זה קשה לאבד מנוי , ולא כי הפסיק לקרוא אצלך או הסיר את המנוי. אלא כי
הוא מת. במיוחד אצלי שאני משתדלת ליצור קשר עם הקוראים אצלי ולשמור אותו.
הוספתי אותו לפייסבוק הוא היה עורך לשוני ומשורר. ואפילו נתתי לו
לקרוא את השירים שכתבתי והוא העביר ביקורת עליהם (זה היה ממש נחמד מצידו בתור אחד
שמתעסק בזה.)
ואתמול בת זוגתו רשמה בפייסבוק שלו שהוא נפטר
בפתאומיות וכולם לא ידעו אם לקחת ברצינות
או לא. זה ממש כואב.
הוא הוציא שני ספרי שירה והזמין אותי להשקה של
האחרון בלילה הלבן ולא יצא לי ללכת בסוף.
היום זה
היום הולדת שלו, אדם צעיר. למרות שמוות פעם לא קל .
לא הכרתי אותך מחוץ לבלוגריה והפייסבוק , הכרתי אותך
בערך שנה אולי קצת יותר. וחשפת אותי לעוד קצת ערבי הקראת שירה ומשוררים, תודה לך.
אולי זה
ידרבן אותי להמשיך לכתוב ולכתוב יותר . לחזור לכתיבת שירה כמו שצריך ובלי קלישאות.
אני קוראת את ההודעות וקשה להאמין. הרגשת פיספוס
ענקית.
. אני אמשיך לכתוב זאת תהיה ההשפעה שלך עליי . ואולי גם אני אקריא את
שיריי על במה. ואתפתח בכיוון כזה.
המילים שלך ישארו פה.
להתראות איש יקר.
תודה.
עריכה: רק לפני כמה שעות כשהמתמש שלו היה מחובר בצ'אט זה כנראה נקלט והתחיל להשפיע היו לי צמרמורות וקראתי גם את מה שהוא כתב לי את התגובה לגבי השירים
היי עדי. תגובתי על השירים:
ניכר שאת כותבת מתוך הלב. אבל כדי ליצור שירה שתרגש באמת צריך גם לשלב בין הלב והשכל, ליצור משמעויות חדשות למילים. יש לך את זה, את צריכה רק לכתוב תוך כדי שאת מנסה לצאת מהקופסה ולמצוא דימויים מפתיעים שלא משתמשים בהם ביומיום. תנסי לעשות לעצמך תרגילים ולכתוב שיר שמבוסס על דימויים לא שגרתיים. אשמח לקרוא עוד דברים שלך, ולהגיב. שי
הייתה לי צמרמורת ופשוט בכיתי