לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים:


כינוי: 

בן: 40





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2009    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

(לא) סתם יום של חול


היה לי יום מוצלח.

יום מוצלח ממש.

יום כ"כ מוצלח, שגרם לי לרצות לכתוב אחרי אלוהים־יודע־כמה־זמן שלא כתבתי.

(חמישה חודשים? חמישה חודשים.)

 

אז מה היה..?

 

 

שיעורים.

היו לי שיעורים.

-הרבה שיעורים.

שבעה, בערך. אחד מהם עם תלמידה חדשה.

ומחר כנ"ל.

יש לי כל־כך הרבה שיעורים, שאני נאלץ לדחות תלמידים (!).

זה טוב מאוד;

זה אומר שיהיה לי מספיק כסף ללימודים בשנה הבאה.

 

קיבלתי ציון במבחן.

היו שתי שאלות שישבתי עליהן בערך 40 דקות; האינטואיציה שלי אמרה x, אבל השכל אמר שזה לא יכול להיות, ולכן זה כנראה y. סימנתי y. בדקתי מיד אחרי המבחן, ומובן שזה היה x (אינטואציה שולתת, אין מה לומר). אז ידעתי שארבע נקודות הפסדתי.

היום התברר לי שאלו היו הנקודות היחידות שהפסדתי: 96, אוֹ יֶה.

והם שולחים sms על הציון לפלאפון, שזה די משעשע [תוך כדי שיעור: מקבל sms עם הציון; מחייך].

 

רכבתי על האופניים שלי בפעם הראשונה.

קניתי אותם לפני חודשיים: 650 שקלים טבין ותקילין.

שתי מערכות הילוכים, בלם קדמי ובלם אחורי כפול, שלדת אלומיניום ועוד כמה פיצ'רז.

לא רכבתי מאז שהייתי בערך בן 9, והכושר שלי מצחיק עד כדי זוועה, מה שהביא לכך שדי נמנעתי מלרכב עליהם.

היום חנכתי אותם. האוויר היה צלול, הרוח בידרה את שׂערי.

היה טוב.

 

קיבלתי מכתב עם הודעת קבלה מבן־גוריון:

"מר נכבד, הרינו להודיעך כי התקבלת כסטודנט מן המניין לשנה א' בחוג למדעי ההתנהגות."

כמה כיף, כמּה.

 

קארין חזרה.

הַ-ידידה. מלונדון, אחרי חצי שנה.

כיף. כיף מאוד.

 

(אבא מנמק: "יום שלישי היום. פעמיים כי טוב." וואלה.

ומוסיף: "כשבעתיד תקטר, תזכור את היום הזה.")

 

 

אז כן, יום מעולה.

אני מרוצה.

 

כל יום כזה מתווסף למאזן החיובי שלי;

לבריאות.

נכתב על ידי , 1/5/2007 23:49   בקטגוריות קונקרטי, ספק-אופטימי, דברים שאני אוהב, בטיפול  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תמזיג הזוי


מה?

 

ביקרתי בעוצבת־הגליל, הרחק הרחק בצפון. ממש על הגבול, מטר ואסימון ממקום החטיפה שחוללה... הממ.. מבצע ("מלחמה בעצימות נמוכה"..? אני חושש שזה לא יתפוס כאן). שמענו מקצין־המטה על מה שהיה, מנקודת המבט שלהם. נשמע לא כל־כך טוב; קצת מדאיג. שום דבר שלא פורסם בעשרותיו בשלל המדיות, ונחשף ונגלל ונותח ואומלל - אבל לשמוע את הדברים ממקור ראשון (סוג־של) זה בכל זאת אחרת.

 

* *

 

בדרך חזרה, אחרי הצצה חטופה לנוף הרי הלבנון הנישׂאים מבעד לחומות־הגנה עשויות בטון יצוק, אספנו על הדרך טרמפיסט: חייל עטור כומתה סגולה. היה די במבט אחד בפניו כדי לא להותיר ספק: בדאווי. טוב, נו, למען האמת שאלתי אותו אם הוא לא מהגדוד הדרוזי במקרה, אבל למרבה המזל הוא לא שמע, או העמיד פנים שלא שמע. הוא מהגדס"ר, כמובן - אלה עם הכנף גדולה שיוצאת מצידו של נגמ"ש מדברי. גשש. ולא סתם גשש: הוא היה אחד מזוג הגששים שהוקפצו ראשונים לגזרה שהתחממה, אז. הם שזיהו שהגדר נחדרה, שהחיילים נהרגו, ושככל הנראה יש מקום להכריז על חניבעל. ולא זו בלבד, אלא הם ביקשו - וקיבלו - ממפקד הצוות אישור להיכנס לשטח לבנון, בעקבות כוח חזבאללה. 'מה, ולא ראיתם את המטען שאייד מאוחר יותר את הטנק?!' - "לא," הוא הסביר באריכות, במבטא ערבי בולט. "אי־אפשר לראות את זה. זה גדול, אבל זה מוסתר עמוק עמוק באדמה." אבל כן למדנו על איך הם זיהו מטענים בתוך הבונקרים שחזבאללה השאירו אחריהם (וחלילה לי מלחטוא לביטחון שדה כאן - אז על אף שאני מאמין שזה לא ביג דיל, אני אחסוך מכם את הפירוט).

היה מרתק.

 

* *

 

ואה, כן: אבא שלי פגש את עזאם עזאם. שתו קפה, במוסך במגאר. "בחור מאוד נחמד," הוא אומר.

"ישבתי במוסך, ופתאום בעל הבית קורא: 'עזאם! עזאם!' וההוא מסתובב. סיפר שנותן הרצאות בשב"ס, ובמערכת החינוך. נראה בנאדם פשוט כזה, לא מגולח, כזה שלא היית זורק עליו אם לא היית יודע שזה עזאם."

וואלה.

נכתב על ידי , 18/10/2006 21:08   בקטגוריות אקטואליה, קונקרטי  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קצרצר, אבל טוב.


SMS

...עברתי לארבע יחידות! אז באמת תודה על הכל ותסלח לי על הפעמים שלא הייתי רגוע, סבלני וכו'. אבל, מסתבר שהצלחתי לעשות זאת עם הזמן הפסיכי הזה שהיה לנו... תודה למורה פרטי מספר 1 בארץ!!

 

 

מחמם את הלב.

נכתב על ידי , 8/9/2006 16:14   בקטגוריות דברים שאני אוהב, קונקרטי  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , מתוסבכים , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לג'והור אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ג'והור ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)