שיפור עצמי- שי חזן החלטתי לתפוס את עצמי בידיים ולהתחיל במסע אל הלא נודע לשיפור עצמי |
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
דצמבר 2008
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2008
חזרתי מהפסקה קצרה אני אתחיל בכך שאתנצל על ששברתי הבטחה ולא כתבתי כל יום. פשוט לא היתה לי השראה. האמנתי שברגע שאתחיל בלוג לשיפור עצמי, ישר יקפצו לי כיוונים. צדקתי! אבל לא ציפיתי לעצירת התקדמות כלכך ארוכה עקב הדילמה של בחירת הכיוון. אז מכיוון שנתתי לעצמי זמן ללא כתיבה והלכתי לחקור כיוונים לא יכולתי לכתוב ולעדכן פה. אבל... יש התחלה! כיוון שיפור ראשון הוא בכושר גופני בקטגורית סיבולת לב ריאה. הבנתי שאם אני רוצה לעשות אימון ראוי לשמו אני חייב לנשום גם כמה דקות אחרי שהתחלתי. נשמע קל, אבל זה לא כלכך כשלא בכושר. אז יש לי משימה ראשונה לשיפור עצמי!
דלגית!
אני אתחיל באימוני דלגית קלים בכדי לשפר את סיבולת לב הריאה שלי בלי להתרחק מהבית ובלי שהגשם או הקרה יעצרו לי את ההתקדמות. בנוסף, אני עדיין לא סומך על עצמי להתמדה לטווח ארוך אז בשלב זה אני לא מוכן להשקיע כסף במכון כושר. ההתחלה האידיאלית! קלה, פשוטה ועושה את העבודה. מעכשיו אני מקציב שעון של 30 שעות של אימוני דלגית לזמן לא מוגבל בכדי גם למדוד את עצמי וגם בכדי לשים גבול ולהגיע למשימות אחרות. אם ארגיש שמיציתי את אתגר הדלגית לפני תום 30 השעות אוכל רק לשלב עוד אתגר אך לא לגרוע את אתגר הדלגית. אתגרים עתידיים יחלו בשלב מסויים להחזיק הגבלת זמן. ברגע שאדע, פחות או יותר את גבולותי האישיים.
אחלו לי בהצלחה! יצאתי לדרך!
| |
נוספו מדדים- נרשמו מסקנות הוספתי 3 מדדים: מדד אקדמי, מדד סוציאלי ומדד פנאי. כפי שניתן לראות, אין לי בגרות ואף לו בקושי חלקית, אין לי כרגע חברים שאוכל לקרוא להם "חברים אמיתיים", אין לי חברה ויש לי נטייה לקריאת ספרי מדע בדיוני ופנטזיה. אני אמשיך להוסיף ככל שרק אוכל בשביל שיהיה ניתן להמשיך לשלבים הבאים. בנתיים יש עוד מדדים שצריכים להיווסף ולהיבדק, יש עוד רשומות שצריך לבדוק ויש עוד נתונים שצריך להשיג. זה לא קל כמו שזה נשמע. כך לבד, לקום ולהסתכל על עצמי מלמעלה. אני לא בטוח איפה להתחיל ולא יודע איפה לחפש. תחשבו על זה. כמה שלא תנסו לחשוב על מה אתם בחיים, בין אם זה כמה השגתם ובין אם זה מה אתם עכשיו ומה יצא מכם, תמיד תהיה מערכת צנזורה פנימית שפשוט תחלוף בנוחיות על האזורים הבעייתיים ותשאיר לכם תחושה ש"הכל בסדר" ואם תילחמו בזה, אתם פשוט תתחילו להיות מדוכאים ולא תבינו לגמרי למה. כשהדברים עוברים מהראש לנייר (או למסך) ופתאום רואים אותם מול העיניים, קשה יותר להתחמק מהם ואז יותר קל להבין "מה לא בסדר?". גם כך יותר קל לקלוט התקדמות והתדרדרות. תחשבו על זה כך- "כל אוהדי משחקי התפקידים, אני פונה אליכם בשורות הבאות". אם יש לכם דמות במשחק תפקידים, אתם בוחרים לדמות הזו יכולות, גזע מקצוע וכל השאר ומתחילים בדרך. ואז מה? אתם משפרים אותה ללא הפסקה ובהתמדה ותכנון עד שאי אפשר יותר להעלות אותה ממה שהיא נמצאת וגם אז חלקכם ימצאו את עצמם ממשיכים עם הדמות הזו בשביל לשמור אותה במקומה על המפה. אולי אפילו תתלבשו כמו הדמות שלכם ותלכו לכנסים של שחקנים רק בשביל לחיות יותר את הדמות והמשחק בגלל שהיא כלכך מצליחה ואתם כלכך גאים בה. בדר מסויימת, אני מנסה להפוך את עצמי לדמות כזו.ואני לא מדבר על מד"ב או פנטזיה, אלא בחיים האמיתיים כאדם רגיל. ואני מקווה, שבדרך זו אוכל לשפר את עצמי בצורה הנכונה ויותר בקלות. במילים אחרות, אני הולך לנהל את הדמות שלי בחיים האמיתיים. אחלו לי בהצלחה.
| |
הערה לקוראים- למה כאן?
הערה לקוראים
אני רק רוצה להסביר למה אני עושה את הבלוג הזה ולא פשוט כותב
לעצמי את הדברים בספרון ושומר אותו צמוד או משהו פרטי כזה בסגנון.
הסיבה היא, שזה לא עובד ככה.
ניסיתי. באמת שניסיתי. כתבתי את כל הרצונות והמשאלות שלי על
דף במחברת ולקחתי
אותה איתי בתיק לכל מקום, לאחר שהבנתי שאני לא כותב בה ולא חושב עליה בכלל ושכלום לא יקרה אם אני פשוט אזרוק
אותה במדף לכמה שנים, נכנעתי. לאחר
זמן לא מוגדר, קפצתי עוד פעם על הרעיון וניסיתי להשקיע את עצמי בכתיבת ספר. לקחתי פנקס והתחלתי לכתוב בו
פרקים על סיפורים מעוד מעניינים שקיימים לי בראש ואפילו שיתפתי חברים בבסיס. עם הזמן, הפנקס יצא מהכיס ועבר לתיק. לא כתבתי בו יותר עוד מילה
ואפילו לא לקחתי את הזמן להעביר למחשב את מה שכבר כתבתי כי התעצלתי להקליד.
חברים בבסיס עוד שואלים אותי "היי שי, מה עם פישנזון?"
לגבי אחת מהדמויות היותר קומיות בסיפור, ואין לי תשובה לספק להם. אין כלום עם פישנזון. פישנזון תקוע יחד עם כל שאר הדמויות בתוך
פנקס קטן בתיק וכלום לא יתחדש איתו גם בזמן הקרוב.
התקווה שלי היא, שכל זה ישתנה כאן. עכשיו. כשמול העיניים שלי
אני רואה מה שכולכם
רואים ושזה יתן לי את התמיכה לצאת מביצת העצלות ולהתחיל לחיות.
והנה אני כבר מראה את ההשתדלות שלי להתמדה בכך שאני כותב
היום את הקטע הזה ומתחייב
להוסיף גם מחר. בין אם זה במדדים, בכתיבה או בכל עדכון אחר.
אני מתחייב בזאת לעדכן את הבלוג הזה
ואת עצמי כל יום,
מעכשיו ועד להודעה חדשה.
תודה.
| |
לדף הבא
דפים:
| |