ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

אזרחי ישראל,

עת סיימנו לפקוד את החלקות הצבאיות בבתי העלמין ביממה החולפת ולהוקיר את זכר חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, אנו עושים את המעבר החד הזה – כמדי שנה - בין האבל לשמחה ומציינים בחגיגיות את עצמאותה של מדינת ישראל, זו השנה ה-67.

מעבר חד זה הוא קשה עבור המשפחות השכולות, אך הקשר המחבר בין נפילת טובי בנינו ובנותינו לבין עצמאות ישראל, הוא אך טבעי.

מדינת ישראל גם בשנתה ה-67 ממשיכה להתמודד עם אתגרים וסכנות המבקשים לפגוע בריבונותה ולהטיל דופי בזכות קיומה. גם בעידן הזה, יש הרואים במדינת היהודים כפגם במפת העולם ויש הממשיכים להפיץ שנאת חינם כנגד העם היהודי. תופעה זו היא אינה דבר של מה בכך. העולם החופשי - זה שעומד לצד ישראל - חייב לתת הטון ולהדוף כל ניסיון המבקש לערער בזכות קיומה של מדינת ישראל.

במשך 67 שנות קיומה, הצליחה ישראל הקטנה והמבודדת באופייה במזרח התיכון לבלוט בזכות הישגיה בתחומי החיים השונים – מערכת ביטחון מתקדמת וענפה, כלכלה משגשגת המושכת אליה משקיעים רבים, רפואה מודרנית ופיתוח טכנולוגיות חדשניות. הישראליות הפכה במרוצת השנים למותג המסמל יוזמה, מחשבה והצלחה.

מוקדים היסטוריים רבים פרוסים לאורך סיפור תולדות המדינה. בשבוע שעבר ביקרתי בבית העצמאות בתל אביב, שם הכריז דוד בן גוריון לפני 67 שנים על "הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל – היא מדינת ישראל". במבנה הקטן והצנוע - שנותר כזה - כשלצידו כיום מגדלי הפאר והשדרה הנוצצת שפרחו סביב כחלק מפריחתה של תל אביב, הכריז בן גוריון שעות ספורות לפני תום המנדט הבריטי בארץ ישראל וברוח החלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר על הקמתה של המדינה תוך ניצול העיתוי המכריע בארץ.

מאז אותו יום, עיתוי היה מרכיב מכריע בסיפורה של מדינת ישראל. כך בלט במלחמת ששת הימים, במלחמת יום הכיפורים ובמבצע אנטבה. כך גם, באופן טרגי, ברצח ראש הממשלה יצחק רבין.

ביום הזה שבו אנו יוצאים לרחובות, למסיבות, מבקרים בבסיסים השונים וחוגגים עם החברים והמשפחה בפארקים הציבוריים כשהכול מסביב צבוע בכחול ובלבן, אנו מעבירים לעולם את המסר: כאן ביתנו, כאן מולדתנו וכאן אנו נשארים. לתמיד.

וביום למחרת החגיגות, נשוב לשגרת החיים – לעבודה, ללימודים, למשימות ולאתגרים הניצבים בפנינו. עד השנה הבאה, נפיק את התועלת הטמונה בנו ואת זו המופקת האחד מן השני יחדיו, נמשיך לבנות ולתחזק את הבית הזה – כי הוא שלי, שלך, של כולנו ואין לנו בית אחר.

לחיי העם הזה, שכמה טוב שהוא כזה, שהוא כזה!

לחיי מדינת ישראל!

אזרחי ישראל,

ערב ראש השנה, אנו מגיעים לקו הסיום של השנה העברית שחלפה עלינו מאז ראש השנה הקודם ומיד נחתוך את הסרט שבקו הזינוק של השנה העברית החדשה שבפתח.

את שנת תשע"ד נזכור במיוחד לאור אקורד הסיום שלה, כשאת חודשי הקיץ העברנו צמודים למסכי הטלוויזיה, מהדורות החדשות והמרחבים המוגנים, מלאי דאגה לחיילי צה"ל והמפקדים שלחמו בשטח במסגרת מבצע 'צוק איתן' ועצובים על אלה שנפצעו ועל אלה שנהרגו ולא יהיו סביב שולחן החג עם משפחותיהם, וגם לא בחג הבא.

ניתן לומר ששנת תשע"ד מסתיימת לה עם חששות רבים. האם השקט יישמר, האם תחושת הביטחון תשוב אלינו כפי שהייתה טרם ימי המבצע, מה מכינים לנו אויבינו והאם תקופת החגים תעבור בשלום.

בצל החששות האלה, עלינו לראות גם את האור. האור, הנגלה לנגד עיניהם של שונאינו כאשר אנו הולכים להתיישב ערב החג סביב השולחן ולציין שנה עברית חדשה שנפתחת, חרף כל האתגרים, הטילים והניסיונות לפגע בנו. ההוכחה שאנו חוגגים את ראש השנה ומקדמים בברכה את שנת תשע"ה היא ההוכחה לניצחון של עם ישראל במלחמה על זכות קיומנו כאן, בארץ הזאת.

אזרחי ישראל,

אין סמלי יותר מכך, שבערב סיום השנה, הצליחה ישראל בזכות כוחות הביטחון המקצועיים שלה לשים ידיה על שני המחבלים האחראים לחטיפת שלושת הנערים ורציחתם ובכך להשלים את מבצע 'שובו בנים' בהצלחה. שוב הוכיחה ישראל כי זרועה הארוכה תגיע מכל מקום, לכל מקום ובכול מקום.

אזרחי ישראל,

שנת תשע"ה הבאה עלינו לטובה, טומנת בתוכה עוד משוכות רבות שנצטרך לעבור. אך משוכות שכאלה היו גם בשנה שחלפה, גם בזו שלפניה ויהיו גם בזו שאחריה.

כל אדם, מדי יום, מדלג על פני משוכות המאתגרות אותו; בעבודה, בלימודים, בין חברים וביחד עם משפחתו.

פתח השנה החדשה הוא הרגע שבו אנו עוצרים ומסתכלים על כל אותן המשוכות שהשארנו מאחור – חלקן נותרו בעמדתן, ממתינות לנו לסיבוב הבא ואחרות כבר אינן – סימן לכך שדילגנו מעליהן בהצלחה בשנה שעברה.

כל שנה מתחילה בסימן שאלה; איננו יודעים מה יוליד המחר ובטח לא מה תוליד השנה החדשה. יהיו בה רגעים של אושר אך גם רגעים של כאב ועצב. יהיו בה חוויות שנזכור לעד ויהיו כאלו שנרצה לשכוח בהינף יד. יהיו בה הצלחות ויהיו בה גם כישלונות. אבל בסופו של דבר, כמה טובה תהיה השנה החדשה – זה תלוי רק בנו.

ככל שנשקיע, נתמיד, נהיה מכווני מטרה, נבחין בין טוב ורע, בין צודק ושגוי, בין עיקר וטפל – כך ננווט את השנה החדשה בדרך הישרה והטובה ביותר עבור כל אחד מאיתנו.

אזרחי ישראל,

ערב ראש השנה, אני מאחל לכם ולכל בית ישראל, שנה טובה ומוצלחת. שנה של הישגים, שנת שלום וביטחון, שנה של רגעים מלאי אושר והגשמה.

חג שמח ישראל!

אזרחי ישראל,

אנשי החינוך וההוראה, הורים ותלמידים,

מחר תיפתח שנת הלימודים החדשה וההתלהבות, הן של ההורים והן של התלמידים, בשיאה בערב הזה שלפני היום הראשון ללימודים.

הקיץ האחרון לימד אותנו כי סיפורי המורשת וההיסטוריה של העם היהודי בארץ ישראל ומיום הקמתה של מדינת היהודים, אינם נשארים רק בין כותלי הכיתות, על גבי דפי המבחנים או המחברות, אלא זו מציאות שאנו ממשיכים לחיות אותה עד עצם היום הזה והצעירים לצד המבוגרים חווים אותה על בשרם מדי יום ובפרט בחודש וחצי האחרון.

מדי שנה, ההתרגשות לפני היום הראשון של הלימודים בשיאה. אלה העולים לכיתה א' נרגשים מההתחלה החדשה שמעט מפחידה אותם אך מהר מאוד יתלהבו מדי יום ביומו כאשר ילמדו תרגיל חדש בחשבון או לכתוב אות ומילה בעברית. אלה העולים לכיתה י"ב נרגשים מהדרך הארוכה שהנה קרובה לסיום ובמיוחד לאחר קיץ שכזה, מחשבותיהם לבטח על היום שאחרי תקופת המחברות והמבחנים, שיעורי הבית וההפסקות הגדולות, כאשר לאחר סיום שנת הלימודים שבפתח יעלו על מדים וחלקם יהיו בין אלה שיילחמו על ביטחון ישראל.

אזרחי ישראל,

בית הספר הוא המקום בו לא רק לומדים ידע אלא גם רוכשים כלים שסוללים את דרך החיים.

הידע שתרכשו והידע שאתם, המורים, תקנו להם, יסייע לכם בעתיד להבין את העולם בו אתם חיים, אך זה לא כל הידע הקיים במאגרים השונים ואתם תיווכחו שגם לאחר בית הספר, החיים מיום ליום מעשירים את הידע שלנו.

אך לא רק ידע אתם הולכים לרכוש בבית הספר או אפילו בגן. אתם הולכים ללמוד קודם כל להיות בני אדם. כאלה ששואלים שאלות ואחרי ששומעים את התשובות, חושבים בינם לבין עצמם מה נכון ומה לא, מה כדאי ומה פחות, מה צודק ומה פוגע.

לא תעודת הציונים היא זו שעליה יסתכלו הסובבים אתכם כשתצאו משערי בית הספר. גם לא הציון שעל טופס המבחן שהמורה זה עתה חילקה בכיתה רגע לפני הצלצול.

יסתכלו על איך שאתם מתבטאים, איך אתם עומדים בסבלנות או שלא בתור בקופה שבחנות, בתחנת האוטובוס או בקולנוע. האם אתם אדיבים למי שפונה אליכם ומבקש עזרה, האם אתם אדישים לחלשים מכם והאם אתם סובלניים לסובבים אתכם.

אז זכרו כי השמיים הם הגבול, אך הדרך היא דרך ארץ. תגשימו את חלומותיכם, הפגינו את כישוריכם ואל תתנו לאף אחד לפגוע באמונה שלכם בעצמכם.

ולסיום, לאנשי החינוך וההוראה – המורים, הגננות, הסגננות, הסייעות וכל העוסקים במלאכת הקודש של חינוך הדור הצעיר; משימתכם קשה וייחודית, אך התוצר שלה אין מספק ממנו.

האמינו בתלמידים שלכם, האירו להם את הדרך הנכונה, הטובה והישרה. הם דור העתיד שיצטרך ביום מן הימים לדאוג לנו, לכם, למדינה הזו ולעולם הזה.

שנת לימודים מוצלחת לכולם!