וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים:

חלמתי חלום: ובחלומי היינו אני ומשפחתי בטיול, עם כל החבורה. הטיול החל כנופש בים המלח, אבל במהירה הגענו לאירופה. לא סתם אירופה, פולין. הטיול היה מעין שחזור של אירועים שהתרחשו מזמן באותם המקומות; כמו למשל אז, כשאבא שלי שירת ביחידת השריון בספינת הנהרות, ואוגדונר עוין הצליח להשתלט על הספינה והתיז את החיילים לכל עבר.

כל החלום התרחש בצל נהרות ויערות. טיילנו בקירבת הנהר האירופי הגדול ונכנסנו במעבה־היער. ירדנו אל מתחת לאדמה, למערה קארסטית, ושם שוחזרה הטרגדיה העתיקה: אחותי ואני נטלנו את מבלי משׂים את תפקידם של שני ילדיה של האישה הפולניה שבאבא יאגה השתלטה עליה. כשהתקרבנו למקום - הַמקום - נשׂאה אחותי קולה בזעקות שבר, והכלב הלבן שרץ לצידנו ברח מאיתנו אל עבר הנהר. שיחקנו את אותו התפקיד שנקבע מיני קדם, נוצקנו אל תוך תבנית שדומה שאין ממנהּ מוצא. אחותי התאבדה בקפיצה אל תוך מימי התהום במערה בהשפעת טירופהּ של אימי, וללא קשר, ואולי דווקא כן, אבדתי אני ביער. ואולי להיפך. אבי זמרר את המנון הספינה הצבאי הפולני/ישראלי, ואני, טרם אבדתי, הצטרפתי אליו חרף הטיילים שהיסו אותנו. ברמה מסוימת ידעתי שהכל כאן הוא רק שחזור של העבר האבוד, על אף שהוא מרגיש אמיתי. אבל הכל חזר על עצמו, שוב ושוב ושוב.

יללותיה הפראיות של באבא יאגה הדהדו במערה, הדהדו בעולמנו. כולנו קפאנו על מקומנו, ובד בבד המשכנו להלך במסלול הלא־ידוע שהותווה מראש, שכן חייבים להמשיך. החבורה המשיכה ללכת - לעלות ולרדת, לפי תוואי המערה - ואחותי קפצה אל מותה שוב ושוב, מתחושת אין־ברירה. אני, שגם אבדתי ביער, המשכתי בו בזמן להתקיים כבנו של אבי בסיור התת־קרקעי. קפצתי אחריה. מתנו שנינו, ושוב חזרנו. באבא יאגה, המכשפה הקמאית - טירופהּ משתולל ולא ניתן להפסיקו, שכן אין בה מודעוּת. אין לה הוויה, רק רוח מרחפת על־פני המים ובחלל המערה. וכל האנשים עושים עצמם כלא־שומעים, כי שֶמע להם ולא יאזינו. ובשלב כלשהו מתמקד הסיור בזעיר־אנפין הזה, בטרגדיה של אחותי בת־הקדם המאבדת נפשהּ בכאב האירופי המשכר, שוב ושוב, שוב ושוב. פניתי להציל אותהּ, ולא תקשיב לי. צעקתי, התחננתי; ולא שעתהּ לי. פערתי את פי וזעקתי! בלי קול. ורק ולבסוף, אחרי זמן נצח, עזבה אותהּ הרוח הרעה והכל שב לקדמותו. הפחד המשתק שאחז בי ובהּ לנוכח הטירוף והאובדן, שכך. רסיסי הנשמות האובדות נעלמו. הבנו כולנו, שאין צורך להזין שוב את אותהּ לולאה של קללת רוח מן המזרח; אופל תמיד יהיה, אבל אין מוכרחים לקחת בו חלק. עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן. ידעתי טירוף וכאב, והם ידעו אותי - התענגו עליי, ניזונו ממני; לא ידעתי מי אני ומי הם. וכעת די. כולנו גם קרבן, אבל יש מידה של בחירה.

שינה, שינה, ערוּת;

התעוררתי כהרגלי, עצור נשימה ושטוף זיעה.