הכל התחיל כשאחותי עברה לגור במרכז, במסגרת השירות הלאומי, והכירה הרבה חברים חדשים.
אחד מהם, ביקש ממני הצעת חברות בפייסבוק (אני מרגישה שהפייסבוק מככב יותר מדיי בחיי).בדרך כלל אני לא מצרפת אנשים שאני לא מכירה באופן אישי, גם אם יש לנו חברים משותפים, אבל הסתכלתי על התמונת פרופיל שלו – הוא מצולם מהצד, על במה ומנגן בגיטרה, החלטתי לאשר אותו. אין ספק שרוקרים עושים לי את זה, בהחלט לא עברתי את גיל 16 במובנים מסויימים (אני גם מורחת לק כחול על הציפורניים בזמן האחרון).
כמה ימים לאחר מכן, נפגשנו בהופעה שאחותי התארחה בה. לא דיברנו יותר מדיי, חוץ מזה שהוא בא לי להגיד לי שלום, ואני צווחתי "היי, זה אתה מהפייסבוק!", מה שהוביל להיכרות בין כמה אנשים שונים שכולם רואים אחד השני בלייב ולא דרך מסכים.
יותר מאוחר בלילה, כשישבתי מול המחשב בעוד לילה שלא נגמר, התכתבנו בהודעות (טיפשיות) בפייסבוק, שעברו יותר מאוחר לשיחות במסנג'ר.
כשאחותי שמעה, היא נורא התלהבה. מסתבר שהוא ידיד מאוד טוב שלה (מה שמרגיע אותי, כי היא אומרת עליו רק דברים טובים ואחותי בחיים לא הייתה מרשה לי לצאת עם מישהו מפגר או לא מושלם), ואמרתי לאותו מר בחור שאני באה שבוע הבא (כלומר השבוע הנוכחי) לאחותי, לקרוע קצת העיר, ואולי שיצטרף אלינו.
מאז, אנחנו מדברים קבוע. גם בטלפון, וגם דרך המחשב.
אני כמעט נסעתי אליו במוצ"ש, והוא גם כמעט תפס רכבת ובא אליי.
אנחנו מתנהגים כמו זוג, למרות שאנחנו לא קרובים לזה, ועוד הזוג הפוצי מוצי- שולחים אחד לשני הודעות, משתמשים בכינויי חיבה, ואפילו יצא לי בפייסבוק שהוא האהבה שלי לנצח נצחים.
ביום חמישי אנחנו אמורים להיפגש.
ואני?
אני מבועתת.
אני מפחדת שזה לא יעבוד גם במציאות. זאת אומרת, ראיתי אותי לשתי דקות וחצי בערך, אבל זה לא באמת נחשב.
אני מפחדת שזה לא יזרום פנים מול פנים, שאני אתאכזב או הוא יתאכזב, ואז זה יהיה פשוט... לא משהו טוב במיוחד. בעיקר כשאחותי מעורבת בזה.
אבל אני מבועתת מהאפשרות השנייה.
שהרגשות הקטנים של "אני מאוהבת" יתגלו כאמיתיים. שאתאהב בו באמת.
ונשבעתי, נשבעתי שאני לא נכנסת לקשרים כאלו יותר. שיותר אף פעם לא יהיה לי חבר שאצטרך לנסוע אליו ברכבת יותר מחצי שעה. ואם כן, זה יהיה רק האקס שלי.
הלב שלי כל כך שבור, מרוסק.
וכן, היו פה ושם בחורים, וכן, חשבתי שאני מאוהבת, אבל זה כי הכרחתי את עצמי להרגיש.
אני מפחדת להרגיש, כי אני מפחדת כל כך להיפגע.
וכי אני מפחדת שזה יהיה אמיתי, הכי אמיתי שאפשר, ואני אוותר על האקס שלי.
כי עד עכשיו יצאתי, פלרטטתי, התמזמזתי. אפילו היה לי יזיז לכמה פעמים (אויש, איך אני נפטרת ממנו עכשיו).
אולי אני מקדימה את המאוחר.
נכנסת כהרגלי לסרטים.
אולי אני צריכה להירגע, לקחת נשימה, ושיהיה מה שיהיה.
יהיה מה שיהיה.
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
