לא מזמן בדקתי בסטטיסטיקות שלי את הבלוגים המקשרים אליי. בערך שליש מהם אלו בלוגים ישנים, שלא התעדכנו כבר שנים. אני רואה בקישורים כינויים ישנים, כינויים שמאחוריהם עומדים אנשים שלכמה רגעים היו חלק מחיי, ואני לכמה רגעים הייתי חלק מחייהם.
עוברת בי תחושה מוזרה, מעיין נוסטלגיה מרירה מתוקה. לכמה רגעים אני מרגישה את חיי כמו שהיו בעבר, בגיל 15-16, לפעמים אפילו פחות. לעיתים אני מסתכלת על העבר מבעד לזכוכית אטומה, אבל גם זכוכית נשברת לעיתים. לעיתים עולים בי פלשבקים מהתקופה של אז, אולי פחות אירועים ספציפיים, אלא יותר את המהות של חיי. עם כמה שהייתי רוצה לנעול מאחורי דלתות, אני לא יכולה למחוק את הכל.
הייתי רוצה להביט לעבר עתיד. אני מרגישה כאילו אני נמצאת בצומת דרכים, ואני צריכה לבחור את הדרך הנכונה, ואין לי שלטי הכוונה. הייתי רוצה שמישהו יגיד לי שהכל יהיה בסדר, על אף שאני יודעת שהכל בסוף יסתדר.
לפני כמה שנים לא הצלחתי לראות מעבר, לא ידעתי שהחיים שלי יהיו מלאי משמעות, לא ידעתי שהריקנות תעבור. לא ידעתי שאי פעם אצליח להיות מאושרת או לפחות כמעט, ליותר משעתיים. לא ידעתי שאוכל לומר לעצמי שאני מרוצה מחיי, פחות או יותר, כפי שהם.
לא הייתי צריכה הפרעת אכילה כדי למצוא משמעות לחיי, לתת לעצמי להתעסק במשהו. למרות שאני עדיין לא מוותרת עליה. לא. אני אשקר אם אגיד שכן. אני אשקר אם אני אגיד שאין טריגרים, שאין מחשבות, שאין ראייה מעוותת. ההבדל הוא שאני שמה אותה במגירה נעולה. כמו שד בבקבוק, שאם לא אשפשף את הקנקן, הוא לא ייצא החוצה.
כנראה ששינויי מזג האוויר גורמים לי לחשוב. פתאום נהיה כל כך חם ויוצאת השמש, ובא לי קיץ. בא לי להשיל מעליי את הסוודרים העבים, שגורמים לי להראות כמו דובון. אני רוצה לחזור לגופיות, לשמלות קיציות, לחצאיות קצרות. לנעול סנדלים חושפי ציפורניים צבועות לק צבעוני. אני יושבת בבית עם גופיה, מורחת לק אדום על הציפורניים, מרגישה רוחות חמות, שיביאו שינויים. הקיץ הוא תקופה של שינויים.
רונה קינן שרה את "מבול", והקול המדהים שלה גורם לי לצמרמורת ולדמעות. אני לא זוכרת מתי התחברתי כך למילים של מישהו אחר, ומתי התמכרתי לקול.
"אם נשרוד את המבול הפעם,
כל חיוך יהיה שונה, נגוע.
אם אחזור על זה עוד ועוד ועוד
תשארי עשרים שנה או עד סוף היום.
למדנו לחכות ולוותר ואיך להיזהר, מכל מילה
והכל יקפא פתאום
אם יהיה לנו רגע לעצור בפינת רחוב
לחבק ולעזוב
כאילו שאפשר בכלל לדעת להרפות
לאהוב פחות.
בחיוך פרוע עוד אבוא לגבות חובות
לשבור חומות ולהאיר אותך
למרות שאין דבר שלם יותר מהכאב שמתנגן
בשיר אחר."
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
