אפשר לקרוא לזה מועקה.

אני לא ישנה הרבה בימים אלו, לוקח לי שעות להירדם, אני מתעוררת וחולמת חלומות שמפריעים לי לישון. אתמול בלילה נרדמתי אחרי שתיים והתעוררתי בארבע וחצי בבוקר, ומאז לא הצלחתי לישון.

הגב כואב, הראש מסתובב, אני מנוזלת ומתעטשת המון, וגם עור הפנים שלי לא היה משהו. תודה לאל שהקוסמטיקאית שלי הכניסה אותי בין לבין לטיפול פנים, ונזפה בי לא לאכול יותר שוקולדים. מעניין, עכשיו במקום להתרכז לי בתחת הם מתרכזים לי בפרצוף.

מסתובבת בבית, מציצה לשכנים, ובעיקר מחכה. למשהו. אולי שיחזור לי החשק להיות.

הופכת את החדר, מוציאה, ממיינת, מסדרת, עושה סדרים חדשים. את הגרביים שלי חילקתי לארבע קבוצות, וכל קבוצה שמתי בתוך שקית שקופה מפלסטיק. כפייתיות זה אנחנו.

יום כיפור היום. את חשבון הנפש אני עושה כל השנה, כל יום. אני לא צריכה יום מיוחד בשביל להכות על חטא. הרי תמיד רצות לי מחשבות של "מה יכולתי לעשות אחרת".

הזדמנות למפגש חברים. אחרי המקלחת אלבש חולצה לבנה ואת החצאית מיני החדשה, ואקווה שיסתכלו עליי ויגידו לי איזה יופי אני נראית וכמה רזיתי.

הזדמנות למשפחתיות, לביחד, לקרוא את "אישה בורחת מבשורה" של גרוסמן.

קצת שקט.

אפילו שאני צריכה קצת רעש. אבל רק קצת.