החל מהיום, אני סטודנטית לשירותי אנוש וסוציולוגיה- אנתרופולוגיה.

אז קמתי בשש בבוקר, שעה שאני לא רגילה אליה. אמרתי לעצמי "טוב הדר, נגמר הבית זונות".

לבשתי את הסקיני הבהיר, גופיה כחולה ומעליה חולצה שחורה ללא שרוולים, ונעלתי סנדלים שטוחות בצבע כסף.

שתיתי את הקפה, הכנתי לי סנדוויץ', הכנסתי לתיק את הקלסר שהכנתי עם החוצצים.

גיליתי ששכחתי את הסלולרי בבית, רצתי הביתה, הספקתי בדיוק בשנייה האחרונה את האוטובוס.

השיעור הראשון היה תרגול בסוציולוגיה.

הסתכלתי על הכיתה, יש רוב מוחלט למין הנשי. כמובן שאלו לא כל האנשים שילמדו איתי, אז מסקרן אותי לגלות מי הם.

המתרגל עושה רושם של מישהו נחמד והוגן, אני מקווה שאני לא טועה.

ראיתי גם בחור שעשה גם כן מכינה והכרתי אותו בפנים, אז זה כבר נחמד.

הייתה לי תחושה משונה.

לחזור לאותו המקום, אך לא לאותם הלימודים ולא אותם האנשים.

הייתה בי צביטה קלה של געגוע.

התחשק לי להיכנס לכיתה, לשבת עם החברים מהמכינה...

אני מאחלת לעצמי שזו תהייה שנה מוצלחת, מכל הבחינות.

אני מתכוונת להשקיע את כל כולי בלימודים, אני לא מתפשרת על אף ציון.

אני רוצה לקבל מצטיין!

וכמובן, שאצליח להשתלב גם מבחינה חברתית, ושאכיר הרבה אנשים נחמדים וטובים.

(טוב נו, נדמה שאני מכירה כבר כל כך הרבה אנשים, אז תמיד אמצא מי שיישב איתי לקפה!)

זהו זה, עכשיו זה על באמת.

בהצלחה לכל הסטודנטים!

(יש לי הרגשה טובה. אבל באמת טובה)