק עוד שנים ארוכות. שיחרור אסירים הוא דבר בלתי נמנע. הוא מהווה בהחלט כישלון במידה מסוימת במערכה מול ארגוני הטרור, אך הוא מהווה מנגד ניצחון במשחק החיים – בחיים של גלעד, של משפחתו ושל צלם האנוש שכה חשוב ועיקרי בחברה הישראלית.

ישראל הביעה בעבר כוונה להסכים לשיחרור אסירים. אך חשוב להבין כי בעסקה כזו יש צד נוסף. והצד הזה, המונע ביקורים של הצלב האדום כבר חמש שנים, שכבר למעלה משנתיים לא מציג אות חיים מגלעד, שלא מעביר לגלעד את המכתבים מהוריו, הצד הזה לא משתף פעולה למען עיסקה.

אילו הייתה היכולת לפעולה צבאית – ייתכן שיכולנו והיינו צריכים כבר, לבחור בה. אך הכשל הוא לא רק אסטרטגי בחטיפתו של גלעד -  אלא למרבה הצער, גם מודיעיני. ופעולה שכזו, אינה יכולה להיות על הפרק.

אני רואה בימים האחרונים בעיקר, פעולות מחאה יצירתיות ומתוקשרות. כניסת סלבריטאים לצינוק מדומה לזה של גלעד, הוספת כיתוב בפייסבוק לתמונת הפרופיל "כולנו גלעד" ועוד. צביעות, זה מה שיש לי לומר על הפעילויות הללו. 5 שנים אחרי, זה לא הזמן להתעורר. איפה הייתם לפני 4 שנים? לפני 3 שנים? בליל הסדר האחרון כשהוריו של גלעד ישבו מחוץ לבית רה"מ בירושלים על המדרכה לבד, בדד? מחאה עושים כל העת, ולא כשנוח או כשהיא מתוקשרת היטב.

אני מבין לליבם של משפחות השכול אשר קוראות שלא לקיים עסקה הכוללת שיחרור אסירים שידיהם מגואלות בדם יקיריהם, תמורת שיחרורו של גלעד.  אך יחד עם זאת, עלינו לעשות את מלוא המאמצים כדי שמשפחה נוספת לא תיכנס למעגל השכול בצורה טרגית כל כך. כי אם ניתן, ובכל דרך – למנוע זאת, חובתנו לעשות כן. איש לא יכול להרגיש את תחושותיה של אביבה שליט, את תחושותיו של נועם ואיש לא היה רוצה להתחלף איתם – ולכן, לכל המתנגדים לעסקה – עיצמו עיניים וחישבו מה הייתם עושים אם הוא היה בנכם, אחיכם או נכדכם.

את הגשם תן רק בעיתו,
ובאביב פזר לנו פרחים,
ותן לנו לשוב ולראותו –
יותר מזה אנחנו לא צריכים.