אני הולך לי בשדרה בחזרה מבית הספר כאשר מולי שתי יונים מנקרות פירורי לחם מהרצפה. כיוון שהן חוסמות לי את הדרך ואני כבר מותש מההליכה, אני הולך דרך המקום בו הן נמצאות במקום לעשות עיקוף והן מתעופפות בבהלה.
* לפתע יוצאת נערה עם חולצה של "תנו לחיות לחיות" מבין השיחים הקרובים ותוקפת אותי:
"מה אתה חושב שאתה עושה? מה החיות המסכנות האלה עשו לך? האם אתה גיבור על חלשים? האם לך יש יותר זכויות רק בגלל שאתה יותר גדול? מאיפה התעוזה להפחיד ככה יונה מסכנה?" לא הפסיקה לשאול, כאילו התאמנה על זה חודשים והכינה את כל השאלות מראש.
*בינתיים אני עוצר במקום, המום ממה שקרה ואחרי שרצף השאלות נגמר, משיב:
"הן חסמו לי את הדרך ורציתי ללכת הביתה. למה לעשות מזה עניין?"
הנערה: למה לעשות מזה עניין הוא שואל, חה!(מדברת לעצמה) תגיד לי חצוף, אם זה היה אריה גדול וחזק אתה היית עושה את העיקוף, נכון?
אני: בוודאי שהייתי עושה, אריות לא יכולים לעוף ולפנות לי את הדרך.
נערה: ולי זה נראה שאתה סתם גיבור על חלשים! *מסתכלת לי בעיניים במבט חודר וממשיכה לחזור על המילים "גיבור על חלשים!" בקול רם שוב ושוב, בינתיים מתאספים עוד אנשים שעוברים בשדרה לראות על מה המהומה, חלקם מסתכלים עלי במבט כועס במקצת*
הנערה פונה אל הקהל שהתאסף : הבחור הזה פה דורך על זכויותיהם הטבעיות של בעלי החיים, מצפצף עליהם ומצידו כולם יכולים להישרף. אני לא אתפלא אם בבית הוא עושה טקסי וודו עם בובה של במבי ובכל פעם שהוא רואה מלך האריות ואבא של סימבה מת הוא מקפץ ומדלג לו מרוב אושר. אדם כזה לא צריך להיות בקרבנו. גיבור על חלשים! גיבור על חלשים! גיבור על...
*כמה אנשים מצטרפים אליה בקריאות של "גיבור על חלשים!" תוך כדי הנפת ידם בכעס, ובינתיים עוד אנשים מצטרפים לקהל האנשים*
אני: תקשיבו לי בבקשה. אני רק הלכתי דרך איפה ששתי יונים ניקרו משהו בשביל לא לעשות עיקוף מיותר. זה הכל, והנערה פה סתם אוהבת להגזים ולהטיח האשמות שווא.
*לפתע קבוצה של אנשים מכל קצוות הגילאים עם חולצות ירוקות של "רשות הטבע והגנים" מגיעה למקום והנציג שלהם פונה אלי מזועזע: אתה מה? הפחדת חיה חסרת אונים אשר כל מעשיה היו לאכול את ארוחת הצהריים שלה? אין לך בושה? החיות הן חלק מהטבע הנהדר שלנו, למה שתרצה להרוס את הטבע? הטבע מביא לך רק טוב, אז ככה אתה מודה לו? שתדע לך שאתה פשוט חסר לב!
* כמעט כל האנשים שהתאספו סביבי וסביב הנערה מתחילים לצעוק לעברי "חסר לב!" שוב ושוב, כאשר הקריאות מתגברות.
אני: תקשיבו לי. לא התכוונתי לפגוע באף אחד ואתם סתם עושים מזה עניין גדול, אני בטוח שליונה לא היה אכפת כל כך כמו שלכם אכפת.
"מטורף!" אמר אחד מהאנשים עם החולצות הירוקות.
"בטח שאכפת לה, הפרעת לה באמצע הארוחה בשביל שכבוד המלך יוכל לעבור" הוסיפה הנערה שהתחילה את כל העניין.
"אתה פ-ו-י-ה אמר ילדון קטן שהיה בידיים של אימו לעברי, כאשר האמא מהנהנת עם ראשה כל הזמן הזה.
*בשלב מסוים שוב עולים קריאות מהקהל, רק הפעם הקריאות הן "אגואיסט! אגואיסט! אגואיסט!...."*
אני(משתיק את כולם): די, מספיק כבר! מספיק עבר עלי יום קשה, אני לא צריך את כל הכאב ראש הזה. בכלל, אתם סתם תוקפים אותי, אני בכלל אוהב חיות ואפילו מתנדב פעם בשבוע בכלבייה.
*מעבר חד לסצנה בא רואים ברקע מעגל של אנשים שמורכב מהקהל הגדול שקורא בקולי קולות "אגואיסט" פעם אחר פעם ומקיף אותי, כאשר בצד שמאל- למעלה של המסך רשום "news" ורואים מגישת חדשות עם מיקרופון שמדווחת על גבי רקע פסטורלי זה:
אנחנו נמצאים בשדרה בה מתנדב קבוע למען החיות התגלה כאדם צבוע שכל מה שאכפת לו זה רק מעצמו כאשר בלי להניד עפעף גירש בכוח חיות שהיו באזור וסביר מאוד להניח שעל ידי כך פגע קשות במאזן האקולוגי של החיים על פני כדור הארץ. כעת נשמע מה יש לו להגיד להגנתו.
*המגישה מתקרבת להמון ומפלסת לה דרך בין האנשים כאשר הצלם אחריה*
אני: (מסתכל למצלמה ומדבר למיקרופון כאשר ברקע נשמעות קריאות אחידות של "גיבור על חלשים!") שלום לכל עם ישראל. חשוב לי לציין שאין מה להתרגש, מדובר בחבורה של מופרעים שאין להם מה לעשות עם החיים שלהם אז הם עשו מעכבר פיל.
המראיינת לחדשות: רגע, אז עכשיו גם יש לך משהו נגד פילים ועכברים?
אני: לא, לא אמרתי את זה. מה שרציתי להגיד...*באמצע המשפט נכנסת למעגל שמקיף אותי אישה מבוגרת וסוטרת לי, מיד לאחר מכן אומרת "תתבייש, פילים הן חיות טובות".
המראיינת (אל המצלמה): כן, כפי שניתן לראות מדובר באדם חסר מוסר לחלוטין, אדם שחי בכדי לקלקל את החברה בה אנו חיים תוך כדי שהוא בטוח שהוא שליט היקום ושהכל סובב סביבו. מדובר באדם מגעיל שנוהג להטריד חיות באופן קבוע מיד אחרי שהוא מסיים להתנדב. צביעות במלוא הדרה, בחזרה אלייך יעקב.
אני(אל המראיינת): לא, רגע! *ההמון סוגר עלי בעודו קורא בקול " צבוע! צבוע! צבוע!...", המראיינת מצטרפת אל כולם בקריאות.*
לפתע מישהו עם חולצה ירוקה מרשות הטבע והגנים רץ אל עבר ההמון וקורא אל כולם:
בואו מהר! יש בגינה הסמוכה מישהו שדרך על נמלה ופצע אותה קשה!
*כל ההמון ההמום עוזב אותי מהר ורץ אל עבר הנער בקריאות שונות של "איך הוא יכול לעשות את זה?", "בן אלף!", "לאן הידרדרנו, לאן?" וכו', הזקנה שסטרה לי משתרכת אחרי כולם בריצה איטית.
כעת רק אני והנערה שהתחילה את הכל נשארנו שם.
הנערה: טוב, עכשיו אחרי שהבהירו לך שמה שעשית זה לא בסדר וזה כבר מאחורינו, בא לך לצאת איתי? (אומרת ושולחת מבט כובש)
אני: (חושב קצת...) אממ למה לא? יש לי איזו מסעדה בשרית עם אוכל מצוין להכיר לך.
הנערה: נשמע מעולה (מחייכת).
*מראים את גבי(כאשר תיק בית הספר עדיין עליו) ואת גב הנערה מתקדמים לאורך השדרה בעודנו מחובקים כשראשה על כתפי. היונים בינתיים חוזרות למקום ממנו הרגע הלכנו וממשיכות לנקר היכן שהפסיקו*