אתמול

אחך אני אתאר את ההרגשה

זה לא שאין לי חברים

דווקא יש הרבה

אבל אין לי למי להגיד שאני מפחדת

ממי לבקש חיבוק

סתם ככה

בלי להסתבך עם הסברים

אני רק רוצה מישהו שילטף לי את הראש ושיבטיח שהכל יהיה בסדר

רק להרגיש שמישהו מבין אותי

ושבין כל האנשים האלה שמקיפים אותי

אולי רק הפעם

אני לא ארגיש לבד

אני לא כל-כך טובה בכל ההקדמות האלה לבלוג,

אני לא יודעת אפעם איפה להתחיל,

ומהר מאוד אני מתייאשת ובכלל מפסיקה לכתוב.

אני כבר לא זוכרת כמה פעמים התחלתי לכתוב בלוג וויתרתי.

אז הפעם פשוט אני אנסה לכתוב ישר מה שיש לי בראש.

בלי הקדמות מיותרות, בלי קשר בין מה שהיה למה שיהיה.

רק כדי שיהיה לי למי לספר את כל הדברים האלה.

בחסות האנונימיות.

בכל שעה שיתחשק לי.

אולי זה יעזור.

אתם מוזמנים לקרוא ולהגיב

בלילה חלמתי שיש לי חבר.

וזה היה כל-כך מוחשי.

אני אפילו זוכרת את השמחה העורבת בהתפלאות על זה ש"סופסוף יש לי חבר".

והכל היה מושלם.

והייתי מאוהבת.

וזה היה אמיתי.

אני זוכרת את כל הפרטים הקטנים:

איפה הכרנו,

מתי התנשקנו בפעם הראשונה,

את מגע השפתיים,

ומה קרה אחר-כך...

והתעוררתי בתרגשות

ואז הגיעה האכזבה

זה היה רק חלום

אבל כל-כך אמיתי